בש"פ 3885/10 שם טוב דרי נ. מדינת ישראל

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' סובל) מיום 17.5.2010, שבה נדחתה בקשת העורר להורות על שחרורו בגדרי עיון חוזר שהוגש על ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי ואשר תוקן מספר פעמים, מיוחסות לעורר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת נשק, הובלת נשק, ועשיית עסקה בנשק. באישום נטען שבתאריך לא ידוע קשרו העורר ויצחק בר מוחה קשר להשיג מטען חבלה. במהלך הניסיונות להשיג את מטען החבלה יצרו העורר ויצחק בר מוחה קשר עם שלושה אנשים, ביניהם עודה קוטאייר (להלן: עודה ) שהיה אמור לספק את מטען החבלה, ויעקב לוי שאסף אותו בפועל (להלן: יעקב ) . במסגרת המאמצים לסגור את עסקת מטען החבלה, העורר יעקב ואבי חברו של יעקב, נסעו לכפר קאסם בכדי לסכם את תנאי העסקה עם עודה, לפני שזו בוצעה מספר ימים לאחר מכן.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר ועוד שלושה שותפים לכאורה שלו, עד תום ההליכים נגדם. בית המשפט (כבוד השופט מ' סובל) קיבל את הבקשה והורה לעצור את העורר והשותפים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם. בית המשפט קבע שקיימות ראיות לכאורה לגבי העורר לביסוס העבירות המיוחסות לו. עם זאת, ציין בית המשפט שחלק לא מבוטל מהראיות המשמשות לביסוס העבירות המיוחסות לעורר הם נסיבתיות ולא ישירות. בית המשפט הדגיש את הימנעותו של העורר מלמסור שמות של אנשים אשר יוכלו לאמת את גרסתו על כך שהפגישה שהייתה בכפר קאסם הייתה בקשר לחוב כספי של גיסו איתן מלכה. עוד קבע בית המשפט שקיימת סתירה מהותית בין גרסתו של העורר לגרסה של איתן מלכה בנוגע לאותה הלוואה נטענת. ביסוס נוסף לכך שקיימות ראיות לכאורה מצא בית המשפט בתמלילי שיחות של העורר ואשתו, ובפגישה שהייתה לו עם שותפו יעקב לפני שזה נסע להיפגש בג'לג'וליה בכדי להביא את מטען החבלה, ובה נתן העורר ליעקב כסף. כמו כן, קבע בית המשפט שיש לקבל חיזוק לבסיס הראיות לכאורה כנגד העורר ממסכת הראיות לכאורה אשר עומדות כנגד שותפו יצחק בר מוחה. לבסוף, קבע בית המשפט שהעבירות המיוחסות לעורר מקימות חזקת מסוכנות, אשר מתחזקת לאור עברו הפלילי המכביד של העורר. על החלטה זו ערר העורר.

3.

בית משפט זה (כבוד השופט א' רובינשטיין) קבע שמכיוון שחלק מהטענות עניינן המובהק לעיון מחדש, ושהערר הוגש בחלוף זמן רב כל כך ובהגשה מאוחרת, על העורר להגיש בקשה לעיון חוזר בבית המשפט המחוזי. לאחר כחודש וחצי הגיש העורר בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט (כבוד השופט מ' סובל) דחה את בקשתו של העורר והשאירו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט קבע שחלק ניכר מהטענות של העורר נוגעות למערך הראיות שעמדו בפני בית המשפט בהחלטתו המקורית ועל כן הוא איננו דן בהם (להלן: הראיות הישנות ) . עוד קבע בית המשפט שאין בראיות החדשות שהובאו בפניו כדי לכרסם בקביעה שקיימות ראיות לכאורה לגבי העורר לביסוס העבירות המיוחסות לו. בקביעתו זו התבסס בית המשפט על השוואת דו''חות העיקוב אל מול הנתונים שהתקבלו מחברת התקשורת, אשר חיזקה את ההנחה שהעורר נפגש עם עודה בנוגע לסגירת פרטי עסקת מטען החבלה. בנוסף קבע בית המשפט שהראיות המחזקות את עצם קיום החוב של גיסו של העורר, לא מכרסמות במסכת הראיות שעומדת כנגד העורר. לבסוף קבע בית המשפט שלמרות שחל כרסום במסכת הראיות לכאורה שביססו את מעצרו עד תום ההליכים של יצחק בר מוחה ואשר שימשו גם כחיזוק לביסוס הראיות לכאורה כנגד העורר, עדיין יש מספיק ראיות לכאורה עצמאיות כנגד העורר המצדיקות את מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

מכאן הערר שבפניי

4.

