בש"פ 5872/10 מדינת ישראל נ. דרי שם טוב

א.

בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996, בתשעים יום החל מיום 18.8.10 או עד מתן פסק הדין בתיק פ"ח 421/09 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם. יצוין כי לבקשת חלק מבאי כוח המשיבים נדחה הדיון מיום 23.8.10, והמעצר הוארך בהסכמה עד להחלטה בבקשה (החלטה מ-8.8.10).

רקע והליכים

ב.

עיקרי העובדות פורטו בהחלטתה של השופטת ארבל מיום 24.5.10, ואחזור על הדברים להלן אך בקיצור. כתב האישום, אשר תוקן מספר פעמים, מייחס למשיבים ולנאשם נוסף עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת נשק. כן הואשמו משיבים 2-1 בעבירה של הובלת נשק. משיב 3 הואשם בנוסף בעבירה של עשיית עסקה בנשק והדחה בחקירה בדרך של אמצעים פסולים. לנאשם הנוסף מיוחסות אף עבירת של העלבת עובד ציבור ואיומים.

ג.

כפי הנטען בכתב האישום, במהלך חודש יולי 2009 רכשו המשיבים והנאשם הנוסף מטען חבלה שיש בכוחו להרוג אדם, משאדי עזאם (להלן עזאם ). ביום 17.7.09 נתפס המטען ברשותו של משיב 2. יוער כי באותה העת היה הנאשם הנוסף שרוי במעצר, ואילו משיב 3 היה נתון במעצר בית. בחקירתו הפליל עזאם את המשיב 3; ביום 31.8.09, נפגשו עזאם והמשיב 3 במעצר, או אז איים המשיב 3 - כנטען - על עזאם כי יאונה לו רע.

ד.

ביום 4.10.09 החליט בית המשפט המחוזי על מעצר העוררים (והנאשם הנוסף) עד תום ההליכים נגדם. לאחר בחינה מפורטת נקבע, כי נגד כולם קיימות ראיות לכאורה. נאמר, כי העבירות המיוחסות מקימות חזקת מסוכנות, המוגברת על ידי המטרה הלכאורית לשמה נעשו העבירות, וכן בהיות המבצע מתוחכם ומתוכנן היטב.

ה.

בהחלטתי מיום 7.3.10 דחיתי את עררו של משיב 3 על בקשתו לעיון חוזר שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. בהחלטתי מיום 14.3.10 דחיתי גם את עררו של משיב 1 על מעצרו עד תום ההליכים. בקשת משיב 1 לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, וערר על כך נדחה על ידי השופטת ארבל ביום 24.5.10.

ו.

ביום 24.5.10 הורתה השופטת ארבל (בתיק בש"פ 3437/10) על הארכת מעצר העוררים בתשעים ימים נוספים. השוטפת ארבל ציינה בהחלטה, כי המעשים המיוחסים לעוררים מלמדים, שנשקפת מהם מסוכנות רבה, וכי זו שוללת שחרורם לחלופת מעצר. יחד עם זאת, ציינה השופטת ארבל את החשיבות שבסיום מהיר, ככל הניתן, של ההליך המשפטי בעניינם.

הבקשה

ז.

בבקשה הנוכחית נטען, כי המעשים המיוחסים לעוררים מעידים על מסוכנותם הרבה, מסוכנות עליה עמדו הערכאות השונות שדנו בהליכי המעצר; מסוכנות המתחזקת ביחס למשיבים 1 ו-3 להם עבר פלילי מכביד. כן הודגש, ביחס למשיב 2, כי שירות המבחן נמנע מהמלצה על שחרורו לחלופת מעצר שכן לא היה בכוחן של הללו שהוצעו כדי לאיין את מסוכנותו. נטען, כי חמישה מועדי הוכחות קבועים למועדים קרובים יחסית (שלושה בספטמבר 2010 ושניים בנובמבר 2010). משכך, נתבקשה כאמור הארכת מעצר של המשיבים בתשעים ימים נוספים.

ח.

בדיון טען עו"ד רוזן בשם המדינה,כי בתהליך מוקדם, ויש לקוות כי במועדים האמורים תיתם התביעה. עוד צוינה מסוכנות המשיבים של שניים מהם העולה ממעשיהם ומעברם (משיבים 1 ו-3). נאמר עוד, כי היו עיכובים בשמיעת התיק, בחלקם בשל העברת חומר חקירה שנתגלה לאחר כתב האישום.

ט.

עו"ד דרחי טען למשיב 1, ותמך יתדותיו במסמכים, כי הן הליכי תיקון כתב האישום והן הליכי מסירתו של חומר חקירה, תעודת חיסיון והסרתה החלקית, האריכו את ההליכים; עד כה נשמעו רק 12 עדי הגנה מתוך 61, וכן הסכימה ההגנה לוותר על 16. נותרו 33 עדים שטרם העידו, ועוד חמישה שישובו ויעידו אף שהתביעה ויתרה עליהם. חמש הישיבות שנקבעו לא יספיקו, כך נטען, ועל כן הארכה כיום מהוה פתיח להארכה נוספת, עד קרוב לשנתיים בסך הכל מעת המעצר. על כן מתבקש שחרור לחלופה, מה גם שמדובר בתיק נסיבתי וחזקת החפות חלה.

