בש"פ 1978/06 מדינת ישראל נ. עומר ארמין

1.בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נטען, כי בחודש יוני 2005, באזור כלא "נפחא", רכשו המשיב ואחד, אשרף אידריס, מאחרים, שלושה רובי קלצ'ניקוב תמורת 7,500 ש"ח. בעת שהחלו לעשות את דרכם לכיוון ירושלים, נעצרו המשיב ושותפו, ובחיפוש שנערך ברכב בו נסעו נמצא הנשק מוסתר מתחת למושב האחורי. בגין כל אלה, יוחסו למשיב עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, סחר בנשק והובלת נשק.

עם הגשתו של כתב האישום, עתרה המדינה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים ובית המשפט המחוזי נעתר לה. ערר שהוגש לבית משפט זה כנגד המעצר, נדחה.

2.מאז הגשתו של כתב האישום, חלפו 9 חודשים, והמדינה עותרת בפני לעשות שימוש בסמכות הנתונה לי מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, ולהורות על מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים.

3.עתירה זו מעוררת לבטים, באשר המחוקק הביע את דעתו בסעיף 61 לחוק, כי יש לסיים את ההליכים בעניינו של נידון הנתון במעצר, תוך 9 חודשים מיום הגשתו של כתב האישום. וכאן המקום להדגיש, כי מתוך ראיית זכותו של אדם לחירות כזכות יסוד, גם התקופה הקבועה בסעיף 61 אינה קצרה כלל וכלל, אולם נראה כי המחוקק היה ער לעומס המוטל על בית המשפט, והקושי הכרוך בניהולם של משפטים מורכבים, ועל כן קצב לכך מספר חודשים לא מבוטל. אכן, המחוקק הוסיף וקבע את הסמכות שניתנה לשופט של בית משפט זה להאריך את המעצר לתקופה קצובה נוספת. אולם, נשוב ונדגיש, כי אל לנו לנהוג כאילו היה סעיף 62 הכלל, באשר הוא נועד לתת מענה למקרה החריג בלבד, ולפיכך מצווים הכל לעשות בו שימוש מדוד וזהיר, כדי שלא נימצא עושים את הוראת המחוקק בסעיף 61 פלסתר.

5.באשר לעניינו של המשיב - עד כה קיים בית המשפט המחוזי שלוש ישיבות בלבד לבירור עניינו, ובמהלכן נשמעו 11 עדי תביעה. עתה קבוע לתיק מועד נוסף אחד, וספק בעיני אם בית המשפט יוכל להשלים באותה ישיבה את שמיעתם של יתר עדי התביעה, עדי ההגנה, וסיכומיהם של הצדדים.

לפיכך, ובנסיבות רגילות, נראה כי נכון היה לקבוע שהגיעה השעה להעדיף את זכותו של המשיב לחירות, על פני השיקולים האחרים המחייבים את מעצרו. ברם, מדובר במשיב שכבר ביצע בעבר עבירות בנשק, ואף נשא עקב כך במאסר ממושך (4 שנים). אכן, מאז אותה הרשעה חלפו שנים רבות, אולם עובדותיו של כתב האישום הנוכחי, אם תוכחנה, עלולות ללמד שהמשיב לא למד דבר מהתנסותו הקודמת. יתרה מכך, נשיאת נשק בימים אלה בהם אנשים תמי-לב מוצאים את עצמם קורבנות לירי על רקע פלילי או חבלני, היא תופעה בעלת חומרה מופלגת, ובית המשפט מצווה לתרום את תרומתו כדי למנוע אותה. במצב זה, וחרף השיהוי בהליכים, סבורני כי עתירת המדינה בדין יסודה, וכל שנותר הוא לקוות כי הערכאה הראשונה תעשה מאמץ לסיים את ההליכים בעניינו של המשיב, בהקדם.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 12.3.06 או עד למתן פסק דין בת"פ 8177/05 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הכל לפי המוקדם.