בש"פ 1559/15 מדינת ישראל נ. יוהנס דמלאו

בפני בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, בגדרה מבוקש להורות על מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 16.3.2015, או עד למתן פסק דין בת"פ 28081-06-14 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם. יצוין, כי בתום הדיון שנערך בפני הוריתי על הארכת מעצרו של המשיב עד למתן החלטה בבקשה דנא.

רקע

1.

ביום 16.6.2014 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) ועבירה של היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק.

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, ביום 15.5.2014, במהלך משמרת לילה, הסיע נהג המונית יעקב אביכזר (להלן: המתלונן ) את המשיב למקום מגוריו שבנתניה. משהגיעו לרחוב בו מתגורר המשיב, חבט המשיב בעוצמה רבה בראשו של המתלונן תוך שהוא מאיים עליו באומרו: "יש לי משהו חד חד בשבילך", ומורה לו לצאת מהרכב. המתלונן יצא מהמונית ותוך כדי כך הצליח לחסום את דרכו של המשיב, אשר ניסה לצאת לקראתו מהדלת האחורית. לבסוף, הצליח המשיב לצאת מדלת נוספת ברכב. במקביל לכך, מיהר המתלונן לשוב למושב הנהג על-מנת להניע את המונית ולהימלט מהמקום, אך המשיב הספיק לשוב ולהיכנס למונית ואיים על המתלונן באומרו: "זה הסוף שלך אתה לא תלך מפה אני אביא את החבר'ה שלי". בעקבות זאת, שב המתלונן ויצא מהמונית, והמשיב יצא אף הוא. בהמשך, ניסה המשיב לעקור את דלת הרכב ממקומה, ואף עקר את המונה ודיבורית המונית ממקומם, תוך שהוא משליכם בכוח לעבר המתלונן. לאחר שהבהיר המשיב למתלונן המפוחד כי הוא רוצה את כל כספו, שלף המתלונן את קופת המונית שהכילה כ-200 ש"ח. המשיב נטל את הקופה ויצא מהמונית. במקביל, זינק המתלונן אל מושב הנהג, ונמלט מהמקום ברכבו. צוין, כי כתוצאה מהאירוע סבל המתלונן מחבלות בגופו ומנזק נפשי שבא לידי ביטוי בחרדות.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בדיון שנערך בבקשה ביום 26.6.2014, הסכימה באת-כוח

המשיב לקיומן של ראיות לכאורה כמו גם עילת מעצר, וביקשה להורות על עריכת תסקיר בעניינו של המשיב. בהחלטתו מאותו היום ציין בית המשפט, כי המשיב שוחרר ממאסר בן 15 חודשים כשבוע בלבד לפני שביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, כאשר לצד זה עומדות לחובתו מספר לא מבוטל של הרשעות בעבירות מגוונות. על רקע האמור נקבע, כי נסיבות המקרה מביאות לפקפוק ביכולתה של חלופת מעצר לאיין את מסוכנות המשיב. יחד עם זאת,

בעיקר נוכח גילו הצעיר של המשיב, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר בעניינו. מתסקיר המעצר שנערך עלה, כי לחובת המשיב שבע הרשעות קודמות בין השנים 2014-2006, בין היתר, בגין עבירות סמים, רכוש ואלימות. כמו כן, דיווח המשיב על שימוש משמעותי ואינטנסיבי באלכוהול, ומסר כי גם בעת האירוע המיוחס לו היה תחת השפעת אלכוהול וללא שליטה בהתנהגותו, בציינו כי אין הוא רואה עצמו כבעל דפוסי התנהגות אלימים או תוקפניים. בנסיבות העניין הוערך, כי קיים סיכון גבוה להמשך התנהלות אלימה שחומרתה צפויה להיות גבוהה אף היא. עוד צוין, כי המשיב ביקש להשתחרר לחלופת מעצר בבית אחותו, ואולם עקב קשיים ביצירת קשר עם האחות לא נבחנה החלופה על-ידי שירות המבחן. בשקלול הנסיבות, לא בא שירות המבחן בהמלצה על שחרור המשיב.

3.

ביום 24.7.2014 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המדינה והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בהחלטה צוין, כי באת-כוח המשיב ביקשה לדחות את מועד הדיון בשל איתורה של אחות המשיב ועל-מנת לאפשר לשירות המבחן לבחון את החלופה המוצעת בביתה. ואולם, בית המשפט לא נעתר לבקשה, שכן נקבע כי הסכנה הנשקפת מהמשיב היא גבוהה במידה כזו, שאין בחלופה באשר היא כדי לאיינה, וזאת נוכח התרשמותו של שירות המבחן בעניינו, עברו הפלילי המכביד והעובדה שבעבר מעל באמון שניתן בו, לרבות הפרת תנאים מגבילים עת ששהה בבית אחותו המוצעת כחלופה.

