בש"פ 1532/12 איסמאעיל אכתילאת נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' עיילבוני) מיום 19.2.2012, אשר דחה את בקשת העורר לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ).

2.

נגד העורר ונאשם נוסף הוגש כתב אישום בגין עבירות של קשר לפשע וניסיון לעבירות נשק, ומשפטם מצוי כעת בשלב ההוכחות. בעקבות עדותו של חוקר שב"כ המכונה "רוני", אשר העיד כי "היה לנו חשש או ידיעה שיש נוספים שאינם עצורים וקשורים לפעילות של [העורר]", הגיש בא-כוח העורר בקשה לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי בה ביקש לקבל לידיו את כל החומר, ככל שהוא אכן קיים, הנוגע למעורבותם של אנשים נוספים בקשר הנטען עם העורר. המדינה התנגדה לבקשה וטענה כי בתעודת החיסיון שהוגשה על ידה, בה פורטו ראיות שונות שמסירתן עלולה לפגוע בביטחון המדינה, נקבע גם כי "החיסיון חל על רשימת החומר והמידע החוסים תחת תעודה זו, לרבות כל פרט מזהה לגביהם ו/או אשר יש בו כדי להעיד על מהותו, היקפו וכמותו של החומר החסוי ולמעט העובדה כי מדובר במידע מודיעיני וחומר חקירה חסוי" (סעיף 4 לתעודת החיסיון). משכך, טענה המדינה, עצם השאלה האם קיים מידע מהסוג המבוקש חוסה תחת תעודת החיסיון. בית משפט קמא דחה כאמור את בקשת העורר, בקובעו כי אכן מדובר בעניין החוסה תחת תעודת החיסיון ולפיכך ככל שירצה העורר לחשוף מידע זה עליו לפנות לבית משפט זה בעתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ).

מכאן הערר שבפניי, בו טוען העורר כי בטרם יפנה בעתירה לגילוי ראיה חסויה עליו לדעת אם הראיה קיימת אם לאו וכי תעודת החיסיון אינה יכולה לחול על ראיה שאינה קיימת.

3.

דין הערר להידחות. מניסוחו של סעיף 4 לתעודת החיסיון שהגישה המדינה עולה על פני הדברים כי השאלה הנוגעת לעצם קיומה של ראיה חסויה חוסה אף היא תחת תעודת החיסיון. משכך, ההליך של בקשה לגילוי חומר חקירה שנקט העורר אינו ההליך המתאים ועליו לפנות בעתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות, במסגרתה שמורות לו מלוא טענותיו (ראו והשוו: בש"פ 120/10 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 15 (לא פורסם, 24.2.2010)).