בא כוח העורר טוען שטעה בית המשפט כאשר דחה את בקשת העורר להורות על שחרורו תוך כדי שהוא מדגיש מספר טיעונים עיקריים. ראשית, טוען בא כוח העורר שבית המשפט טעה כאשר דן רק בטענות שנגעו למסכת הראיות החדשה שהובאה בפניו ולא למכלול הראיות שהוצגו. עוד טוען בא כוח העורר שטעה בית המשפט שקבע שעוצמת הראיות לכאורה הנסיבתיות מספיקה כדי לשלול את חירותו של העורר. לביסוס טענתו מדגיש בא כוח העורר שעולה מעדותו של השוטר שהיה אמון על איסוף הראיות שלא קיימת ראיה אשר מצביעה על כך שהעורר אכן פגש את עודה, וקל וחומר שלא קיימת ראיה לכך שהם סגרו ביניהם את תנאי עסקת מטען החבלה. יתרה מכך, לטענת בא כוח העורר כתב האישום לא טען כלל שהם נפגשו בכפר קאסם, ושלפי מזכר שחיבר החוקר יניב נכתב שמדו''ח איכון הפלאפון של עודה עולה שהוא בכלל היה בנתניה ובפתח תקווה בשעות הרלוונטיות. חיזוק נוסף לטענתו שהעורר לא פגש את עודה בכפר קאסם מוצא בא כוח העורר בכך שאין בפלטי השיחות שהוצאו לעורר שיחה בינו לבין עודה, ושאם העורר אכן היה נוסע כדי לסכם פרטים של עסקה להעברת מטען חבלה, הוא לא היה לוקח איתו את החבר של אחיינו אותו הוא כמעט ולא מכיר. עוד טען בא כוח העורר שהחבר של אחיינו של העורר זיהה את האיש שאותו פגש העורר בכפר קאסם כדובר "עברית רגילה", בעוד שעודה בעל מבטא ערבי כבד. עוד מוסיף וטוען בא כוח העורר שההתעקשות של המשיבה על הוצאת חיסיון על עצם עובדת כניסתם של העוקבים הסמויים לכפר קאסם, מעלה את החשש שהמשיבה מסתירה ראיות שהם חיוניות לעורר ואשר ייתכן ויכולות להוכיח שהוא לא נפגש בכפר קאסם עם עודה.

5.

בנוסף טוען בא כוח העורר שמפלטי השיחות בין יצחק בר מוחה לבין העורר המהווים חלק מחומרי החקירה החדשים, עולה שגיסו של העורר החייב כספים נמצא בסכנת חיים, ושעל העורר לעזור לו להסדיר את החוב, דבר אשר לשיטתו מחזק את הסברה שהפגישה בכפר קאסם עסקה בענייני החוב הכספי ולא מטען החבלה. כמו כן, טוען בא כוח העורר שבעל החוב והעורר אינם יכולים למסור את שם בעל החוב, מכיוון שהדבר יעמיד אותם בסכנת פגיעה אפשרית, ולכן אין להעמיד עובדה זו כנגד העורר קל וחומר כאשר זהות בעל החוב יכולה הייתה להתברר על ידי החוקרים מנתונים שנמסרו בהודעות העורר וגיסו. עוד טוען בא כוח העורר שהפגישה בין העורר לקובי נועדה לשם העברת כסף על סך 200 ש''ח לצרכי תדלוק, ועל כן ראיה יחידה זו איננה יכולה לבסס לבדה קשר בין העורר למטען החבלה. מוסיף בא כוח העורר וטוען שהתקלה שהובילה לאי תיעוד חקירת אחד המעורבים, ואי התיעוד החזותי של הודאתו של אותו מעורב, מעלה מספר סימני שאלה. האחד באשר להתנהלות החקירה, המתחזק לשיטתו של בא כוח העורר מכך שהחוקרים לא מיצו אפיק חקירה נוסף ובולט שיכול היה להוביל למסקנה שאחר הוא שהזמין את מטען החבלה. לבסוף טוען בא כוח העותר שהראיות החדשות בנוגע לנושא שיחותיו של יצחק בר מוחה ויעקב, מהווה כרסום בראיות לכאורה העומדות כנגד יצחק בר מוחה וכתוצאה מכך מכרסם גם בראיות לכאורה שעומדות כנגד העורר. יתר טענותיו של בא כוח העורר עוסקות בניתוח אמירות שנאמרו על ידי המעורבים השונים בפרשה, ביקורו של העורר ושותפו במעלה אדומים, ושיחות טלפון של העורר ושל אשתו, ראיות אלה לשיטתו של בא כוח העורר אין בהן כדי ללמד על קשר בין העורר לעסקת מטען החבלה.