4.

אשר להתנהלות ההליך בתיק העיקרי – לאחר שהליך הגישור בתיק לא צלח ולאחר חילופי ייצוג של המשיב, נכון לעת הזו התקיימה בתיק ישיבת הוכחות אחת, במהלכה נשמעה עדותו של העד המרכזי – המתלונן. בית המשפט קבע ישיבת הוכחות נוספת ליום 8.3.2015, אך נוכח בקשות חוזרות ונשנות של בא-כוח המשיב לדחיית המועד, וחרף התנגדות המדינה, בוטל מועד זה. בית המשפט קבע דיון נוסף ביום 12.4.2015 במסגרתו ישמעו עדי התביעה הנותרים, ודיון ביום 14.4.2015 במסגרתו יישמעו פרשת ההגנה והסיכומים.

הבקשה דנא

5.

לטענת המבקשת, המעשים המיוחסים למשיב מלמדים על מסוכנותו הגבוה, כאשר הללו בוצעו כשבוע בלבד לאחר ששוחרר ממאסר משמעותי שנגזר עליו בהליך קודם, וכאשר תלוי ועומד נגד המשיב מאסר על תנאי בר-הפעלה של שלושה חודשים בתיק נוסף, באם יורשע במיוחס לו. נטען, כי מסוכנות המשיב אף נלמדת מן האמור בתסקיר

המעצר, כמו גם מעברו הפלילי המכביד. עוד נטען, בכל הנוגע להליך העיקרי, כי חלק ניכר מן הדחיות בתיק הן לפתחה של ההגנה, כאשר למרות שכתב האישום הוגש בחודש יוני שנת 2014, רק בחודש ינואר שנת 2015 ניתנה תשובת המשיב לכתב האישום. צוין, כי מאחר שהעדות העיקרית בתיק נשמעה זה מכבר ונוכח המועדים הנוספים שנקבעו, צפויה התקדמות משמעותית במשפט בתקופה הקרובה.

בדיון שנערך בפני טען בא-כוח המשיב כי יש לדחות את הבקשה, ולהורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית אחותו בירושלים, מקום המרוחק מזירת האירוע וממקום מגוריו של המתלונן, בהזכירו כי המפקחת המוצעת דיווחה בעצמה על הפרת התנאים המגבילים בהם היה נתון המשיב עת ששוחרר לחלופה בביתה. הסנגור הדגיש כי דחיית הדיון שהיה אמור להתקיים ביום 8.3.2015 היתה בלתי נמנעת נוכח אילוץ אישי שלו.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובנספחיה, ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המשיב נלמדת מחומרת העבירות המיוחסות לו, ובפרט כאשר אלו בוצעו אך כשבוע לאחר שחרורו ממאסר ממושך. עניין אחרון זה, כמו גם העובדה שבעבר הפר המשיב תנאי שחרור, אף מצביע על חוסר האפשרות לתת במשיב אמון. המשיב בחר לעצמו "טרף קל" למעשה השוד – נהג מונית תמים אשר ביקש למצוא פרנסתו באותה שעת לילה מאוחרת – תוך שימוש באלימות כלפיו ופגיעה ברכוש. מסוכנותו של המשיב לציבור בכללותו מתעצמת נוכח עברו הפלילי המכביד, התסקיר השלילי שהוגש בעניינו והעובדה כי שלל העונשים שהושתו עליו במסגרת הליכים קודמים לא הצליחו להרתיעו מלשוב ולבצע עבירות או להפר תנאי שחרור שנקבעו לו. כאמור, דומה כי האמון שניתן לתת בו לצורך בחינת שחרור לחלופה מועט ביותר, לא כל שכן כאשר מדובר בחלופת מעצר אליה שוחרר בעבר והפר את תנאיה. בצד זאת, לאחר חילופי ייצוג ובקשות דחייה שונות מטעם ההגנה, ניתן להתרשם כי נכון לעת הזו משפטו של המשיב מתנהל כראוי, וגם אם צפי הזמנים לסיום ההליך שהוצג בבקשה לא בהכרח יתגשם במלואו, יש אפשרות סבירה שההליך יסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת, כאשר דומה כי דרושים ימי דיונים בודדים לסיומו.

7.

נוכח האמור, איני סבור כי נכון לעת הזו יש בזמן שחלף מאז מעצרו של המשיב כדי לשנות את נקודת האיזון בעניינו, והכף נוטה להארכת מעצרו – זאת, בשל מסוכנותו הרבה והיעדר האפשרות לתת בו אמון גם נוכח ניסיון העבר.

אשר-על-כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים החל מיום 16.3.2015, או עד למתן פסק דין בת"פ 28081-06-14 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.