בש"פ 2280/16 בש"פ 2280/16

1.

לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב, מכח סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים ) – לתקופה של תשעים ימים, שימנו החל מתאריך 09.04.2016 או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 17454-07-15 המתנהל בבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, הכל לפי המוקדם.

להלן אביא את הנתונים הנדרשים להכרעה.

עובדות כתב האישום, הליכי המעצר והבקשה דנן

2.

בתאריך 09.07.2015 הוגש נגד המשיב כתב אישום, בו יוחסו לו העבירות הבאות: שוד ( עבירה לפי סעיף 402(א) ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:

חוק העונשין ) ); גניבת רכב (עבירה לפי סעיף 413ב(א) ל חוק העונשין ); נהיגה בזמן פסילה (עבירה לפי סעיף 67 ל פקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"ב-1961 ), והפרת הוראה חוקית (עבירה לפי סעיף 287(א) ל חוק העונשין ).

3.

על פי עובדות כתב האישום, בסמוך לתאריך 20.05.2015, בעת שהמשיב היה אמור לשהות בתנאי "מעצר בית" בהתאם להוראת בית משפט השלום (כב' השופטת ל' רייך ) ב-מ"ת 17365-10-14 מתאריך 10.10.2014 ובעודו מצוי בתקופה של פסילת רישיון הנהיגה שלו בהתאם לגזר דינו של בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ד"ר ע' קובו ) ב-ת"פ 9653-03-12 מתאריך 04.09.2012 – המשיב יצא ממקום "מעצר הבית", וגנב רכב מסוג סובארו ג'סטי מהמקום בו חנה (להלן: הרכב ), ונהג בו לכיוון סניף בנק לאומי בעיר רמלה (להלן: הבנק ). בכתב האישום נטען עוד כי בשעה 09:30 לערך המשיב נכנס ל בנק , כאשר הוא לבוש במעיל, כשכובע גרב מכסה את פניו, כפפות על ידיו וכשהוא אוחז תיק בידו האחת, ואקדח דמה בידו השניה. על פי כתב האישום, בשלב זה המשיב פנה לאחד הפקידים בבנק , כיון אליו את אקדח הדמה, ובעודו מושיט אליו את התיק הפתוח הוא הורה לו: "שים מיד את כל הכסף". לאחר שהפקיד מילא את התיק בשטרות כסף מזומן בסך כולל של 23,400 ש"ח – המשיב משך את התיק, ונמלט מ הבנק כשהוא נוהג ברכב .

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום המבקשת הגישה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

הדיון בבקשה נדחה מספר פעמים, ומעצרו של המשיב הוארך מעת לעת. בדיון שנערך בבקשה בתאריך 24.09.2015 הסכים ב"כ של המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, אך ביקש כי יוכן תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, כדי שתיבחן אפשרות לשלבו בהליך טיפולי. בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את הבקשה, וקבע כי בהתחשב בנסיבות ביצוע המעשים המיוחסים למשיב הנזכרים בכתב האישום, בעברו הפלילי המכביד של המשיב ובעובדה שהמעשים המיוחסים לו בוצעו תוך הפרה של תנאי "מעצר הבית" בו הוא שהה – אין אפשרות לתת במשיב אמון ולא ניתן לשחררו לחלופת מעצר. משכך, בית המשפט המחוזי הנכבד הורה על מעצרו של המשיב על לתום ההליכים המתנהלים נגדו.

5.

משלא נסתיים משפטו של המשיב במסגרת תשעת חודשי המעצר – המבקשת הגישה בקשה להאריך את מעצרו בתשעים ימים – היא הבקשה שלפני. בגדר בקשתה – פרטה המדינה את השתלשלות העניינים במשפטו של המשיב עד לנקודת זמן זו. לטענתה, דיוני ההוכחות בתיק העיקרי נדחו מספר פעמים מטעמים שונים, וחלק מן הדחיות נעשו לבקשת ב"כ המשיב, או לבקשתו של המשיב עצמו, שהחליף את בא-כוחו תוך כדי ניהולו של ההליך. המבקשת ציינה עוד כי בתוך כך, ובמטרה לדחות את הדיון לשם החלפת הייצוג – המשיב הצהיר כי הוא יסכים להארכת מעצרו בשלושה חודשים.

6.

המבקשת הוסיפה וטענה כי המעשים המיוחסים למשיב הינם חמורים, והם מעידים על מסוכנותו הרבה. המבקשת הוסיפה כי מסוכנותו של המשיב עולה גם מעברו הפלילי המכביד של המשיב, הכולל 24 הרשעות בעבירות רכוש, אלימות ותעבורה, וכן מכך שהמעשים מושא כתב האישום דנן נעשו תוך הפרת תנאי מעצר בית בו הוא אמור היה לשהות. לפיכך, לטענת המבקשת, אין מנוס מהמשך הארכת מעצרו של המשיב עד לתום משפטו.

