פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
1557/10
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
העוררים:
1. דיאב אבו זיתון
2. חוסין אבו זיתון
נ ג ד
המשיבה:
משטרת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בחיפה מיום 24.2.10 ב-עמ"י 42532-02-10 שניתנה על ידי כבוד השופטת פוקס
תאריך הישיבה:
י"א באדר התש"ע
(25.2.10)
בשם העוררים:
עו"ד מונא אבו
אליונס-ח'טיב
בשם המשיבה:
עו"ד איילת קדוש
החלטה
רקע
א.
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת פוקס) מיום 24.2.10 בתיק עמ"י 42532-02-10, בה נדחה ערר העוררים על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופט פיש) להאריך את מעצרם לצרכי חקירה עד ליום 26.2.10 בשעה 10.00. הערר הוגש אתמול (24.2.10).
ב.
העוררים נעצרו, יחד עם אחרים, בערב יום 23.2.10 בחשד של כניסה שלא כדין לתחומי המדינה. ביום 24.2.10 הובאו להארכת מעצר בפני בית משפט השלום בחיפה, והוא החליט להאריך את מעצרם עד ליום 26.2.10 בשעה 10.00. הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה, והוא נדחה, נאמר, כי עיון בתיק החקירה מעלה כי קיים "חשד סביר ואף מעבר לכך כי העוררים עברו את העבירה המיוחסת להם". כן נאמר, כי החקירה מתקדמת באופן סביר ונותרו פעולות חקירה בודדות אשר יש לבצען בעוד העוררים במשמורת. כן נאמר, כי "קיימת עילת מעצר בשל מסוכנותם ובשל החשש לשיבוש הליכי חקירה".
הערר והדיון
ג.
בערר נטען לגבי העורר 2, כי זו היא עבירת השהיה הבלתי חוקית הראשונה שלו, שלא לוותה בעבירה אחרת, ועל כן, בהתאם להנחיות, היה מקום להזהירו ולהורות על גירושו. כן נטען, כי פעולות החקירה אשר נותרו לאחר הודיית העוררים – בפועל פעולה אחת, קבלתה של תעודת עובד ציבור בלבד – אינן מצריכות מעצר ממושך. לבסוף נטען, כי העוררים מוחזקים כ"בני ערובה" עד למציאת מעסיקם על ידי הרשויות, שעה שזהותו של זה כלל אינה ידועה להם.
ד.
בדיון טענה עו"ד אליונס לעוררים, כי הראיה היחידה שחסרה היתה תעודת עובד ציבור של לשכת התיאום והקישור המאששת את היותם של העוררים שוהים בלתי חוקיים. אך בפועל הוחזקו במעצר גם כדי שאם יגיעו החוקרים אל מעסיקם שזהותו אינה ידועה, יוכלו לעמת ביניהם.נטען, כי על פי רוב מושגת תעודת עובד הציבור מיידית, ולא אחת מוגש כתב אישום באותו יום, ואף הדיון בתיק עצמו מתקיים תוך יום הערר הוגש בשם עצורים שלא הכירו את המעסיק. ועוד, מי שנתפס וזו כניסתו הראשונה ללא תיקים קודמים מגרשים אותו, על פי הנוהל; במקרה דנא אין לעורר 2 כניסות קודמות אלא מב"ד מינואר 2008, והיה מקום להזהירו ולגרשו.
ה.
עו"ד קדוש טענה למדינה, כי נתפסו חמישה שוהים בלתי חוקיים שהעוררים הם שניים מהם, ותעודת עובד הציבור נתקבלה היום, באיחור מה בשל קשיים טכניים. חקירת העוררים אמנם נסתיימה, כיון שהודו, אך נעשו נסיונות לאיתור המעסיק; מכל מקום הוחלט, כי התיק יועבר היום לשם הגשת כתב אישום בלא קשר לחיפוש המעסיק. אשר לעורר 2, הוא מנוע כניסה ויש לו שני תיקי מב"ד פתוחים. על כן גם נגדו הנטיה היא להגיש כתב אישום, וכתב האישום או לפחות הצהרת תובע יוגשו לכל היותר מחר. אין כוונה לבקש ימי מעצר נוספים לעניין המעסיק.
הכרעה
ו.
ברי שעל רשויות החקירה לקיים את הוראת הדין, לעניין זה סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, כלשונן וכרוחן. משתמו פעולות החקירה הנוגעות לאדם, יש לפנות לשלב הבא, קרי לשחררו, או לפי הצורך – להגיש הצהרת תובע, וטוב מזה, כתב אישום. אכן, יתכנו מקרים שהחקירה בהם מסועפת ופעולות חקירה נסתיימו לגבי פלוני אך לא לגבי אלמוני, אך יש קשר ביניהם - ואז יתמשכו הדברים יותר. אולם, מקום שאין חשוד נוסף ובודאי לא פעולות קונקרטיות הקשורות בו, ככלל הדעת נותנת שהחקירה תיראה כמסתיימת בשעה שהראיות כלפי החשודים הספציפיים נשלמו. זאת, בשונה למשל מהמקרה שנדון בפני השופט לוי בבש"פ 4948/08 עביד נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם ביקשו לערוך עימות עם חשוד קונקרטי כמעסיקם של השוהים הבלתי חוקיים, ככל שהבינותי, בנידון דידן אין לעת הזאת חשוד כזה, קרי, מעבידם של העוררים לא אותר. אוסיף לעניין עורר 2, כי קיומה של מניעות כניסה לגביו דומה שדי בו לשם חקירה בטרם גירוש מיידי, אף מבלי להידרש למב"דים. הדרך לפתרון עניינם של העוררים כרגע היא, כי כתב האישום נגדם יוגש עוד היום (לאחר שכל הראיות מצויות, הודאתם ותעודת עובד הציבור הדרושה), והתיק יובא לפני שופט תורן מחר, לא בהליך המעצר אלא בהליך העיקרי; זאת בטרם פקיעתן של 48 שעות מעצר שניתנו בבית משפט השלום (עד שעה 10:00 מחר). גם אם נותר סימן שאלה באשר להשתהות מסוימת של הרשויות, דומה שזו הדרך הנכונה במצב הקיים, ועל כן מתקבל הערר במובן של לוח הזמנים כאמור.
ניתנה היום, י"א באדר תש"ע (25.2.10).
ש ו פ ט