בש"פ 1548/99 מדינת ישראל נ. ויקטור מושייב

לפני בקשה של המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין במשפט התלוי ועומד כנגדו, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-.

ביום 12.6.98 הוגש כנגד המשיב וכנגד נאשם נוסף כתב אישום מתוקן, ת.פ. 248/99, בבית המשפט המחוזי בחיפה. כתב האישום, הכולל שני אישומים, מייחס למשיב עבירות של שוד מזויין, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר, תקיפה וחבלה במזיד ברכב. על פי האמור באישום הראשון, ביום 1.6.98 קשרו הנאשמים, יחד עם אדם נוסף, קשר לביצוע שוד. הם עקבו אחרי המתלונן, תקפו אותו באלימות, היכו אותו והפילוהו לרצפה, ובאמצעות סכין שדדו ממנו כסף. על פי הנטען באישום השני, ביום 25.5.98 בשעות הלילה תקף העורר נהג מונית ופגע במזיד בדלת מוניתו.

עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת, ב.ש. (חי') 1845/99, בקשה למעצרם של העורר והנאשמים האחרים עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם. הנאשמים הסכימו למעצרם כאמור. ביום 30.7.98 החליט בית משפט זה על שחרורו ממעצר של הנאשם השלישי המעורב בפרשה, וזאת בתנאים מגבילים. בעקבות זאת הגיש העורר בקשה לעיון חוזר, אשר נדונה בפני בית המשפט המחוזי - השופט ס' ג'ובראן - ביום 2.10.98. בית המשפט התמקד בשאלה האם יש מקום לשחרר את המשיב ל"מעצר-בית" מלא, על סמך טענת הפלייה בינו לבין הנאשמים האחרים. בית המשפט מצא כי קיים שוני רלוונטי בין המשיב לבין יתר הנאשמים, בשל האישומים הנוספים המיוחסים לו, בשל הרשעותיו הקודמות ובשל נתוניו האישיים. לפיכך הוחלט על המשך מעצרו עד תום ההליכים.

כנגד החלטה זו הגיש המשיב ערר לבית משפט זה, בש"פ 6170/99. חברי השופט י' קדמי, אשר דן בערר, החליט לדחותו. השופט ציין כי "עברו של העורר אכן מכביד ביותר ויש בו כדי לתמוך בטענה שהוא סיגל לעצמו את האלימות כנוהג שבשיגרה; והעובדה כי נטל חלק בביצוע שוד אלים מיד לאחר שיחרורו ברשיון מריצוי עונש מאסר בשל סידרת מעשי גניבה - כאשר מתן הרשיון היה נעוץ בחרטה והבטחה שלא לחזור לסורו - מהווה, כשלעצמה, גורם מבדיל רב משקל ...".

בא-כוח המדינה הציג בפני את גליון ההרשעות של המשיב, ממנו אכן עולה כי למשיב עבר פלילי מכביד, הכולל עבירות אלימות ועבירות רכוש.

מתברר כי ישיבת ההוכחות הראשונה נקבעה ליום 8.10.98. יצויין כי לא נקבעו ישיבות נוספות בשל יומנו העמוס של בית המשפט ובשל בקשתו של בא-כוח המשיב שלא לקבוע דיונים בימי ו'. ביום הדיון ביקש בא-כוח המשיב לדחות את הישיבה כיוון שלא הספיק לעיין בכל חומר החקירה, אשר התקבל במשרדו רק בסמוך למועד הישיבה. בהסכמת הצדדים נדחתה תחילתה של פרשת ההוכחות לחודש פברואר 1999. בחודש פברואר 1999 נערכו שלוש ישיבות, במהלכן העידו מרבית עדי התביעה, וביום 21.3.99 צפויה להסתיים פרשת התביעה.

כפי שעולה מן ההליכים הנזכרים, התארכות הדיון בתיק נגרמה בשל לוח הזמנים העמוס בבית המשפט ובשל בקשות סנגורו של המשיב. על כך אין לבוא בטרוניה אל הסנגור אך גם אין בכך כדי להצדיק את שחרורו של המשיב ממעצר. על מנת לזרז את עניינו של המשיב, מתבקש בית המשפט המחוזי לקבוע את המשך הדיונים בתאריכים קרובים. בשל חומרת העבירות המיוחסות למשיב, המקימות חזקת "מסוכנות", ובהתחשב בעברו הפלילי המכביד, אני מחליט להיעתר לבקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב ב90- ימים, החל מיום 12.3.99, או עד למתן פסק דין בת.פ. 248/99 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.