7.

בדיון שהתקיים בפני בתאריך 31.03.2016 – ב"כ המשיב טען מנגד כי מדובר בתיק בעל היקף קטן ביותר, וכי מרבית הדחיות בניהול ההליך נגרמו כתוצאה מכך שהמבקשת מסרה לב"כ המשיב את תיק העבודה של מומחית DNA

רק בשלב מאוחר של ההליך. ב"כ המשיב הוסיף כי המשיב נתן את הסכמתו להארכת המעצר לשם החלפת ייצוגו בתיק, אך כי הוא חזר בו מהסכמתו זו.

8.

בתום הדיון שנערך בפני, הוריתי על המשך מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת. עתה, לאחר שהבאתי את פרטי הבקשה ואת טענות הצדדים – אעבור לליבון הדברים.

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בבקשה ושמיעת טיעוני הצדדים – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל . אפרט בקצרה את הנימוקים להחלטתי זו.

10.

ככלל, בהחלטה על הארכת מעצר לפי סעיף 62 ל חוק המעצרים , נדרש בית המשפט לערוך איזון בין הפגיעה בחירות הנאשם, אשר לו עומדת חזקת החפות, לבין השיקולים שהצדיקו את ההחלטה המקורית בדבר המעצר עד לתום ההליכים, ובהם השמירה על שלום הציבור ובטחונו (ראו: בש"פ 6311/11 מדינת ישראל נ' אלקינייב (13.09.2011); בש"פ 8127/12 מדינת ישראל נ' פלוני (18.11.2012); בש"פ 8619/13 מדינת ישראל נ' פלוני (08.01.2014); בש"פ 1130/16 מדינת ישראל נ' חסארמה (25.02.2016). בגדר איזון זה, נדרש בית המשפט לשקול, בין השאר, את הדברים הבאים: חלוף הזמן מאז מעצרו של הנאשם; קצב ניהול ההליך והטעמים לו; חומרת העבירה המיוחסת לנאשם ונסיבותיה; המסוכנות הנשקפת מן הנאשם לציבור בכלל ולקורבנות המעשים הפליליים המיוחסים לו בפרט, האפשרות להפחית את המסוכנות באמצעות בחלופת מעצר, כנגד החשש מפני הימלטות מאימת הדין, או נטילת חלק בשיבוש הליכי משפט (עיינו: בש"פ 7065/14 מדינת ישראל נ' אבו חאטר (29.10.2014); בש"פ 5253/14 מדינת ישראל נ' פלוני (04.08.2014)).

בעניינו של המשיב, מסוכנותו נלמדת הן מחומרתם של המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, ובכללם נהיגה ברכב שעה שהוא איננו מורשה לנהיגה, וביצוע שוד תוך איומים ובסיוע של אקדח דמה. זאת ועוד – מסוכנותו של המשיב נלמדת גם מעברו הפלילי המשמעותי של המשיב, הכולל 23 הרשעות קודמות, בין השנים 1980 ועד לגזר הדין האחרון – מספטמבר 2012. אם לא די בכך, המעשים המיוחסים למשיב בוצעו תוך שמתנהלים נגדו הליכים פליליים אחרים , ותוך הפרה של תנאי "מעצר בית" בו המשיב שהה.

11.

בנוסף, במקרה שלפנינו, חלק לא מבוטל מן הדחיות היו לבקשת המשיב עצמו, או בא-כוחו. משכך, ובשים לב לכך שמשפטו של המשיב אכן נמצא בשלבים מתקדמים, ובהתחשב במסוכנותו של המשיב והיעדר האפשרות לתת בו אמון גם נוכח ניסיון העבר – לא נראה כי חל פה שינוי בנקודת האיזון, באופן שיש בו כדי להטות את הכף לכיוון של בחינת חלופת מעצר אל מול האינטרס הציבורי (ראו: בש"פ 9004/08 מדינת ישראל נ' שמעון לוי (17.11.2008); בש"פ 3216/08 מדינת ישראל נ' ישראל טאייב (23.04.2008); בש"פ 7463/10 מדינת ישראל נ' ר.מ. (03.11.2010); בש"פ 1559/15 מדינת ישראל נ' דמלאו

(16.03.2015)).

12.

לנוכח כל האמור לעיל – בקשת המדינה מתקבלת, ומעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים, שמניינם מתאריך 09.04.2016 או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 17454-07-15 המתנהל בבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, הכל לפי המוקדם.