בש"פ 1591/10מאיר אברג'יל נ. היועץ המשפטי לממשלה באמצעות המחלקה הבינלאומי

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא צבן) מיום 8.2.10 בתיק ב"ש 9792/09, בה נדחתה בקשה לעיון חוזר על מעצר העורר עד תום הליכי הסגרתו לארצות הברית, וכן בקשה למסירת קלטות שמע להגנה.

רקע

ב.

פרטי הפרשה נפרשו בהחלטת השופטת פרוקצ'יה מיום 30.1.09 בבש"פ 725/09, ולימים בהרחבה בפסק דינו של סגן הנשיא (כתארו אז) דוד חשין מיום 28.7.09, ואביאם להלן אך בקיצור. כנגד העורר ואחרים הוגש בארה"ב (ביום 23.7.08) כתב אישום המייחס לעורר עבירות של קשירת קשר לפעילות במסגרת ארגון פשיעה, לביצוע סחיטה ולהלבנת הון, סיוע בגביית חוב תוך שימוש באמצעי סחיטה, וסיוע בנטילת חלק בעסקאות כספיות ברכוש שמקורו בפעולות בלתי חוקיות. המדובר במעורבות בפרשת הלבנת כספים וסחיטה באיומים, בה כספים שנגבו במסגרת פרשת הבנק למסחר הועברו כנטען לארה"ב, והולבנו על ידי מתן הלוואות לאנשי עסקים בארה"ב ועל-ידי סחיטה מאותם אנשי עסקים.

ג.

לשלמות התמונה יצוין, כי העורר ואחרים בפרשה הוכרזו בני הסגרה בפסק דינו של סגן הנשיא חשין, והם ממתינים עתה לערעורם בבית משפט זה, העתיד להישמע באפריל הקרוב (ע"פ 6822/09, ע"פ 6917/06). לעניין העורר חלה ההכרזה על פרשת הלבנת ההון ועל פרשת הסחיטה לאחר היום הקובע של פרסום חוק המאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003, קרי, צמצום מסוים מאשר נתבקש.

ד.

נשוב להליך הנוכחי. שופט במדינת קליפורניה הורה, בעקבות כתב האישום על מעצר הנאשמים ובהם העורר. בעקבות בקשתה של ממשלת ארצות הברית להסגרת העורר והאחרים, לשם העמדתם לדין. נעצרו הללו בארץ ביום 24.8.08. ביום 30.10.08 הוגשה עתירה להסגרתם, ועמה בקשה למעצר עד תום הליכי ההסגרה. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 11.1.09 (השופט צבן, ב"ש 5368/08) נקבע כי העורר ישוחרר למעצר בית מלא עם איזוק אלקטרוני, כולל שני מפקחים, הפקדה כספית גבוהה במזומן, ערבות עצמית, ערבות צד ג' והפקדת דרכון. בהחלטה משלימה מיום 21.1.09 נקבעו במדויק תנאי חלופת המעצר.

ה.

ואולם, על החלטות אלה עררה המדינה לבית משפט זה, ובהחלטת השופטת פרוקצ'יה מיום 30.1.09 (בש"פ 725/09) נקבע מעצר העורר עד להחלטה בעתירה להסגרתו. נאמר, כי לא היתה מחלוקת בין הצדדים באשר לראיות לכאורה שזיהה בית המשפט המחוזי, וכי קביעותיו אכן מבוססות כראוי על החומר אשר בתיק. צויין, כי חומר הראיות מצביע על מעמדו של העורר כעומד לכאורה בראש ארגון פשיעה, ושילוב עובדה זו עם הראיות הספציפיות למעורבות בגביית חובות מסוימים מספק תשתית ראייתית די הצורך לחלקו בפרשה שבה הואשם. כן נאמר, כי לעורר עבר פלילי מחוץ לישראל בעבירות סמים, אשר בגינו ריצה תקופות מאסר. צוין, כי העורר שוהה תקופות ארוכות מחוץ לישראל, ומתגורר בסיירה לאונה. נאמר, כי קיימת עילת מסוכנות, וכן ישנו חשש לשיבוש הליכי משפט. נוכח האמור, נקבע כי יש חשש ממשי להימלטות מישראל, אשר תנאים מגבילים בחלופת מעצר אינם מספיקים לאיונו.

ו.

בפסק הדין מיום 28.7.09 בו הוכרזו העורר והאחרים בני הסגרה לארה"ב נקבע, בין השאר, כי העורר ישהה במעצר עד להסגרה בפועל. על פסק הדין הוגשו כאמור ערעורים.

ז.

