בש"פ 1504/08 מדינת ישראל נ. פלוני

למשיב יוחסו עבירות של אינוס ואיומים, והבקשה שבפני היא להארכת מעצרו מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. נטען, כי המשיב היה נשוי בעבר לדודתה של קטינה, ילידת שנת 1992, ועל אף שבני הזוג התגרשו, הוסיף המשיב לפקוד את בית הוריה של הקטינה. באחד הימים, כאשר ההורים נעדרו מהבית, ולאחר שלגם משקאות משכרים, תקף המשיב את הקטינה, וחרף מחאתה והתנגדותה, הוא בעל אותה.

כתב האישום הוגש לבית המשפט המחוזי, ביום 24.5.07, ובחודש יולי 2007, לאחר שלא נמצאה חלופה ראויה, הוחלט לעצור את המשיב עד תום ההליכים. דא עקא, עד היום טרם החלה שמיעת התיק לגופו, וחמורה מכך העובדה שאף טרם נקבע המותב שיעשה זאת. זו מציאות שלא ניתן להשלים עמה, באשר היא מנוגדת להשקפת המחוקק כפי שמצאה ביטוי בסעיף 61 לחוק המעצרים, ולמעשה כבר עתה ניתן לומר כי הבקשה הנוכחית לא תהיה יחידה מסוגה, הואיל ולא ניתן כיום לחזות מתי עתיד משפטו של המשיב להסתיים.

לפיכך, זהו מקרה מובהק לשימוש בחלופת מעצר, ובלבד שזו תימצא ראויה. דא עקא, החלופה שהוצעה בעבר על ידי המשיב נדחתה, באשר לא זו בלבד שאין בה כדי למנוע את מסוכנותו של המשיב, אלא שהיא אף יוצרת מצב בלתי נסבל הואיל והיא עלולה להגביל את תנועותיה של הקורבן.

אשר על כן, ובהעדר חלופה אחרת, שוב אין מנוס מהארכת מעצרו של המשיב. עם זאת, שמורה לו הזכות לחזור ולפנות לבית המשפט בבקשה לקיים דיון מחודש בעניינו, ככל שיוכל להציע חלופה ראויה אחרת.

אני מורה אפוא על מעצרו של המשיב ב-90 ימים, החל מיום 24.2.08 או עד למתן פסק הדין בת.פ.ח. 1061/07, הכל לפי המוקדם.