בש"פ 1526/05 ארטיום אינטייב נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' דר ) מיום 28.12.04 אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום בו יוחסה לו עבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בכתב האישום נטען כי ביום 16.6.04, כחודשיים לפני הרצח, דקר המנוח את העורר בסכין. עוד נטען כי מספר ימים לאחר מכן יצא המנוח מישראל לאיטליה על מנת לפגוש בחברתו כרמית חלפון (להלן: כרמית ). למחרת צאת המנוח מישראל, כך נטען, נדקר בנו של המנוח על ידי רינט פינחסוב (להלן: רוני ) ומרק יורובסקי (להלן: מרק ), אותם הכיר המנוח כחבריו של העורר. על פי הנטען, המנוח שמע מבנו על כך שנדקר ועל חשדו כי רוני ומרק ביצעו את מעשה הדקירה.

עוד נטען בכתב האישום כי ביום 19.8.04 חזרו המנוח וכרמית לישראל וביום 21.8.04, סמוך לאחר חצות, חיפש המנוח את רוני בשכונת פאר שבחדרה. כאשר הבחין המנוח ברוני, כך נטען, החל לרוץ אחריו כשהוא מצויד בסכין. על פי הנטען, בדרך ראה את השניים דימיטרי אבדוב (להלן: דימיטרי ), חבר של רוני ושל העורר. כן נטען כי דימיטרי התקשר לעורר, שהיה בנתניה, וסיפר לו כי המנוח רודף אחרי רוני ומבקש לפגוע בו בסכין. לאחר השיחה עם דימיטרי, הצטייד העורר באקדח, כך נטען, ונסע לחדרה ברכב בצבע כהה. על פי הנטען, משהבחין העורר במנוח ברחוב מיכאל חזני שבשכונת פאר, יצא מרכבו וירה במנוח מספר יריות בגבו ובשוקו השמאלית. על פי הנטען, כתוצאה מהירי נפטר המנוח.

3.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים. בא-כוח העורר טען בפני בית המשפט המחוזי כי היו כשלים בחקירת המשטרה. עוד טען בא-כוח העורר כי אין אפשרות שמרשו ביצע את הרצח בהתחשב בכך שלמשטרה נודע על הרצח בעקבות טלפון שהגיע למוקד בשעה 1:56 ואילו בשעה 1:54 אוכנה שיחה יוצאת מהטלפון הסלולרי של העורר בכפר ברנדייס.

4.

בבית המשפט המחוזי התמקד הדיון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה. בהחלטתו ציין בית המשפט כי כרמית מסרה בחקירתה כי ראתה את העורר יוצא מרכבו כאשר ידיו העטויות כפפות לבנות מחזיקות אקדח מאחורי גבו והוא מתקרב לעבר המנוח. כן העידה כרמית כי שמעה את היריות וכאשר הסתובבה לאחור רכבו של העורר כבר לא היה במקום והמנוח היה מוטל על הארץ כשהוא ירוי. כרמית העידה גם כי היורה חבש כובע קסקט לבן ובית המשפט ציין כי בביתו של העורר נמצא קסקט כזה. בית המשפט עמד גם על כך שכרמית אמנם לא מסרה גרסה מלאה מלכתחילה אולם חלקים מסוימים של האירוע נצפו על ידי שכנים, שהתיאור החלקי שמסרו תואם את עדותה. כן ציין בית המשפט כי דימיטרי סיפר בחקירתו ששמע מפי העורר שיגיע לחדרה לאחר שסיפר לו שהמנוח רדף אחרי רוני וסכין בידו. בכל הנוגע לטענות בא-כוח העורר בדבר כשלים שהתקיימו לכאורה בחקירת המעורבים בפרשה, קבע בית המשפט כי אין מקום לבחון שאלות אלו בשלב זה של ההליכים.

אשר למיקומו של העורר בזירת הרצח, ציין בית המשפט כי מאיכון שיחות הטלפון של העורר סמוך לשעת הרצח עולה כי העורר היה בנתניה כאשר קיבל את שיחתו של דימיטרי בשעה 01:08 וכי לאחר מכן קיים מספר שיחות עם דימיטרי ועם רוני, שתחילתן כשהוא מאוכן בנתניה והמשכן כשהוא מאוכן בדרכו לחדרה. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי העורר מסר למשטרה גרסת אליבי, לפיה היה בנתניה ולאחר מכן הלך לביתו. כראייה לשהותו בנתניה, מסר העורר שמות של שתיים שראו אותו שם. בית המשפט המחוזי ציין כי אותן שתיים נחקרו וקבע כי קשה לראות בהודעותיהן תמיכה בגרסת האליבי של העורר. אשר לטענת בא-כוח העורר בדבר הפרש הזמנים הקטן בין איכון העורר בכפר ברנדייס לבין הדיווח למשטרה על הרצח, קבע בית המשפט כי לא ברור עד תום באיזו שעה אירע הרצח וכמה זמן חלף מאז היריות ועד לשיחת הטלפון למשטרה. מכל מקום, ציין בית המשפט כי יש לראות בפלטי השיחות הסלולריות ראיה לכאורה הסותרת את טענת האליבי.

