בש"פ 1511/09 צביקה לביא נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 4.2.2009 (כב' השופטת ז' בוסתן) בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

העורר ונאשם נוסף בשם ניר לב (להלן: ניר ) עומדים לדין בבית המשפט המחוזי מרכז בעבירות של שוד בצוותא וקשירת קשר לפשע. ניר עומד לדין גם בעבירה של תקיפת זקן. בכתב האישום נטען כי עובר ליום האירוע קשרו ביניהם הנאשמים קשר לביצוע שוד. ביום 6.11.2008, בשעה 10:00 לערך, הגיעו הנאשמים לסניף בנק לאומי שברחוב הרצל בראשון לציון, התיישבו על ספסל מחוץ לבנק, והמתינו לצאתה מן הסניף של קשישה ילידת שנת 1931 (להלן: המתלוננת ). העורר נכנס לבנק, נעמד מאחורי המתלוננת ועקב אחר הפעולות שביצעה מול פקיד הבנק. בשעה 11:15 לערך ביצעה המתלוננת משיכת מזומנים מחשבונה בסך 6,700 ש"ח, הכניסה את הכסף לתיקה, יצאה מן הבנק והחלה לצעוד באיטיות לכיוון ביתה כשהיא נעזרת במקל הליכה. בכל אותה עת עקבו הנאשמים אחרי המתלוננת והלכו בעקבותיה. המתלוננת פגשה את בעלה (להלן: המתלונן ), קשיש יליד שנת 1927, בגן הציבורי הסמוך לביתם ולאחר שהשניים ישבו בגן זמן מה, קמה המתלוננת ללכת לעבר ביתם. הנאשמים עמדו מחוץ לביתם של המתלוננים ובסמוך לפני השעה 12:27 בעת שהמתלוננת התקרבה אל ביתה ונכנסה לחדר המדרגות ניגש אליה ניר וחטף ממנה בכוח את תיק היד שלה, תוך שהוא דוחף אותה אל הרצפה. עקב כך נגרם למתלוננת פצע שפשוף במרפק שמאל ודימום והיא נחבלה בראשה. המתלונן, אשר שמע את זעקותיה של אשתו לעזרה, הגיע לכניסת הבניין ונתקל בניר. ניר בעט במתלונן בחזהו, הפיל אותו אל הרצפה וגרם לו שבר באגן שחייב את אשפוזו בבית החולים. מיד לאחר מכן נמלטו העורר וניר מן המקום, כאשר תיקה של המתלוננת בחזקתו של ניר.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרם של העורר וניר עד תום ההליכים נגדם, וטענה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתם, ובהן הודעות המתלוננים; הודעות שני עדי ראייה; תיעוד מצלמות האבטחה בסניף הבנק בו ביצעה המתלוננת את משיכת המזומנים וכן תיעוד מצלמות אבטחה נוספות לאורך מסלול הליכתה לביתה, כשהנאשמים בעקבותיה; דו"חות איכון טלפונים הממקמים את הנאשמים בזירת האירוע בשעת האירוע; פלטי שיחות טלפון המתעדים 17 שיחות שקיימו הנאשמים ביניהם ביום האירוע, לפני השוד ולאחריו; ושתיקתו של העורר בחקירותיו. בדיון בבקשה שנערך ביום 26.1.2009 בפני בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ז' בוסתן) הסכים ניר לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו, אף שטען לחולשה מסוימת בהן. לעומתו טען העורר כי אין בתיק ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לו, ולחלופין עתר בפני בית המשפט כי יורה על שחרורו לחלופת מעצר בשל היעדר מסוכנות. בחקירתו הודה אומנם העורר כי שהה בסניף הבנק בו ביצעה המתלוננת את פעולת משיכת המזומנים (לא לפני שהתברר לו כי תועד במקום על ידי מצלמות האבטחה), אך הסביר זאת בכך שזהו סניף הבנק שלו וטען כי באותו היום לא נתאפשר לו לבצע כל פעולה בחשבונו מאחר שהיה ביתרת חובה. עוד טען העורר כי נוכח העובדה שחלפה כשעה בין משיכת הכספים לבין התקיפה והשוד, לא ניתן להסיק מהימצאותו בסניף הבנק כי הוא היה בקרבת המתלוננת גם כאשר נשדדה והותקפה. העורר הוסיף וטען כי למעט הימצאותו בבנק "הדבר היחיד שמייחסים [לו] זה שהוא היה מחוץ לאותו חדר מדרגות...", ושלא נטען על-ידי המשיבה כי הוא חלק עם ניר את כספי השוד. לעניין הזיהוי טען העורר כי עדת הראייה שאמרה כי תוכל בוודאות לזהות את השודדים, זיהתה אנשים אחרים, ואילו עד הראייה השני לא זיהה אותו במסדר זיהוי ואת ניר זיהה "זיהוי מסוים". אשר לטענה בדבר שתיקתו בחקירה טען העורר כי הוא מסר גרסה והשיב לחלק מן השאלות שנשאל ועוד טען כי החוקרים הפעילו עליו לחץ בכך שהביאו לתחנה במהלך החקירה את אשתו הנמצאת בהריון מתקדם.

