בש"פ 1563/13 אושר אוחנה נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה ) מיום 20.2.2013 מ"ת 36554-01-13, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.

1.

נגד העורר הוגש ביום 20.1.2013 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, נהיגה ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח, נהיגה בשכרות, ושימוש ברכב ללא רשות. על-פי עובדות כתב האישום, ביום 13.1.2013 סמוך לשעה 02:10, נטל העורר את רכבו של אביו, מבלי שקיבל רשות לכך ומבלי שהחזיק רישיון נהיגה תקף. העורר נהג לכאורה ברכב כשהוא אוחז בכוס שתייה בידו וכשבדמו ריכוז אלכוהול הגבוה מ-105 מיקרוגרם. לצידו ישב באותה עת אדם נוסף, חברו של העורר. עוד נטען בכתב האישום כי בעת שעצר העורר ברמזור אדום, סימנו לו שוטרי יס"מ לעצור בצד הדרך. העורר תחילה עשה כמבוקש, אולם בטרם אחד השוטרים הספיק להגיע לרכבו, האיץ העורר את הרכב במהירות תוך הסטתו, כך שהשוטר נאלץ לקפוץ הצידה כדי לא להיפגע, והחל להימלט.

במהלך מנוסתו, הסיט העורר את הרכב מספר פעמים לעבר הניידת אשר נאלצה לבלום בלימת פתע על מנת להימנע מפגיעה. העורר נסע במהירות רבה בתנועת עקלתון, כלשון כתב האישום, כשהוא חולף על פני מספר כלי רכב שנאלצו לבלום. בהמשך עלה עם הרכב על שטח המסומן כאי-תנועה במרכז הרחוב, במטרה לעקוף ניידת נוספת שניסתה לעוצרו. לאחר מכן הצטרפה ניידת שלישית למרדף, ועל אף ששלוש הניידות כרזו לעורר לעצור, הוא המשיך בנסיעתו המהירה עד לרגע בו הסיט בפתאומיות את הרכב לתוך שטח חקלאי ורכבו נתקע בתעלה. גם בשלב זה המשיך העורר בניסיון ההימלטות תוך שהוא לוחץ בחוזקה על דוושת הגז בזמן שאחד השוטרים ניגש לרכב וניסה להוציאו מהרכב. התנגדות העורר אילצה את השוטרים להתיז על פניו גז מדמיע ולהשתמש באקדח טייזר, כדי לעוצרו.

2.

בד בבד עם כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. הצדדים הסכימו לקיומן של תשתית ראייתית ועילת מעצר, ובמוקד המחלוקת ניצבה שאלת חלופת המעצר. שירות המבחן המליץ לשחררו לחלופת מעצר בבית אחותו בירושלים, שתכלול איזוק אלקטרוני ופיקוח של שירות המבחן. זאת המליץ שירות המבחן על אף שהדגיש את מסוכנותו הגבוהה של העורר נוכח העובדה שמאסר בעבודות שירות, שריצה בגין הרשעה בעבירת תעבורה משנת 2010, לא היווה גורם מרתיע עבורו וכן לא הניעו להוציא רישיון נהיגה כדין. בנוסף, נטען בתסקיר כי העורר התקשה להיעזר בגורמי טיפול שונים, חרף הצהרותיו כי הוא מבין את נחיצותם. מאידך, הובע בתסקיר חשש לכך שמעצר יביא לרגרסיה במצבו הנפשי של העורר, נטען כי המעצר בו היה נתון עד לאותו מועד השפיע עליו באופן חמור ומהווה, לצד ההליכים המשפטיים, גורם מרתיע וכן נקבעה התרשמות חיובית מאחות העורר, כגורם סמכותי ובעל השפעה עליו. כמו כן ציין התסקיר את גילו הצעיר של העורר ונסיבות חייו הקשות.

3.

למרות המלצת שירות המבחן החליט בית המשפט המחוזי ביום 20.2.2013 על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט קמא הדגיש בהחלטתו את חומרת מעשי העורר ואת המסוכנות הגבוהה הנלמדת ממעשים אלו. נקבע כי העובדה שהעורר המשיך בנהיגה שסיכון חיי אדם טבוע בה, על אף הפצרות השוטרים, מלמדת על היעדר חוש של כיבוד החוק. על כן קבע בית המשפט כי לא ניתן לתת בו אמון שימלא אחר הוראות בית המשפט וכי אין בכוחה של חלופת המעצר שהוצעה לאיין את מסוכנותו. בית המשפט חיזק את קביעותיו ברמת המסוכנות שנקבעה בתסקיר המבחן, כפי שפורט בהרחבה לעיל. מטעמים אלו הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, כאמור.

4.

