בש"פ 4132/08 מדינת ישראל נ. פלוני

א.

בקשה שניה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996.

ב.

ביום 24.5.07 הוגש נגד המשיב כתב אישום (שבהמשך תוקן) לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בו יוחסו לו אינוס ואיומים, עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז - 1977 (תפ"ח 1061/07). בתמצית, נטען כי המשיב אנס, תוך שימוש באלימות, קטינה עמה היה לו קשר משפחתי בעבר, ואיים עליה כי אם תספר על האירוע יפגע בה. ביום 23.7.07, לאחר מספר דיונים וקבלת תסקירים, הורה בית המשפט המחוזי (סגנית הנשיא קפלן-הגלר) על מעצר המשיב עד תום ההליכים - בקביעה כי החלופה היחידה שהוצעה, בבית גרושתו של המשיב, אינה מתאימה, בשל קרבתה למגורי המתלוננת. ביום 18.2.08 קיבל בית משפט זה בקשה ראשונה להארכת מעצר לפי סעיף 62 (בש"פ 1504/08 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם) - השופט לוי). בית המשפט מתח ביקורת על העובדה ששמיעת התיק טרם החלה, "וחמורה מכך העובדה שאף טרם נקבע המותב שיעשה זאת". נקבע כי "זהו מקרה מובהק לשימוש בחלופת מעצר", אך הוטעם כי החלופה שהוצעה בעבר "יוצרת מצב בלתי נסבל הואיל והיא עלולה להגביל את תנועותיה של הקרבן". בהיעדר חלופה אחרת הוארך המעצר, ונקבע כי שמורה למשיב "הזכות לחזור ולפנות לבית המשפט בבקשה לקיים דיון מחודש בעניינו, ככל שיוכל להציע חלופה ראויה אחרת".

ג.

(1) אשר להליך העיקרי, ביום 11.3.08 התקיים דיון ראשון בפני ההרכב - נמסר כי חלק מהעיכוב נגרם בשל הליכי גילוי שהתארכו - ונקבעו בו שלושה מועדי הוכחות (בחודש נובמבר 2008). בבקשה הנוכחית נטען, כי המעשים המיוחסים למשיב מלמדים על מסוכנותו הרבה, וכי בצדק דחו הערכאות הקודמות את החלופה המוצעת - בשל הקרבה הפיסית למגורי המתלוננת והעובדה שהמפקחים הם קרובי משפחתה. נטען כי המדינה מודעת לקושי הנובע מהמועד הרחוק שנקבע לתחילת שמיעת הראיות, ונמסר כי ככל שתוצע חלופה ראויה - לא תתנגד לשחרור.

(2) בדיון ציינה באת כוח המדינה כי המדובר בכתב אישום חמור, תוך ניצול קרבה והזדמנות; בהיעדר חלופה ראויה אין מנוס לשיטתה מהארכת המעצר, כיוון שהחלופה שהוצעה אינה מנטרלת את המסוכנות.

(3) באת כוח המשיב ציינה, כי המדובר באדם שעד לפרשה זו היה נורמטיבי לחלוטין, ומדובר בתלונה שהוגשה כמחצית שנה לאחר מעשה. אין למשיב חלופה אחרת מאשר בית גרושתו, והמדובר במשפחה קטנה וקשת יום ובשני קצוות של העיר נתניה, תוך פיקוח מלא, כך שאין חשש להיתקלות במתלוננת (ויש גם נתק כנטען בתוך המשפחה). גם לא היתה כל פניה אליה מצד המשיב לאורך כל התקופה מאז המעצר.

ד.

(1) עיינתי בכתב האישום המתאר אונס קטינה תוך סיטואציה של שתיית אלכוהול, ובאלימות. עיינתי גם בתסקירי שירות המבחן שתיארו חיים נורמטיביים עד למעצר (המדובר באדם בן 41 שעלה ב-1999 עם אשתו דאז – כיום גרושתו המוצעת כמפקחת – שהיא ממוצא יהודי). המשיב היה נתון לשתיה לפחות במידה שהדאיגה את מעבידו, אף כי הוא ומשפחתו לא סברו שהיתה בעיה שפגעה בתפקודו. שירות המבחן לא המליץ על החלופה בבית הגרושה בשל מורכבות היחסים במשפחה, לרבות עם המתלוננת והוריה; וגם בתסקיר נוסף, שכלל התייחסות לאיזוק אלקטרוני, לא הומלצה החלופה, בשל מגורי המתלוננת במרחק לא רב גם אם לא בסמוך.

(2) אציין כאן, כי לא אחת נתקלים בתי המשפט בבעיה הכרוכה בעצורים שעלו מחבר המדינות ומשפחותיהם קטנות, ועל כן המאגר לחלופות קטן, עד שגם מי שניתן עקרונית לשחררו לחלופה בתנאים מגבילים – כפי שקבעו בתי המשפט בעניינו גם בהסכמת התביעה – נותר מאחורי סורג ובריח בהיעדר אפשרויות לחלופה. לדעתי על הסניגוריה הציבורית ליתן דעתה לכך ולבוא בדברים עם התביעה ושירות בתי הסוהר כדי לעצב פתרונות מתאימים, לרבות (ככל שאין כל אפשרות שחרור מחוסר חלופה), תנאי מעצר טובים יותר נוכח התקופה הארוכה, ואולי אף חופשות, וכמובן איני קובע כל מסמרות.

(3) במקרה דנא, קבועות ההוכחות רק לנובמבר 2008, קרי, ההארכה הקרובה תהא ללא כל התקדמות במשפט שטרם החל לאחר שנה במעצר, ומדובר בהארכה שניה לאחר תשעה חודשים. משום כך בלבד איני רואה מנוס משחרור לחלופה שהוצעה, קרי מעצר בית מלא אצל גרושת המשיב, בתנאים מחמירים של הפקדה וערבות גבוהות, פיקוח צמוד על-ידי מפקחים שיאושרו, איזוק אלקטרוני וביקורי משטרה לבדיקת הציות לחלופה,

וכמובן הפקדת דרכון ועיכוב יציאה. קביעת התנאים המפורטים תיעשה על-ידי בית המשפט המחוזי, שהתיק יובא לפניו בהקדם עם החלטה זו. המשיב מוזהר כי כל הפרה תישא בחובה פוטנציאל לשובו למעצר. התביעה מתבקשת להואיל ולהביא את הדבר לידיעת משפחת המתלוננת ככל הנחוץ בהתאם לחוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001.

(4) נוכח האמור, אני נעתר לבקשה אך במובן זה שהמשיב יישאר במעצר עד להסדרת האמור.