י.

עו"ד שושן טען למשיב 2, כי לשולחו אין עבר פלילי, ואף שהתסקירים לגביו לא היו חיוביים, לאחר 13 חודשי מעצר משתנה האיזון לעבר מימוש חזקת החפות; יש לראות, כך נטען, את משיב 2 כ"חייל" ולא כמנהיג בכל הפרשה; הוא בן 24, יושב במעצר

לראשונה לאחר ששירת בשירות צבאי מלא, ומה תוסיף לחברה שהייתו במעצר עם עבריינים, כך נטען.

יא.

עו"ד צלניקר טען למשיב 3, כי בשונה מן האחרים שיתף פעולה עם החוקרים; לדידו אין לכנות את קצב שמיעת התיק כטוב, גם אם הקצב מתחייב מאופיו של התיק וממורכבותו; ועוד, מסוכנות משיב 3 לא נבחנה בשירות המבחן, ויש מקום להפנותו לתסקיר כתום שנה כדי לברר אפשרות חלופה.

הכרעה

יב.

הסניגורים המלומדים הצטיידו בפסיקת בית משפט זה במקרים בהם שוחררו לחלופה נאשמים בעבירות חמורות ביותר. כל מקרה לגופו, אך בחלק מן המקרים היה מדובר בפרשת הוכחות שטרם החלה כלל בעת בקשת ההארכה, במקרים אחרים נתבקשה הארכה לאחר תקופה ללא דיונים, והיה ברור כי יידרשו תקופות נוספות. "דיני ההארכה" ידועים ונלושו בפסיקתו של בית משפט זה, וסופו של דבר טעונים הם יישום במקרה הקונקרטי, במסגרת שקבע הדין. לא אמנע גם מהזכיר, כי בעקבות המלצות ועדת השופטת נאור מצויה עתה על האבניים בפני המחוקק הצעת חוק שלפיה תוגדל תקופת ההארכה המירבית בכגון דא עד ל-150 יום, נוכח הצורך בהתמודדות עם תיקים רבי היקף – אך דיה לחקיקה בשעתה.

יג.

בענייננו הגעתי לכלל מסקנה כי לעת הזאת יש מקום לקבלת הבקשה לגבי המשיבים כולם, אך להזמנת תסקיר עדכני לגבי משיב 2. אכן, בית המשפט המחוזי קבע חמישה מועדים בתקופת ההארכה שנתבקשה ויומנו עמוס, אך בודאי ישקול, בהמלצת בית משפט זה, מאמץ לתוספת מועדים; אבקש כי הדברים יובאו לפניו על-ידי הצדדים. מדוע לא החלטתי לעת הזאת על תסקירים לגבי משיבים 1 ו-3? הטעם הוא עברם, שממנו אינדיקציה למסוכנות, בנוסף לנסיבות העבירה. משיב 1 עמד שש פעמים לפני בתי המשפט, בעבירות רכוש ואלימות, וריצה תקופות מאסר של ממש, לרבות בעבירת נשק עליה נדון באוקטובר 2006 ל-28 חודשי מאסר, ובעבירת תקיפה וחבלה ממשית עליה נדון באותה עת ל-8 חודשי מאסר. אלה מדברים בעדם בכל הנוגע למסוכנות. אשר למשיב 3, במאי 2007 נדון על עבירת אלימות ל-33 חודשי מאסר, ואמנם היתה זו אך הרשעתו השניה (הראשונה אף היא בעבירות אלימות); אך משפנה לכאורה זמן לא רב לאחר שחרורו לעבירה הנוכחית, קשה להפיג את המסוכנות, ואיני רואה מקום לבדיקת חלופה לעת הזאת.

יד.

עברו של המשיב 2 נקי. נסיבה זו עצמה מהוה במקרים רבים עילה לבדיקת חלופה. אכן, שירות המבחן נמנע מהמלצה לגביו בשני התסקירים שהוגשו בשעתו, חרף נורמטיביות הוריו שהוצעו כמפקחים; אך חלוף הזמן והעובדה שאנו מצויים בהארכה שניה מעל תשעה חודשים מצדיקה תסקיר עדכני, שיונח תוך 15 יום לפני בית המשפט המחוזי, בלא שאטע מסמרות לגבי החלטתו.

טו.

הבקשה מתקבלת איפוא לגבי המשיבים, להארכת המעצר בתשעים יום מיום 18.8.10 או עד לסיום התיק; אך לגבי משיב 2 – בכפוף לדיון בבית המשפט המחוזי בעקבות תסקיר עדכני.