6.

מנגד, באת כוח המשיבה טוענת שקיימת תשתית ראייתית לכאורית לעבירות המיוחסות לעורר, אשר נבחנה פעמיים על ידי בית המשפט. כמו כן, טוענת באת כוח המשיבה שהחלטות בתי המשפט היו מפורטות ומבוססות היטב, ואין סיבה להתערב בממצאים שנקבעו לכאורה בשלב זה. באופן ככלי טוענת באת כוח העורר שהקשר של העורר לעסקת מטען החבלה מתמצא בשני אירועים מרכזיים. האירוע הראשון הוא בדבר נסיעתם של העורר יעקב ואבי לכפר קאסם, אשר התאפיינה בהתנהלות בעלת היבטים עבריינים, הכרוכה בעצירות בלתי מוסברות בדרך, וניסיון לבדוק האם מאן דהוא מצוי בעקבותיהם. על מטרת נסיעת העורר לכפר קאסם לומדת באת כוח המשיבה מהודעותיו של אבי, איכוני הטלפון של עודה אשר הצביעו על כך שהיה בשעות הרלוונטיות בכפר קאסם, ומתמליל שיחה שנערכה יום לאחר מכן בין העורר לבין יצחק בר מוחה, בו דיווח העורר על הפגישה שנערכה. האירוע השני המבסס את הקשר של העורר לעסקת מטען החבלה היא הפגישה שלו עם יעקב בירושלים לפני שיצא לעבר ג'לג'וליה לאסוף את מטען החבלה.

7.

עוד טוענת באת כוח המשיבה שההסבר החלופי של העורר לפיו הנסיעה לכפר קאסם נעשתה בהקשר לחוב כספי של גיס העורר, לוקה במספר פגמים. פגם ראשון בהסבר זה מוצאת באת כוח המשיבה בכך שההסבר הינו כבוש וניתן רק לאחר שהעורר ויצחק בר מוחה נחשפו לחומר הראיות כנגדם במהלך חקירותיהם, לרבות הקלטותיהם בהאזנות הסתר, הפגם השני לטענתה שקיים קשור לסתירות שנמצאות בין גרסת הגיס לגרסת העורר, ובין גרסאותיהם לבין העולה מהשיחות שהוקלטו במסגרת האזנות הסתר. לטענת באת כוח המשיבה הסברו החלופי של העורר הוא חלקי ביותר ואיננו כולל את שמו של המלווה, כך שאי אפשר לבדוק אותו ולאמתו. ביסוס לטענתה שהעורר קשור לעסקת מטען החבלה מוצאת באת כוח המשיבה, בשיחות שניהל העורר עם יצחק בר מוחה אשר עסקו בניסיון להשיג דבר מה, ובתכנון פגישה עם אחר. ראיה נוספת כנגד העורר מוצאת באת כוח המשיבה במעורבות העורר בהשגת הקטנוע בו נעשה שימוש להבאת המטען. מעורבות זו מתבטאת בנסיעה בשעת ערב מאוחרת למעלה אדומים שם גר אריק בעל הקטנוע ביום בו הועבר הקטנוע ליעקב, ולשיחות בקשר לקטנוע בין אריק לעורר. לאור כל אלו טוענת באת כוח המשיבה קמה כנגד העורר מסכת ראיות נסיבתיות שלטענתה מציבה תשתית עובדתית מספקת למעצר עד תום ההליכים. לבסוף טוענת באת כוח המדינה שעבירות הנשק המיוחסות לעורר הם חמורות ומקימות חזקת מסוכנות, אשר מתחזקת לאור נסיבות המקרה ועברו הפלילי המכביד של העורר אשר כלל בין היתר הרשעה בביצוע עבירת נשק שבגינה ישב העורר 28 חודשי מאסר, ועל כן אין להסתפק בעניינו בחלופת מעצר.