3.

בהחלטתו מיום 4.2.2009 הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה נגדו: הימצאות הנאשמים בסניף הבנק; צילומם בכמה מצלמות לאורך מסלול הליכתה של המתלוננת; איכון הטלפון של העורר ממנו עולה כי בשעה 12:00 שהה בזירת האירוע בניגוד לטענתו לפיה נסע במונית לרמלה מיד לאחר שיצא מהבנק; תיאור העורר ולבושו על-ידי עדת הראיה; וכן ההיכרות הקודמת בין העורר לניר וניסיונם של השניים בהודעותיהם להסתיר היכרות זו. עוד קבע בית המשפט כי משנמצא שיש ראיות לכאורה קמה עילת מעצר נגד העורר בשל העבירות המיוחסות לו. בית המשפט הוסיף וציין כי נסיבות העבירה וכן עברו הפלילי של העורר - הכולל ארבע הרשעות קודמות בעבירות סחיטה באיומים, תקיפה בתנאים מחמירים, ניסיון שוד, הטרדת עד, שיבוש מהלכי משפט, איומים, הפרת הוראה חוקית, פריצה לרכב וגניבה והחזקת רכוש החשוד כגנוב - שוללים כל אפשרות לחלופת מעצר, מה גם שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בן 18 חודשים, אם יורשע באישום דנן. בית המשפט הדגיש עוד כי העובדה שכתב האישום אינו מייחס לעורר נטילת חלק אקטיבי באלימות שהופעלה נגד המתלוננים אינה מפחיתה ממסוכנותו ומהיותו על פי הנטען שותף למעשה. על כן הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

4.

בערר שבפניי טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי הראיות בתיק עולות כדי ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו בכתב האישום. העורר שב על הטענות שהעלה בפני בית משפט קמא, ומסביר כי שהה בסניף הבנק מאחר שבו מתנהל חשבון הבנק שלו. העורר טוען כי אף אם הוא והמתלוננת יצאו מסניף הבנק באותה השעה, הרי בשל הזמן שחלף מרגע היציאה ועד להתרחשות השוד (כ-54 דקות), לא ניתן לקשור בין ההליכה המתועדת במצלמות האבטחה לבין ביצוע השוד. העורר מוסיף וטוען כי בית משפט קמא שגה בהתבססו על דו"ח איכון הטלפון הסלולארי כראיה לכאורה, שכן הדו"ח מלמד על נוכחות באזור הבנק בשעה 12:06, בעוד שהשוד בוצע בשעה 12:27. עוד טוען העורר כי בית המשפט הסתמך על פרטים שמסרה עדת הראיה בהודעתה לגבי מראהו, אף שזו זיהתה שני אנשים אחרים במסדר זיהוי תמונות ואף דיווחה על פרטים שאינם מתיישבים כלל עם האירוע, ובהם רכב שנמצא במקום ובו אדם נוסף. אשר לעד הראיה האחר טוען העורר כי הוא כלל לא ראה אותו בזירת האירוע ואף לא זיהה אותו במסדר זיהוי תמונות, אך זיהה בוודאות את ניר. העורר מוסיף וטוען כי מכל מקום על פי תיאורו של עד הראיה, הבחור שלא ביצע בפועל את השוד היה "הבחור הפסיבי" אשר "ברח מן המקום מיד כשהשודד יצא לפעולה" והחוקרת שגבתה ממנו הודעה אף היא ייחסה לו חלק "פסיבי" בשוד. על רקע זה טוען העורר כי אין לייחס לו נטילת חלק בביצוע השוד, גם אם יוכח ששהה במחיצת ניר טרם ביצועו. עוד טוען העורר כי שגה בית משפט קמא בכך שלא התייחס לדברי המתלונן לפיהם מחוץ למקום האירוע נכחו שני אנשים, ולא אחד כפי שנטען בכתב האישום. העורר טוען כי אין תשתית ראייתית לביצוע העבירה בצוותא, בציינו כי אין כל ראיה לכך שהוא ידע שניר יבצע את השוד או לכך שהוא חלק עמו את שלל השוד. לחלופין טוען העורר כי שגה בית משפט קמא בכך שלא בחן אפשרות לשחררו לחלופת מעצר וזאת נוכח מורכבותו של התיק, נישואיו הטריים וההיריון המתקדם של אשתו. עוד טוען העורר כי בית משפט קמא לא נתן כל משקל לעובדה כי הרשעתו האחרונה היא בעבירה שבוצעה לפני ארבע שנים.

