בש"פ 3556/08 ניסים סבן נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 15.4.2008 (כב' סגן הנשיא נ' הנדל), אשר דחה ערר על החלטתו של בית משפט השלום באילת מיום 10.3.2008 (כב' השופט א' יקואל) בה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

נגד העורר, צעיר כבן 22, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בחבורה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 16.12.2007 בשעה 14:00 או בסמוך לכך הגיע העורר כשהוא נוהג ברכב, יחד עם אחרים, לתחנת הדלק במבקיעים והם יצאו מן הרכב לרכוש לעצמם שתייה, בעוד עובד תחנת הדלק, ניסן מעטוקי (להלן: המתדלק ), החל בתדלוק הרכב. בין המתדלק ואחר אשר הגיע עם העורר ברכבו (להלן: האחר ) התפתח דין ודברים בקשר לכך שנשפכו טיפות דלק מחוץ לפיית התדלוק של הרכב, ובשלב זה פנה אותו אחר, אשר אחז שתי כוסות משקה בידו, לכיוונו של המתדלק ונתקל בו במתכוון. המתדלק, שהתקרב לרכב עם צינור ניקוי במטרה לנקות את טיפות הדלק, ניסה להכות את האחר עם צינור הדלק ואף החל לרדוף אחריו. בשלב זה יצא ניב הרוש (להלן: הרוש ) מן הרכב, אחז במתדלק, והעורר וחבריו החלו להכות אותו באגרופים ובבעיטות בראשו ובכל חלקי גופו. כתוצאה מכך נגרמו למתדלק המטומות ונפיחות בראשו ובצווארו. לאחר שהמתדלק הצליח לנוס על נפשו נכנסו העורר ושותפיו לרכב ונמלטו מהמקום, מבלי לשלם עבור הדלק.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו מיום 21.2.2008 קבע בית משפט השלום באילת כי נגד העורר קיימות ראיות לכאורה, בהן, בין היתר, תקליטור הכולל חמישה קטעים שונים שצולמו במהלך האירוע באמצעות שלוש מצלמות (להלן: התקליטור ) בהם נראית דמותו של אחד התוקפים הדומה דמיון לכאורי לא מבוטל לעורר הלבושה בחולצה בעלת סימן היכר בולט; הודעת העורר בה שב וחזר על כך שאינו זוכר דבר מן המועד בו התרחש האירוע; וכן מזכרים ודו"חות צפייה בתקליטור של שוטר ושני בלשים, אשר זיהו בוודאות את העורר כמי שמוכר להם במסגרת עבודתם. בית המשפט הוסיף וקבע כי בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים די בראיות שהובאו כדי לחייב את העורר ליתן להן הסבר, אך העורר לא עמד בנטל הנדרש. עוד קבע בית המשפט כי לא ברור אמנם מדוע לא ערכה המשטרה מסדר זיהוי חי או מסדר זיהוי בתמונות למתלונן או למנהל תחנת הדלק שראה את האירוע, אך ציין כי העורר זוהה על ידי שוטר ובלשים המכירים אותו וניתן להמשיל זיהוי לכאורי זה למסדר זיהוי תמונות, בייחוד נוכח הדמיון שמצא גם הוא בין דמות התוקף הנחזית בתקליטור ובין העורר וכי בשלב המעצר הוא רשאי להתרשם מראיה חפצית זאת ולו בגדר של "פוטנציאל הרשעתי". בית המשפט הוסיף וקבע כי מתקיימת בעניינו של העורר עילת מעצר של מסוכנות, והוא ציין בהקשר זה כי עברו הפלילי כולל הרשעה בשוד וכי הדמות המיוחסת לו בתקליטור נחזית כ"רץ הראשון" וכאחד המכים המרכזיים ואין מדובר במי שנגרר אחרי אחרים. בית המשפט התרשם אמנם כי ניתן עקרונית לאיין את מסוכנותו של העורר באמצעות חלופת מעצר, אך לאחר ששמע את המפקחים המוצעים (הורי העורר) קבע כי תוכנית הפיקוח המוצעת על ידם, המצריכה עזיבת מקום עבודתם, אינה נראית ריאלית בשלב זה ועל כן הורה על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן בו תיבחן האפשרות לשחררו בתנאים.

3.