8.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי באופן מעמיק בתיק החקירה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות. טענתו העיקרית של העורר נסבה על העדרה של תשתית ראייתית לכאורית כנגדו. בית המשפט המחוזי דן בעניינו של העורר פעמיים, והחלטותיו היו מנומקות ומפורטות בדבר קיומן של ראיות לכאורה, ולא מצאתי הצדקה לסטות מקביעות אלו. יודגש, שהגעתי למסקנה זאת לאחר שבחנתי את כלל הטענות שהובאו בפני במסגרת ערר זה, ובכללם גם את הטענות אשר קרא להם השופט סובול בהחלטתו "ערריות". נוכח ההחלטות המקיפות של בית המשפט המחוזי אשר פירטו את מסכת הראיות אשר קושרת את העורר לביצוע העבירות המיוחסות לו, אנמק את מסקנתי תוך התייחסות לעיקרי הדברים.

9.

אין מחלוקת שכלל הראיות העומדות כנגד העורר הינן ראיות נסיבתיות. עם זאת, עובדה זאת כשלעצמה איננה מונעת את האפשרות שראיות נסיבתיות אלו יוכלו בסופו של הליך להוביל להרשעת העורר (ראה והשווה בש''פ 4115/09 מלכה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 21.6.2009)). בפסיקתו של בית משפט זה נקבע בעבר כי במצב בו קיימות ראיות נסיבתיות יש להסתכל על מכלול הראיות ולבחון את משקלן של הראיות לאחר הרכבתן יחד (בש''פ 8208/04 חסיד נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 21.9.2004)). על כן בשלב מקדמי זה של ההליך, יש לבדוק האם קיימת תשתית ראייתית המציגה את מכלול הראיות אשר מעלה חשד משמעותי כלפי העורר, שאינו מוסבר באופן תמים, בעוד שטיבן ומשקלן של הראיות יבחנו לעומקם במסגרת ההליך העיקרי. לפיכך, תחילה אסקור את הממצאים העובדתיים המרכזיים אשר ניתן להשתית על הראיות הנסיבתיות, ולאחר מכן אבחן האם ממצאים אלו מובילים למסקנה שכנגד העורר אכן עומדת תשתית ראייתית לכאורית בעבירות המיוחסות לו (ראה והשווה ע''פ 6167/99 שלוש נ' מדינת ישראל , פ''ד נז(3) 577 (2003)).

10.

לדעתי מכלול הראיות במקרה זה לאחר הרכבתן יחד מקים תשתית ראייתית המעלה חשד משמעותי כנגד העורר. הממצאים העובדתיים המרכזיים במקרה שלפנינו הם שבתאריך 12.7.2009 נסעו העורר יעקב ואבי לכפר קאסם ונפגשו שם עם אדם, כאשר לפי דו''חות העיקוב ודו''ח האיכון שהה עודה בכפר קאסם סמוך ובזמן המועדים שבהם שהה העורר באזור. בנוסף האזנות הסתר הראו שהעורר דיבר עם יצחק בר מוחה כשעה לפני הנסיעה על אודות הפגישה עם האדם, ודיווח לו בשנית יום לאחריה תוך שהוא מעביר לו את המסר "אני אתמול ישבתי איתו, אחי.... הוא אמר בשבילך מה שאתה רוצה, מה שתגיד". דברים אלו הם בעלי דמיון רב לדברים ששמע עזאם במועד מסירת מטען החבלה שנאמרו על ידי עודה ליעקב עת נפגשו כעבור שישה ימים, ואשר כוונו לכאורה ליצחק בר מוחה: "תמסור ד''ש לאיציק ואני עושה לו מה שהוא רוצה ואני עושה הכל בשבילו". עובדה נוספת וחשובה היא דבר פגישתם של העורר עם אותו יעקב בתאריך 18.7.2009 בתחנת דלק בירושלים לפני יציאתו של יעקב לג'לג'וליה לצורך לקיחת מטען החבלה. במפגש זה אף מסר העורר סכום כסף ליעקב.