5.

המשיבה, מצידה, טוענת כי דין הערר להידחות והיא שבה ומפנה לראיות לכאורה הקיימות נגד העורר. לטענת המשיבה, העובדה שהעדים לא זיהו את העורר אין בה כדי לגרוע מעוצמתן של הראיות לכאורה נגדו בציינה כי קשה מאוד לזהות אדם כשהוא חובש כובע ומרכיב משקפי שמש, והיא מוסיפה וטוענת כי הטענה לפיה לאחר הביקור בבנק התפצלו דרכיהם של העורר ושל ניר אינה מתיישבת עם יתר הראיות בתיק ובמיוחד עם עדותה של עדת הראיה המתארת דמות התואמת לתיאורו של העורר בשלב השוד. עוד מפנה המשיבה לגרסאות השונות שמסר העורר בחקירתו שהן שקריות לטענתה וכן לשתיקתו בחלק מן החקירה בציינה כי תפקידו של העורר בשוד על פי העולה מן הראיות לכאורה, היה לשמור ולהתריע מפני התקרבות המשטרה. לבסוף עומדת המשיבה על עברו הפלילי העשיר של העורר וטוענת כי נוכח אופי העבירות בהן הורשע בעבר אין ליתן בו אמון לצורך שחרור לחלופת מעצר.

6.

הלכה היא כי לצורך החלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים על בית המשפט להשתכנע כי הראיות לכאורה שנאספו בתיק החקירה מקימות סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות שיוחסו לו, ורק מקום שבו שוכנע בית המשפט כי קיימות על פני הדברים פרכות מהותיות וגלויות לעין בחומר הראיות לכאורה, עליו להסיק את המסקנות המתבקשות מכך לעניין המעצר (ראו: בש"פ 8534/07 איבגי נ' מדינת ישראל , פיסקה 4 (טרם פורסם, 23.10.2007); בש"פ 3556/08 סבן נ' מדינת ישראל , פיסקה 6 (טרם פורסם, 1.5.2008)). לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר החקירה הגעתי לכלל מסקנה כי צדק בית משפט קמא בקובעו שבמקרה דנן קיימת תשתית ראייתית לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר.

אכן, החלק המיוחס לעורר במעשים נשוא כתב האישום קטן מזה המיוחס לניר ומחומר הראיות לכאורה לא ניתן להצביע בוודאות על מידת המעורבות של העורר בתכנון המעשים ובהוצאתם אל הפועל. יחד עם זאת, מן הראיות לכאורה עולה אינדיקציה ממשית לכך שמדובר במהלך משותף של השניים. העורר נצפה במצלמות סניף בנק לאומי בו משכה המתלוננת את סכום הכסף שנשדד ממנה (בו כנראה מתנהל גם חשבונו שלו) כשהוא עומד מאחוריה ובוחן לכאורה את מעשיה. סמוך לאחר מכן נקלט העורר במצלמות החיצוניות לסניף כאשר הוא וניר יוצאים ממנו יחדיו והולכים בעקבות המתלוננת. זאת ועוד, בדו"ח פעולה מיום 6.11.2008 ציין פקד אלדד אליישיב כי צפה במצלמות האבטחה של שני בתי עסק שברחוב הרצל (הרחוב בו נמצא סניף בנק לאומי) ואף בהן נראים ניר והעורר כשהם הולכים בעקבות המתלוננת. אכן, המתלוננת יצאה מן הבנק בשעה 11:33 ואילו השוד בוצע זמן מה לאחר מכן (בשעה 12:27 על פי מזכר ל"ב מיום 29.12.2008). אולם, אין להתעלם מכך שעדת הראיה חן גודיס תיארה שתי דמויות החובשות כובעים ומרכיבות משקפי שמש (כתיאורם לכאורה של העורר וניר כפי שהוא משתקף במצלמת האבטחה של הבנק), וסיפרה כי אחת מהן ביצעה את השוד והשנייה נעלמה עוד קודם לכן אך בעת שהשודד ברח עם התיק רצה הדמות השניה לכיוונה ופנתה אליה בדברים אך בטרם שהספיקה להגיב "הוא נתן ריצה לכיוון המפעל מתכת שנמצא מאחורי התחנה וצעקתי זה הוא זה הוא והוא נעלם שם..." (הודעת חן גודיס מיום 6.11.2008).