בא כוח העורר טוען כי היה על בית המשפט לתת משקל להמלצת שירות המבחן באשר לטיבה של חלופת המעצר המוצעת, אשר לטענתו, כלל לא נבחנה. כמו כן, נטען כי נסיבות חייו של העורר מצדיקות שחרורו לחלופת מעצר. בא כוח העורר מציין גם את גילו הצעיר של העורר, את העובדה שהוא אב לתינוקת ואת עברו הנקי למעט הרשעה בודדת בעבירת תעבורה, אשר לטענת בא כוח העורר אין לתת לה משקל רב ולו רק מפני שעוסקת באירוע שהתרחש לפני שש שנים. בפרט מדגיש בא כוח העורר את מצבו הנפשי הקשה של העורר, אשר מחזק את המסקנה שמדובר במעידה ולא בדפוס התנהגות עברייני. לצד זה ציין את החשש שעלה מתסקיר המבחן, כי מצבו עלול להידרדר משמעותית אם ייוותר במעצר. בנוסף, לעניין חומרת המעשים, נטען כי מדובר באירוע בעל אופי מצומצם, אשר ארך כשתי דקות, בשטח שאינו בנוי ואף לא נגרמה כל פגיעה. בדיון שנערך לפניי הדגיש בא כוח העורר את החרטה שמביע העורר על מעשיו ואת העובדה כי המעצר בו היה מצוי עד כה מהווה גורם מרתיע עבורו.

5.

המשיבה טוענת כי יש לדחות את הערר. היא מטעימה כי מדובר בהתנהגות חוזרת, כאשר לאירוע הנדון מצטרף האירוע בגינו הורשע העורר בשנת 2010 בביצוע עבירת תעבורה. על אף שמדובר בהרשעה בבית משפט לתעבורה, אופי האירוע, והמוטיב החוזר של נהיגה מסוכנת וללא רישיון, לא מאפשרים להתעלם מהקשר בין השניים. בנוסף, טוענת המשיבה כי חלופת מעצר, באשר היא, אינה יכולה לבוא בחשבון מקום בו לא ניתן לתת אמון בנאשם. כך, התעלמות העורר משלוש הניידות שדלקו אחריו והעמדתן בסיכון, שוללת אפשרות לתת בו אמון. עוד מדגישה המשיבה את המסוכנות הגבוהה של העורר, כפי שעולה מתסקיר המבחן.

6.

לאחר שעיינתי בערר שלפניי ובהחלטת בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי אין להתערב בהחלטת בית משפט קמא. אמנם, בית משפט זה קבע במספר הזדמנויות, כי ככל שמדובר בעבירות תעבורה, מאסר עד תום ההליכים יינתן במקרים חריגים בלבד (בש"פ 7352/04 מדינת ישראל נ' אבו כואדי (9.8.04); בש"פ 10201/01 סליחוב נ' מדינת ישראל (31.12.01)). עם זאת, סבורתני כי המקרה דנא אכן נכנס לגדרי אותם מקרים חריגים. העבירות המיוחסות לעורר, הנוגעות לנהיגתו המסוכנת בכביש, הן עבירות חמורות ביותר. מדובר בהתנהגות אשר בראש ובראשונה מסכנת באופן ממשי חיי אדם ואם לא די בכך, המעשים המיוחסים לעורר מבטאים זלזול בחוק ובאמונים על אכיפתו. לכך מצטרפת עובדת הרשעתו הקודמת, אשר משפיעה באופן משמעותי על הקביעה כי קיימת מסוכנות גבוהה מצידו של העורר בכל הנוגע לעבירות תעבורה חמורות , מסקנה אליה הגיע גם שירות המבחן. דומה אפוא כי אין מדובר במעידה חד פעמית וקיים סיכון להישנות ההתנהגות המתוארת.

בנוסף, צדק בית המשפט קמא בקובעו כי נהיגה בהשפעת אלכוהול מהווה רכיב מחמיר לעניין שאלת המסוכנות, ואף מקשה על האפשרות להפחיתה בעזרת חלופת מעצר.

7.

אכן, לא די בקיומה של עילת מעצר ועל בית המשפט לבדוק אם ניתן להפיג את החשש ממסוכנות העורר באמצעות חלופת מעצר קונקרטית. זאת, למעט מקרים חריגים, בהם בנסיבות המקרה, המסוכנות היא רבה עד כדי כך שאין הכרח להידרש לשאלה זו. על אף חומרת המעשים, אין המקרה שלפנינו נכנס בגדרי אותם מקרים חריגים. במקרה הנדון, מוצעת חלופת מעצר אשר נשללה על ידי בית המשפט המחוזי חרף התמיכה בה מצד שירות המבחן. מקובלת עליי עמדת בית המשפט המחוזי, כי מדובר בחלופה שאין בכוחה לאיין את מסוכנותו של העורר. לכך מצטרפת הקלות בה ניתן לבצע עבירות מהסוג הנדון, קלות שאפשרה את ביצועה של העבירה הנוכחית כאשר נטל העורר את רכבו של אביו בלא רשותו. הקלות בה ניתן לבצע עבירות אלו מחלישה את כוחה של חלופת מעצר ובפרט זו המוצעת כאן. לאור כל האמור, מצאתי כי חלופת המעצר שהוצעה, ואשר נתמכה על ידי שירות המבחן, אינה הרמטית מספיק כדי לאיין את מסוכנות העורר.

8.

בנסיבות אלו, אף שלא בלב קל נוכח נסיבות חייו של העורר ותגובתו הקשה למעצר בו הוא נתון, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. לסיום אוסיף כי ככל שהעורר הודה בביצוע העבירה, כפי שציין בא כוחו בדיון שנערך לפניי, הרי שההליך העיקרי המתנהל נגדו עשוי להסתיים תוך זמן קצר.

דין הערר להידחות.