בש"פ 1516/10 ג'אבר סאלח נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט צרפתי) מיום 10.2.10 בתיק ב"ש 2746/09, בה הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו בתיק פ' 207/09.

רקע

ב.

ביום 24.12.09 הוגש נגד העורר כתב אישום בו נטען, כי היה "היוזם והמרויח העיקרי במספר רב של עסקאות ברכב גנוב". נטען, כי העורר יחד עם אחרים, היה מקבל פרטים של כלי רכב שנגנב לאזור - והיה מאתר רכב ישראלי אחר דומה, גונב את פרטיו, ובעזרת מסמכים מזויפים ופעולות זיוף נוספות "הלביש" את זהות הרכב הישראלי על הרכב הגנוב, באופן שאיפשר לו למוכרו כרכב שאינו גנוב. כתב האישום כולל 19 אישומים שביסודם "שכפול" 19 כלי רכב. בפרט האישום האחרון נטען, כי במהלך חקירת הפרשה, ולאחר ששלושה משותפיו נעצרו, ירד העורר למחתרת - ובהמשך יצא את הארץ בטיסה כשהוא משתמש בדרכונו של אחיו. כעבור כמעט שלושה חודשים חזר העורר לישראל, דרך מסוף טאבה, כשהוא משתמש בדרכונו של אחיו - ואז נעצר.

ג.

להשלמת התמונה יצוין, כי נגד חמישה משותפיו של העורר נוהלו הליכים נפרדים. ארבעה משותפיו הורשעו ונגזרו עליהם עונשים שונים (משנתיים מאסר ועד עבודות שירות). במהלך משפטם היו שלושה מהנאשמים במעצר בית, ושותף אחד (בילאל) נעצר עד תום ההליכים. משפטו של שותף נוסף (יחיא) מתנהל בימים אלה, והוא נתון במעצר.

ד.

כאמור, ביום 10.2.10 הורה בית המשפט המחוזי, בהחלטה מפורטת על מעצר העורר עד תום ההליכים. נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה - שעיקרן הודאות (למצער ביחס לחלק מהאישומים) והודעות של העורר עצמו, של שותפיו ושל רוכשי המכוניות. עוד נקבע, כי ביחס לאישום האחרון קיימת תשתית ראייתית אובייקטיבית, ונקבע כי אין בגירסת העורר - לפיה יצא מן הארץ בשל חובות הוצאה לפועל, איומים מצד משפחת פשע ורצונו לסייע לאחותו הגרה בחו"ל - כדי להחלישה.

ה.

אשר לעילת המעצר, נקבע כי נוכח היקף הפעילות העבריינית, מורכבותה, משכה וה"כאוס" שיצרה בכבישי המדינה (לרבות הנזק לבעלי המכוניות שזהותן נגנבה) - קיימת עילת מעצר של מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996). עוד נקבע, כי נוכח האישום האחרון קיים גם חשש מבוסס להימלטות. ולבסוף, נקבע כי נוכח שיתוף הפעולה המוגבל של העורר בחקירותיו קיים גם חשש לשיבוש. הוטעם, במיוחד לאור שתי העילות האחרונות, ונוכח מעמדו הבכיר של העורר בהתארגנות - כי אין ניתן לשחררו לחלופת מעצר, ואין לדמות את עניינו לעניינם של האחרים ששוחררו לחלופה, אלא לעניינו של יחיא שמשפטו מתנהל והוא נעצר עד תום ההליכים.

הערר והדיון

ו.

כלפי החלטה זו הוגש הערר הנוכחי. בין היתר נטען, כי אף לשיטת התביעה תפקידו של העורר היה "אספקת ניירת בלבד", כי מעורבים אחרים שוחררו למעצר בית, וכי אין כל ראיה למעמד "בכיר" של העורר שבגינו יש להחמיר בעניינו מעבר לשל האחרים. הוזכר, כי לעורר אין עבר פלילי (עובדה שבית המשפט קמא התייחס אליה), כי האישום האחרון אינו מלמד על חשש הימלטות - שכן העורר חזר מיוזמתו ארצה; ולבסוף, כי מדובר באדם נורמטיבי, שהסתבך לכאורה בעבירות כלכליות בלבד, ושימש לכאורה אך "בורג קטן" בהתארגנות הנטענת.

ז.

בדיון טען עו"ד רויטגרונד לעורר בראש וראשונה בקשר לאפליה, בין השאר שכן גם לעמדת הפרקליטות עצמה - כנטען - אין חלקו של העורר מרכזי ועיקרי. נטען כי לעורר עבר נקי, והידרדרותו נבעה ממצב כלכלי; גם יציאתו מן הארץ בדרכון של אחיו מגומדת כיון שברח מאימת הנושים אשר הוציאו כנגדו צו עיכוב יציאה, ולא מאימת הדין, ולטענתו לא ידע כי מחפשים אחריו; דברים מפי אמו בהקשר זה לא פורשו, כנטען, כהלכה.

ח.

באת כוח המדינה עו"ד רוזן ציינה, כי אין לעורר עבר נקי; הוא הורשע באלימות ב- 2001; גם לא כל השותפים בפרשה דנא בתיק זה, ותיק קשור אחר, שוחררו למעצר בית או חלופה. עוד נטען, כי העורר מעורב עמוקות בפרשה, הודה במעורבות בשנים עשר אישומים, בשיטה לשכפול הרכב וביוזמה שנקט, והוא זה שפנה לאחרים לזיוף רשיונות ולאספקת רכב גנוב; השותפים פעלו בשליחותו; הודאותיו, וכן הודאות השותפים, מפלילות אותו כדמות מרכזית. נטען, כי לשיטת המדינה המדובר במבצע עברייני רצוף תעוזה, העורר ,כך נטען, גם התחזה, וישנו חשש לשיבוש – זאת לאחר שנמלט מן החקירה במשך 5 חודשים, והשתמש בזהות בדויה גם בשובו ארצה.

הכרעה

ט.

עיינתי בקלסר ההודעות, הכולל את הודעות העורר בתסקירתו. הן כוללות הודאה ברורה בעבירות. אציין, כי בהודעה מ-9.12.09 ישנה הודאה בהתחזות לאחיו ביציאה מן הארץ ובחזרה אליה, אם כי בטענה – כאמור – שהעורר ברח מנושיו וממשפחות פשע מאיימות, ומתוך אי ידיעה שהוא מבוקש לחקירה. בנידון דידן מתקיימות עילת המסוכנות – כמקרה מובהק שחלה בו הלכת בש"פ 5431/08 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268 – ועילת ההימלטות.

י.

לעורר רישום פלילי אחד מ-2002, בו נדון למאסר 6 חודשים בעבודות שירות ומאסר על תנאי בעבירת אלימות.

יא.

סבורני, לאחר עיון, כי אין מקום להיעתר לערר. חלקו של העורר הוא הבולט במסכת העבירות שבתיק; הראיות לכאורה שמשקף כתב האישום מצביעות עליו כעל דמות מרכזית בפרשה הפלילית. לכך מצטרפת, ובעיני במשקל רב, עובדת היציאה מן הארץ והשיבה אליה בזהות מזויפת גם אם כוון הדבר כלפי נושים. בכך לעצמו יש כדי להקים חשש להימלטות מאימת הדין. נראה איפוא כי תיק זה אינו מתאים לחלופה, ואיני נעתר לערר.