אין לכחד כי מעדויותיהם של עדי הראיה ובהם חן גודיס עולים קשיים מסוימים. כך תיארה חן גודיס בהודעתה רכב אאודי כסוף באזור האירוע וכמו כן לא זיהתה את העורר כמי שהשתתף בשוד; עד הראיה אורי שפירא ציין כי הוא אינו יכול לתת זיהוי ודאי (ראו מזכר מיום 29.12.2008). ואילו המתלוננת בהודעה מיום 6.11.2008 מסרה כי "בכניסה לבית ראיתי עמדו שלושה בחורים" והמתלונן סיפר, לאחר שתיאר את מעשי השודד, כי "היו עוד שניים שעמדו על יד ברז כיבוי" (הודעה מיום 6.11.2008, וראו גם דו"ח עימות בין המתלונן לניר מיום 4.1.2009). יחד עם זאת, אין מקום לייחס לקשיים אלה משקל מכריע בשלב זה של הדיון בשאלת המעצר, ולא מן הנמנע הוא כי הקושי בזיהויו של העורר נובע מכך שהרכיב משקפי שמש וחבש כובע. זאת ועוד, אל הראיות לכאורה הקיימות בתיק עליהן עמדתי לעיל הקושרות את העורר אל ניר ואל שלביו המוקדמים של האירוע, מתווספת העובדה שהעורר סירב להשיב בחקירתו, באופן מגמתי, על שאלות מסוימות, במיוחד בכל הנוגע לחלקו של ניר באירוע, לקשריו עם ניר ולשיחות הטלפון הרבות - 17 במספר - שהתקיימו ביניהם לכאורה ביום האירוע לפני ואחרי התרחשותו. חיזוק ממשי לתשתית הראייתית הלכאורית הקושרת את העורר אל האירוע ואל זירת התרחשותו בעת התרחשותו, ניתן למצוא גם בגרסה "המתפתחת" שמסר העורר בחקירתו. תחילה שמר העורר על זכות השתיקה בעניין היותו בסניף הבנק ביום האירוע, עת הוטח בפניו כי על-פי החשד ביצע שוד ביחד עם אדם אחר באותו תאריך. לאחר שהתברר לו כי צולם לפני האירוע בתוך סניף הבנק וכן כי צולם מחוץ לסניף יחד עם בחור נוסף, מסר העורר גרסה לפיה היה בסניף לצורך משיכת כספים מחשבונו המתנהל שם, אך לדבריו מייד לאחר מכן נסע במונית לרמלה ועוד אמר כי אינו יודע מי הבחור השני המצולם עימו. גרסה אחרונה זו בדבר הנסיעה לרמלה הופרכה לכאורה נוכח דו"ח האיכון הממקם את העורר בראשון לציון בשעה 12:35 ואף לאחר מכן, ובאשר להיכרותו עם ניר שמר העורר על זכות השתיקה כשנשאל ישירות האם הוא מכיר אותו, אך בדו"ח תשאול חשוד שערך לו השוטר נחום הרצל מיום 31.12.2008 צוין כי במהלך התשאול אמר העורר "מה המטומטם הודה ואמר שהיינו יחד"?. מצבור זה של ראיות לכאורה מקים סיכוי סביר להרשעתו של העורר במעשים המיוחסים לו בכתב האישום, גם אם מביאים בחשבון את הקשיים הקיימים בחומר הראיות, עליהם הצביע העורר בטיעוניו. משכך בדין דחה בית משפט קמא את טענת העורר בדבר העדר ראיות לכאורה בעניינו.

7.

צדק בית משפט קמא בקובעו עוד את דבר קיומה של עילת מעצר בעניינו של העורר. העורר וניר בחרו על פי הנטען קורבנות חלשים במיוחד כ"טרף קל", תוך שהם עוקבים אחריהם ואורבים להם במטרה לגזול את כספם. הקורבנות הקשישים שנבחרו, וכן העובדה שהשוד בוצע בצהרי היום ובעיבורה של עיר, מלמדים בהחלט על מסוכנותם המופלגת של העורר וניר כמי שקיימות נגדם ראיות לכאורה לביצוע העבירה. אכן, ניר הוא לכאורה הדמות המרכזית באירוע והוא על פי הנטען זה שהפעיל אלימות כלפי המתלוננים. יחד עם זאת, אין להמעיט מן החלק המיוחס לעורר באישום, כמי שלכאורה חבר אל ניר לביצוע השוד. מסוכנותו של העורר נובעת גם מן העבר הפלילי שצבר, חרף גילו הצעיר, הכולל בין היתר הרשעה בניסיון שוד שבגינו תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה. לא נעלם מעיניי כי העורר הוא אדם צעיר וכי אשתו מצויה בשלבים האחרונים של הריונה, אך אין בכך כדי לשנות מן המסקנה שחלופת מעצר לא תסכון בנסיבות העניין, נוכח מסוכנותו, נוכח העונש המותנה התלוי ועומד נגדו וכן נוכח העובדה שהעורר הורשע בעבר בעבירות של הטרדת עד, שיבוש מהלכי משפט והפרת הוראה חוקית, על כל הקושי שמעוררות הרשעות אלה בבוא בית המשפט לבחון אפשרות של חלופת מעצר.

אשר על כן, הערר נדחה.