בהחלטתו מיום 10.3.2008 עמד בית המשפט על כך שבתסקיר שהוגש לו לא המליץ שירות המבחן על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. בית המשפט ציין כי מן התסקיר עולה כי לעורר יש קושי נפשי ורגשי להתמודד עם תנאי מעצרו על רקע תפיסה עצמית קורבנית וכי יש התדרדרות במצבו. עוד ציין בית המשפט כי שני נתונים שהופיעו בתסקיר הובילו אותו אל המסקנה כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר, והם העובדה שהוא משתמש בסמים אך שולל כל צורך טיפולי בהקשר זה ובנוסף העובדה שהוא מתרועע עם חברת "שוליים" אשר יש לו קושי להתנתק ממנה. בית המשפט הוסיף כי מן התסקיר עולה כי העורר אינו יכול להציב לעצמו גבולות פנימיים וחיצוניים ועל כן הסיכון הנובע ממנו גבוה. בית המשפט הוסיף וציין כי לא נפל פסול בכך ששירות המבחן התייחס במסגרת התסקיר לתיקי מב"ד שנפתחו נגד העורר, ובהם תיק המייחס לו עבירה של סיוע לרצח בגינו הוא עצור במסגרת מעצרי ימים, בהדגישו כי שירות המבחן לא "קיבע" את התרשמותו על בסיס זה. עוד ציין בית המשפט כי מתסקיר שירות המבחן עולה שתסקירים שהוגשו בתיקים אחרים בהם ממתין העורר לגזר דינו היו אף הם שליליים. נוכח נתונים אלו קבע בית משפט השלום כי בהעדר הליך טיפולי ראוי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר וכי אין בכוחה של החלופה המוצעת כדי להבטיח שלא יפר את תנאי שחרורו, והוא הוסיף וציין בהקשר זה כי אביו של העורר הגיש נגדו תלונה במשטרה לאחר שהעורר דחף אותו בביתו. בנסיבות אלה קבע בית משפט השלום כי יש ליתן עדיפות לאינטרס הציבורי ולהורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

3.

ערר שהגיש העורר על החלטה זאת נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר- שבע ביום 15.4.2008. בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר אם כי זיהויו "אינו עומד במלוא העוצמה" וראוי היה לערוך מסדר זיהוי חי או מסדר תמונות למתלונן או לאזרח האחר שנכח במקום האירוע. בית המשפט הוסיף וציין כי יש לזקוף לזכות העורר את העובדה שהיה זה המתלונן שהחל במעשה האלימות, אך עם זאת תגובת העורר וחבריו היתה בלתי מידתית ועל כן לכאורה אין הוא נהנה מסייג ההגנה העצמית. בית המשפט הוסיף וקבע כי מעשיו הלכאוריים של העורר, אשר תקף את המתדלק בצוותא חדא עם אחרים בצורה קשה, על פני הדברים ללא כל הצדקה, מצביעים על מסוכנות. בית המשפט הוסיף כי נוכח הקשיים הראיתיים היה אמנם מקום "לשאוף ביתר שאת למציאת חלופה ראויה" אך חלופה כזו לא הוצגה, שכן החלופה שנבחנה עלולה להיכשל נוכח התמכרות העורר לסמים והחשש שבשל כך יפעל על פי דחפים שאינם בשליטתו.

4.

מכאן הערר שבפניי, בו טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא שחרר אותו לחלופת המעצר שהוצעה, במיוחד נוכח קביעתו כי זיהויו לכאורה אינו עומד "במלוא העוצמה" וכי מן התקליטור עולה שהמתלונן הוא זה אשר החל במעשה האלימות. העורר מלין על כך ששירות המבחן לא בחן לעומק את החלופה שהוצעה, ולטענתו אף לא ברור מהי עמדת בית המשפט המחוזי בנוגע לאפשרות העקרונית לשחררו לחלופת מעצר שכן הוא התייחס בהחלטתו רק לאותה חלופה. עוד טוען העורר כי קביעת בית המשפט המחוזי לפיה אדם המכור לסמים פועל על פי דחפים שאינם בשליטתו אינה נכונה לגביו, שכן הוא אינו נרקומן וכל שעולה מתסקיר שירות המבחן הוא שימוש בסמים "חברתיים" (בניגוד לסמים "הזייתיים" או סמים היוצרים תלות מוחלטת), ומכל מקום העבירה המיוחסת לו לא בוצעה לכאורה על רקע שימוש בסמים. העורר מדגיש בהקשר זה כי חלופת המעצר נועדה לאיין את מסוכנותו של נאשם ביחס לעבירה המיוחסת לו, ולא למנוע ממנו שימוש בסם. עוד טוען העורר כי המלצתו השלילית של שירות המבחן ניתנה על רקע תיק אחר בו היה עצור כחשוד ושוחרר לאחרונה מבלי שהוגש נגדו כתב אישום, ולטענתו באותו תיק הוא שוחרר בהסכמה למעצר בית בבית הוריו. העורר מוסיף וטוען כי הוריו, המפקחים המוצעים, הם אנשים נורמטיביים (פנסיונר של צבא קבע ומורה), כי הוא מוכן להציע חלופות נוספות ככל שיידרש לכך, וכי אין לשלול בעניינו באופן גורף את אפשרות השיקום. כן הצביע העורר על כך שאחד מן המעורבים האחרים בפרשה שוחרר לאחרונה לחלופת מעצר. לפיכך מבקש העורר כי נורה על שחרורו לחלופת מעצר בערבויות הולמות ובכל תנאי שיידרש.