בנסיבות אלו, קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. בהסכמת בא-כוחו של העורר, קבע בית המשפט כי קמה עילת מעצר וכי אין מקום לחלופה והורה על מעצרו של העורר כמבוקש. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

5.

בעררו חוזר בא-כוח העורר על הטענות שנטענו בפני בית המשפט המחוזי. אשר לעדותה של כרמית, מדגיש בא-כוח העורר כי כרמית לא ראתה את הירי עצמו; כן טוען הוא כי קיים ספק באשר ליכולתה לזהות את העורר, כיוון שהשתמשה בסמים בערב הרצח, וכי קיים שוני בין גרסאותיה השונות. עוד טוען בא-כוח העורר כי בנקודות מסוימות עדותה של השכנה אולגה אינה עולה בקנה אחד עם עדותה של כרמית. מנגד, טוענת באת-כוח המדינה כי עדויותיהם של כרמית ודימיטרי, כמו גם הפרכת טענת האליבי, מספיקים לקביעה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. כן עומדת באת-כוח המדינה על כך שגרסאותיה של כרמית עקביות, כי היא מכירה את העורר היטב ולכן אינה טועה בזיהוי וכי את הגרסה לפיה היתה תחת השפעת סמים במועד הרצח העלתה כרמית בשל רצונה להציג את עדותה כבלתי אמינה, אשר נבע מחשש כי מקורביו של העורר יתנכלו לה. עוד טוענת באת-כוח המדינה כי המשטרה גילתה באקראי את מכשיר הטלפון הנייד של דימיטרי שהגיע לזירה בעת השחזור, וכך התברר במהלך השיחות שהתנהלו בינו לבין העורר כי האחרון התקרב מנתניה לזירת הרצח, ובשיחה האחרונה היה ממש בסמוך לזירה עצמה. כן טוענת באת-כוח המדינה כי דימיטרי אף אישר בגירסתו בחקירה את קיום השיחות בינו לבין העורר.

6.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. מעורבותו של העורר ברצח עולה מעדותה של כרמית, אשר אמנם לא ראתה את הירי עצמו, אך זיהתה את העורר כמי שהתקרב אל המנוח כשאקדח בידיו ושמעה את המנוח קורא בשמו של העורר. עדותה של כרמית עולה בקנה אחד גם עם עדותו של דימיטרי ועם איכונו של העורר על פי שיחות הטלפון הסלולרי בזירת הרצח סמוך למועד הרצח. רוב טענותיו של בא-כוח העורר מבוססות על מהימנות עדותה של כרמית, המפלילה לכאורה את מרשו, אך כידוע בית המשפט הבוחן קיומן של ראיות לכאורה במסגרת בקשה למעצר נאשם עד תום ההליכים נגדו, אינו נדרש להכריע בשאלת מהימנותם של עדים. בית המשפט קמא הוא שיצטרך להחליט בדבר מידת האמון שיש לייחס לגרסתה של כרמית.

אשר לפער הזמנים בין איכון שיחתו של העורר לבין הדיווח על הרצח, הרי שצדק בית המשפט קמא כשקבע כי שלב בחינתן של הראיות לכאורה אינו שלב מתאים לבירורן של שאלות מעין אלו, בטרם נתבררו הנתונים המדויקים באשר לשעה בה אירע הרצח ולזמן שחלף מאז היריות ועד לקבלת הדיווח על הרצח במשטרה, כשמדובר בדקות ספורות, ובנוכחות בקרבת הזירה. בשלב זה של ההליכים, די בקביעה כי בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט - לאחר עיבודן של הראיות, בחינתן בחקירות, וקביעת אמינותן ומשקלן - יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי. נוכח האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת להוכחת אשמתו של העורר. בהתקיים ראיות לכאורה, שוכנעתי כי קמה עילת מעצר נגד העורר, נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו; מסוכנות זו נלמדת מהמעשה החמור המיוחס לעורר, אשר קיפח חיי אדם, ולא ניתן להפיגה באמצעות חלופת מעצר.

אשר על כן, הערר נדחה.