בנוסף בתאריך 15.7.2009 נסעו העורר ויעקב למעלה אדומים בשעת ערב מאוחרת, שם מתגורר אריק הוא האיש שנטען שמסר ליעקב את הקטנוע אשר שימש לצורך הנסיעה לג'לג'וליה.

11.

אירועים אלו ובמיוחד הפגישה בכפר קאסם ופגישתו של העורר עם יעקב לפני יציאתו לאסוף את מטען החבלה מעוררים חשד אשר מתחזק לנוכח לוח הזמנים הקצר, האנשים שהיו שותפים לפגישות אלו, והימצאותם של אחרים במקומות ובזמנים הרלוונטיים. חשדות אלו מתעצמים באופן משמעותי כאשר לשרשרת אירועים אלו מתווספת שורה של ראיות אשר יוצרות יחד תמונה אשר מעלה חשד משמעותי באשר למהות מפגשים אלו. ניתן למנות בין ראיות אלו את הקשרים של יצחק בר מוחה עם המעורבים בפרשה, ובכלל זה יצירת קשר טלפוני במהלך הזמן הרלוונטי, בנוסף למתואר עם שמי גם עם עודה, עם אשתו של העורר ויעקב, כאשר במהלך תקופה זו יעקב עובד בשביל יצחק בר מוחה בגביית כספים, ואף מבצע בשבילו שליחות. משיחות אלו ניתן ללמוד את התפקידים השונים של כל המעורבים בפרשה. כאן המקום לציין שעבירות מסוג זה של קשירת קשר מאופיינות לעיתים בכך שיש דרג מתכנן ויוזם אשר אינו מעוניין להיות מעורב באופן ישיר בביצוע, ויש דרג מבצע אשר פועל על פי הנחיות הדרג המתכנן תוך הסוואת מעורבותו במעשים. לפיכך במקרים אלו הוכחת אותן עבירות לעיתים חמורות שבוצעו על ידי הדרג המתכנן נעשית לא פעם על ידי ראיות נסיבתיות. במקרה דנן, הראיות הנסיבתיות מצביעות על כך שהעורר ויצחק בר מוחה הרחיקו את עצמם מכל נגיעה ישירה לפעולות הפיזיות הכרוכות בקבלת מטען החבלה והובלתו לירושלים, ועסקו בעיקר במעקב ופיקוח אחר התקדמות המבצע וביצועו בפועל על ידי יעקב, תוך נקיטת מעשים להבטחת הצלחתו אשר כללו בין היתר את פגישתו של העורר עם עודה בכפר קאסם שישה ימים לפני ביצוע מסירת מטען החבלה, ומעורבותו בהשגת הקטנוע אשר שימש את יעקב בביצוע הנסיעה לג'לג'וליה. ומנגד, כנגד יעקב אשר מצוי בדרג המבצע אשר עסק באופן ישיר בהעברת מטען החבלה קיימות ראיות ישירות אשר קושרות אותו לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

12.