5.

המשיבה מצידה סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ולטענתה, בניגוד לקביעתו, קיימות נגד העורר ראיות מוצקות. המשיבה מדגישה כי בתקליטור נראה העורר - שזוהה על ידי מספר שוטרים - בבירור כמי שנהג ברכב וכמי שחבר לאחרים והיה מעורב פעיל בתקיפתו של המתדלק. כן מוסיפה המשיבה כי בחקירתו במשטרה אמר העורר כי אינו זוכר מה אירע ולאחר שצפה בתקליטור אמר כי אין לו מה להוסיף על כך. המשיבה מוסיפה וטוענת כי אין מקום להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר, בהדגישה כי העורר מתקשה לחדול מצריכת סמים וכי יש לו הרשעות קודמות בעבירות שוד והתפרצות ועל כן הוא אינו ראוי לאמון.

6.לאחר שבחנתי את הטענות שהעלו הצדדים וכן את חומר הראיות שהוצג, אני סבורה כי דין הערר להידחות.

הלכה היא כי בבוחנו את הראיות לכאורה במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים על בית המשפט להשתכנע כי הן מקימות סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות שיוחסו לו ורק אם שוכנע כי קיימות על פני הדברים פרכות מהותיות וגלויות לעין בחומר הראיות לכאורה, עליו להסיק מכך, כבר באותו שלב, את המסקנות המתבקשות לעניין המעצר (ראו: בש"פ 696/04 סבייח נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(3) 647 (2004); בש"פ 8303/07 בדראן נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (לא פורסם,

19.10.2007)). במקרה הנדון מבוססים האישומים נגד העורר בראש ובראשונה על הקטעים שתועדו במצלמות המותקנות במקום בו אירע האירוע נשוא כתב האישום בצירוף דו"חות צפייה של ארבעה שוטרים אשר הצהירו כי זיהו את העורר בוודאות כאחד מן הבחורים אשר היכו את המתדלק. צפייה באותם קטעים מלמדת כי הדמות אשר זוהתה על ידי השוטרים כעורר נראית בהם באופן ברור דיו על מנת שמי שיש לו היכרות עימו יוכל לזהותו. אמנם, יש לתמוה ולהצטער על כך שהמשטרה הסתפקה באותם קטעים מצולמים ולא נקטה באמצעי זיהוי נוספים ולא מן הנמנע כי יהיו לכך השלכות בשלב בירור המשפט. יחד עם זאת, ככל שבשלב המעצר עסקינן, דומה כי די באותם קטעים בצירוף דו"חות הצפייה של השוטרים כדי לקבוע כי העורר נטל, לכאורה, חלק בתקיפתו של המתדלק. לכך יש להוסיף כי העורר לא סיפק כל גרסה לגבי מעשיו במועד בו התרחש האירוע, טען כי אינו זוכר מאומה מאותו היום והסתפק בהכחשה כללית של מעורבותו באומרו "לא זכור לי שהייתי שם". בנסיבות אלו קיימת כנגד העורר תשתית ראייתית לכאורית המקימה בסיס סביר להרשעתו בעבירה המיוחסת לו. משקבענו כך דומה כי אין חולק שקמה נגד העורר, אשר נטל חלק באירוע אלים ביותר של תקיפה, עילת מסוכנות.

הטענה הנוספת שהעלה העורר ולפיה ניתן להסתפק בחלופת מעצר על מנת להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו, אף היא דינה להידחות. העורר היה שותף לתקיפתו של עובד בתחנת דלק לאור יום וללא כל סיבה מוצדקת, עובדה שיש בה ללמד כי אין לו כל מורא מפני החוק. כמו כן, לעורר עבר פלילי הכולל עבירות אלימות ורכוש וכן עבירות סמים, ודינו צפוי להיגזר בקרוב במספר פרשות ולמרות זאת הוא לא נרתע ושב וביצע עבירת אלימות. כמו כן, ועמדו על כך שתי הערכאות קמא, תסקיר המעצר שניתן בעניינו של העורר אינו חיובי ונאמר בו כי העורר אימץ לעצמו "אורח חיים עברייני והתמכרותי", הוא מסתובב עם חברת "שוליים" ומשתמש דרך קבע בסמים והערכת הסיכון לגביו "הינה גבוהה במצבים בהם אין בפניו גבול נוקשה וברור". עוד הוסיף שירות המבחן ואמר כי הוא אינו רואה מקום לבוא בהמלצה על שחרורו בשל התנהגותו העבריינית הנמשכת ואי יכולתו לשנות את דרכיו גם במהלך קשר טיפולי. בנסיבות אלו אינני סבורה כי הוצגה חלופת מעצר אשר יהיה בה כדי להשיג את מטרות המעצר ולאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר.

אשר על כן, הערר נדחה.