בש"פ 1555/11 מדינת ישראל נ. פלוני

כתב האישום בגינו עומד המשיב לדין, עוסק בקשר שקשרו מחמד עזימה (להלן: עזימה), אחמד דנפירי (להלן: דנפירי) ואחר לייבא סם מסוכן מסוג הירואין וקוקאין לישראל. לקשר זה רתמו עזימה ודנפירי מספר אזרחים מצריים המתגוררים בסיני, וביניהם העורר. תפקידם של אלה היה להסתנן לישראל, להמשיך לירדן, ולייבא משם את הסם. בתאריך 27.6.10 חצו המשיב ואחרים את הגבול ממצרים, עברו לירדן, ושם נמסר לידיהם סם במשקל כולל של 75.5 ק"ג . מששבו לישראל הבחינו בהם כוחות הביטחון, והעורר נעצר.

כתב האישום הוגש לבית משפט קמא ביום 14.7.10, ובו נרשם תאריך לידתו של המשיב - 13.4.93. אולם, לאחר שהמשיב נבדק במכון לרפואה משפטית, נקבע בחודש יולי 2010 כי גילו הוא יותר מ-20 שנים. בעקבות כך תוקן כתב האישום, ונרשם בו כי המשיב הינו יליד שנת 1990. במהלך חודש ספטמבר 2010 נדונה בקשת המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים, ומאחר ובא-כוחו דאז הסכים לכך, הורה בית המשפט ברוח זו. נוכח נתון זה, ומאחר והסברה היתה שהמשיב בגיר, אמור היה מעצרו להסתיים בחלוף 9 חודשים מיום הגשתו של כתב האישום, וזאת מכח סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. אולם, לפני ימים ספורים הודיעה התביעה לבית משפט קמא, כי בתיק אחר שבמהלך הדיון בו נחקרה מי שביצעה את הבדיקות במכון לרפואה משפטית, התברר כי קיימת אפשרות לסטייה בהערכת הגיל, עד לשלוש שנים לשני הכיוונים. בנסיבות אלו, ונוכח החשש כי מדובר בקטין, תוקן כתב האישום בשנית. בעקבות כך התעוררה סוגיה נוספת הנובעת ממעצרו של המשיב, שעד לאותה עת היה עצור תקופה ארוכה מזו הקבועה בסעיף 10י"ב של חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול, התשל"א-1971 (6 חודשים). כתוצאה מכך התחייבה המסקנה כי המשיב מוחזק במעצר שלא כחוק, ואת הליקוי הזה מבקשת המדינה לתקן על ידי הבקשה הנוכחית, בגדרה היא עותרת להאריך את מעצרו בכפוף לאמור בחוק הנוער. מנגד, סבור בא-כוח המשיב כי הואיל ושולחו מוחזק תקופה ממושכת שלא כדין, יש להורות על שחרורו.

אקדים ואומר, כי מעצר בלתי חוקי עשוי לשמש עילה לשחרורו של נאשם ממעצר, אולם אין מדובר בכלל ממנו לא סוטים. הקושי שהתעורר בענין קביעת גילו של המשיב, מקורו בעובדה שמדובר במי שהסתנן לישראל, מראה פניו ומבנה גופו כשל אדם בוגר, והוא לא נשא על גופו תיעוד כלשהו ממנו ניתן ללמוד על גילו. במצב זה טוב עשתה המדינה כאשר ביקשה לקבל חוות דעת של מומחים לדבר, והיא הוסיפה ונהגה בהגינות כאשר פנתה לבית המשפט והביעה בפניו את החשש בדבר קיומו של ספק בשאלת הגיל. ולא למותר להזכיר, כי גם סנגורו הקודם של המשיב סבר כי שולחו הנו בגיר, ולראיה הסכמתו למעצר עד תום ההליכים. בנסיבות אלו אינני סבור כי שוב אין מנוס משחרור המשיב. אדרבא, נוכח הסכנה הנשקפת מהמעשים שיוחסו לו – הובלה וייבוא של כמות אדירה של סם מסוכן לישראל – סבורני כי מעצרו הנו חיוני ונדרש. עם זאת, לא ניתן להכריע בסוגית המעצר קודם להגשתו של תסקיר מבחן, כאמור בסעיף 310ז' ב) לחוק הנוער. לפיכך, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת, ובתוך 15 ימים יגיש שרות המבחן תסקיר אודותיו. עם קבלת התסקיר ייקבע התיק לדיון בפני או בפני שופט תורן.