בא כוח העורר מצידו הציג הסברים לכלל האירועים שבהם נטל חלק העורר ובמרכזם הנסיעה לכפר קאסם, אשר לטענתו הייתה כדי להסדיר חוב כספי. קיומו של החוב הכספי הוכח הן על ידי תמלילי השיחות של העורר ויצחק בר מוחה והן על ידי עדותו של רס''מ יניב מיום 11.3.2010. עיון בחומר הכולל תוך שקילת הטענות שהועלו מביאה אותי לכלל מסקנה שאין בגרסתו של העורר בדבר חוב כספי כדי לקעקע את מכלול הראיות העומדות כנגדו. עצם קיומו של חוב כספי איננו מספיק כדי להוכיח את גרסתו, ולא מצליחה לנתקו מנסיבות המקרה. מתעורר חשש ממשי וברור שהעורר ויצחק בר מוחה רתמו בדיעבד את החוב הכספי כסיפור כיסוי לטובת הפרשה. העורר גיסו ויצחק בר מוחה מסרו בעניין זה גרסה חלקית בלבד, ונימנעו מלמסור את שם המלווה, כאשר הסיבות וההסברים שניתנו להימנעות זו אינן זהות. גרסותיהם של העורר יצחק בר מוחה והגיס סותרות האחת את השנייה ואינן תואמות את הממצאים העולים מהאזנות הסתר. כמו כן יש לציין שגרסת החוב הכספי עלתה רק לאחר שיצחק בר מוחה שלל מספר פעמים כל קשר בינו לבין נסיעת העורר לכפר קאסם.

13.

בנוסף אציין שהסברו של בא כוח העורר לכך שנסיעת העורר למעלה אדומים הייתה כדי לגבות חוב כספי, לא רק שאינה מקעקעת את מכלול הראיות בתיק, אלא אף אינה מקעקעת את מעורבותו של העורר בהשגת הקטנוע מאריק אשר נסמכת על דבר היכרותם המוקדמת ומתמללי השיחות בין העורר לבין אריק. בהודעתו טען אריק שמסר את הקטנוע ליעקב יומיים לפני הנסיעה לג'לג'וליה בלא שידע מה מטרת הנטילה ומהו שם משפחתו של יעקב. מנגד, אישר אריק את קיום קשרי החברות בינו לבין העורר. בנוסף שיחות הטלפון של העורר עם אריק ביום מסירת מטען החבלה מחזקות את המסקנה שהעורר ידע היכן נמצא הקטנוע ומה מטרת נטילתו ועל כך שנטל חלק פעיל בגיוסו לצורך הנסיעה לג'לג'וליה. לבסוף אציין שלכאורה הסברו של בא כוח העורר לפגישה שהתקיימה בין העורר ליעקב לפני נסיעתו של יעקב לג'לג'וליה הוא הסבר הגיוני המדבר על הלוואה תמימה של דוד לאחיינו. עם זאת, אין בידי לקבל הסבר זה לאור סמיכות הזמנים בין מועד פגישה זאת לבין מועד העברת המטען ועקב הפעילות החשודה במהלך אותם ימים של העורר ויעקב אשר מובילה למסקנה שהעורר ידע את תוכנית העברת מטען החבלה, ובכך הופכת מפגש זה אשר לכאורה נראה תמים לחלק משמעותי במארג הראיות הנסיבתיות אשר מצביעות על חלקו המרכזי של העורר בהעברת מטען החבלה.

14.

לסיום יודגש, שבהליך המקדמי אין צורך שתקום מסקנה מרשיעה אחת ויחידה מתוך הראיות הנסיבתיות, אלא רק פוטנציאל להשגת אותה הרשעה אחת ויחידה, וזאת מבלי להכריע במשקלן ובמהימנותן של הראיות (בש''פ 991/99 מדינת ישראל נ' קנילסקי (לא פורסמה, 17.2.1999)). בעשותו כך בית המשפט איננו כבול לבחון את הראיות בכללותן על פי מבחנים ראייתיים חלוטים ונוקשים אלא על פי אמות מידה של הסתברות, הגיון ושכל ישר (בש''פ 5848/09 דיבה נ' מדינת ישראל (לא התפרסמה, 9.9.2009). כאמור, מכלול הנסיבות בעניין, ההיגיון והשכל הישר, מובילים למסקנה כי יש בידי התביעה תשתית ראייתית לכאורית מספיקה לצורך מעצרו של העורר.

אשר על כן, הערר נדחה.