בש"פ 9202/10 מדינת ישראל נ. ג'אבר סאלח

1.

מונחת לפני בקשה לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 , להארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים החל מיום 23.12.2010 או עד מתן פסק הדין בעניינו בת"פ 207/09 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.

בסוף שנת 2009 הוגש כתב אישום נגד המשיב הכולל עשרים אישומים ומייחס לו ביצוע עבירות רבות של זיוף כלי רכב, מסחר ברכב גנוב, קבלת רכב גנוב, זיוף מסמכים, שינוי זהות של כלי רכב, שימוש ברכב ללא רשות ונהיגה בפסילה. אישום נוסף ייחס למשיב עבירות של התחזות לאחר ושיבוש הליכי משפט. שיטת העבודה של המשיב כפי שעולה מכתב האישום הינה קבלת רכבים גנובים והנפקת מסמכים מזוייפים ולוחיות רישוי של רכבים "כשרים" על הרכבים הגנובים. המשיב נהג ברכבים אלה הגם שנפסל מלנהוג מאז שנת 2004. בית המשפט המחוזי בנצרת הורה על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים (ב"ש 2746/09, מיום 10.2.2010, השופט ד' צרפתי ), והחלטה זו אושרה על ידי בית משפט זה (בש"פ 1516/10, מיום 9.3.2010, השופט א' רובינשטיין ). עד כה נשמעו במשפט 28 עדי תביעה. התקיימו שלושה דיוני הוכחות במהלך חודש אוקטובר 2010, ודיון שנקבע לתאריך 21.11.2010 בוטל עקב שביתת הפרקליטות. כן נקבעה ישיבה נוספת לתאריך 10.1.2011.

הסניגור הדגיש כי אמורים להעיד במשפט זה 92 עדים, ועל כן יש למעלה מ-60 עדים שטרם העידו. צויין כי המשיב נסע לחו"ל וחזר לארץ, ומכך ניתן ללמוד

שהוא יהא מוכן לקבל על עצמו את הדין. עוד טען כי התקופה בה מצוי המשיב במעצר ארוכה גם בהתחשב בעונש הצפוי למשיב היה ויורשע.

2.

בבקשה להארכת מעצר לתשעים יום על פי סעיף 62 לחוק המעצרים ניצבים שני שיקולים מרכזיים: האחד – הצידוק להמשך מעצרו של הנאשם והאחר – קצב התקדמות המשפט. כאן, קיימת הצדקה למעצרו של המשיב על בסיס שתי עילות. הראשונה – המסוכנות הנשקפת לציבור היה וישוחרר המשיב. בהחלטת המעצר של בית המשפט המחוזי קבע השופט ד' צרפתי כי :"המעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן, והשיטה שבה פעל המשיב, ל'שכפול רכבים' הינם מעשים מסוכנים מאין כמותם, כאשר ההשלכות הכלכליות והחברתיות, והסיכון הנוצר מהם הוא גדול לאין שיעור ... מסוכנותו של המשיב קשה ובולטת, כאשר מדובר במשיב, אשר בתכנון מוקדם, הפעיל לכאורה אחרים אשר עבדו עימו, ותוך ניצולם של קורבנות תמימים ... יצר מצג שווא, פגע והונה אזרחים תמימים ..." (עמ' 25-26 להחלטת בית המשפט המחוזי). העילה השניה המצדיקה את מעצרו של המשיב סוכמה כך על ידי השופט א' רובינשטיין בהחלטתו: "לכך מצטרפת, ובעיני במשקל רב, עובדת היציאה מן הארץ והשיבה אליה בזהות מזויפת גם אם כוון הדבר כלפי נושים. בכך לעצמו יש כדי להקים חשש להימלטות מאימת הדין" (עמ' 3-4 להחלטת בית המשפט העליון). המסקנה היא אפוא כי הצידוק למעצרו של המשיב ואף להמשך מעצרו הינו ממשי וברור.

באשר לקצב התקדמות המשפט, אכן צודק הסניגור שהמשפט לא יסתיים כפי הנראה במשך תקופת הארכת המעצר המבוקשת. עם זאת, ישנה התקדמות שאין להתעלם ממנה. עולה כי שביתת הפרקליטות השפיעה על השתלשלות ההליכים, אך לא במידה שיש בה להצדיק שחרורו של המשיב ממעצרו. באשר לטענת הסניגור כי יש לקחת בחשבון מהו העונש הצפוי למשיב היה ויורשע, המדינה בבקשתה נתנה מענה. צויין, כי מעורבים אחרים בפרשה נידונו לעונשי מאסר במסגרת הסדרי טיעון לתקופות שבין שישה חודשי מאסר ועד לתקופה של שנתיים. בהתחשב בדברי השופט א' רובינשטיין בהחלטתו: "חלקו של העורר (המשיב) הוא הבולט במסכת העבירות שבתיק...". אי לכך, אין בטענה האמורה של הסנגוריה כדי להצדיק שחרורו של המשיב במסגרת בקשה זו. כמובן, יש לצפות כי בית המשפט המחוזי ייקבע מועדים נוספים כדי להאיץ את שמיעת המשפט.

3.

סוף דבר – הנני נעתר לבקשה ומאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים מיום 23.12.2010 או עד למתן פסק הדין בעניינו בת"פ 207/09 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם מביניהם.