בחודש דצמבר 2009 הגיש העורר בקשה לבית המשפט המחוזי לעיון מחדש בהחלטה על מעצרו עד תום הליכי ההסגרה. בקשתו נדחתה, בהחלטה מיום 8.2.10 נשוא ערר זה, בה נאמר, כי אין בנסיבותיו האישיות ובאורך מעצרו כדי להוות בסיס מספיק לעיון חוזר. נאמר בין השאר, כי הפסיקה הכירה בכך שהליכי הסגרה עלולים להתארך מעבר לתשעה חודשים, והמעצר בהתאם. עוד צוין, כי לא חל שינוי נסיבות מהותי במצבו של העורר מאז ההחלטה על המשך מעצרו בפסק הדין.

ח.

בעניין אחר, התייחס בית המשפט קמא לבקשת העורר לקבל מידי המדינה קלטות שמע של שתי שיחות שהיוו, בצורת תמליל, בסיס לפסק הדין בעניין ההסגרה – בטענה כי המשוחח בשיחות האמורות אינו העורר אלא אדם אחר. בהחלטה מיום 8.2.10 נאמר, כי בהחלטה הקודמת מיום 20.1.10 נדחתה הבקשה, מהטעם שמדובר בראיות אשר נבחנו בהליך העיקרי, ואין מקום לבחינה מחודשת, בודאי שעה שתלוי ועומד ערעור על פסק הדין. עם זאת נאמר שם מפי סגן הנשיא צבן, כי עניין זהות הדובר ראוי שייבדק על ידי המדינה.

הערר

ט.

בעררו עותר העורר לשחרורו בערובה. ראשית, נטען לשינוי נסיבות – כי פסק הדין מפי סגן הנשיא חשין צימצם את עילות ההסגרה בעניינו של העורר לפרשה אחת, שאירעה כנטען בשטחי ישראל, ועל כן אינה מקימה עילת הסגרה. נטען, כי יש בצמצום בעילות ההסגרה כדי להשליך על השיקולים למעצר. עוד נטען, כי נוכח הצמצום, סיכויי הערעור בעניין ההסגרה טובים. נאמר עוד, נטען כי ההליכים בעניינו של העורר יימשכו זמן ניכר, שכן פרשת ההסגרה כולה עוסקת בחמישה מבוקשים, בשלוש פרשיות שונות, שמהן מיוחסת לעורר מעורבות בפרשה אחת בלבד. שלישית, נטען לאפליה אל מול עצורים שמתנהל נגדם הליך משפטי בישראל, אשר אין לעצרם מעל לתשעה חודשים על פי דין. רביעית, נטען לנסיבות אישיות המצדיקות שחרור – כי העורר הוא בעל משפחה ולוקה בבריאותו, וכי קיבל בעבר תעודת יושר ממשטרת ישראל.

י.

לעניין קלטות השמע נאמר, כי ההגנה לא קיבלה לידיה את הקלטות המבוקשות, וכי דרישתה היא לקבלת כל מדיית השמע בתיק. הוסבר, כי עיקר הראיות נגד העורר מצוי בתמלילי שיחות, וכי קיים חשש שנפלו טעויות בזיהוי הדוברים בשיחות אלה. כן צוין, כי בישראל נהוג להעביר את קלטות השמע, ואילו במקרה דנא, בו התקבלו חומרי החקירה מארה"ב, הועברו תמלילים בלבד. צוין, כי בקשה דומה הוגשה במסגרת הערעור למותב שידון בו בבית משפט זה, אך העניין קיבל עתה משנה דחיפות בשל קרבתו של מועד הדיון בערעור. צורפה הבקשה.

הדיון

יא.

בפתח הדיון הודיעה ההגנה, כי קיבלה בבוקר אותו יום הודעה מן הפרקליטות (עו"ד סממה) לעניין קלטות השמע של שתי השיחות, שזו לשונה:

"1.

בהמשך לתגובת ב"כ המשיב מיום 28.2.10 ולהחלטת בית המשפט הנכבד מיום 1.3.10, מתכבד ב"כ המשיב להודיע כי רשויות ארה"ב ערכו בדיקה של שתי השיחות המדוברות והודיעו כי עולה לכאורה שהדובר בשיחות אלה אינו המבקש אלא אדם אחר בשם מאיר.

2.

לאחר שהועברו קלטות השמע של שתי שיחות אלה לידי ב"כ המשיב, האזין הח"מ לשיחות אלה. ב"כ המשיב סבור, כפי שהודיעו רשויות ארה"ב וכפי שסברו ב"כ המבקש, כי ייתכן והדובר בשיחות אלה אינו המבקש אלא אדם אחר בשם מאיר.

3.

לפיכך, מבקש ב"כ המשיב מבית המשפט הנכבד לגרוע שתי שיחות אלה מהראיות העומדות לחובתו של המבקש.

4.

כאמור בתגובת ב"כ המשיב מיום 28.2.10, אין בגריעת ראיות אלה כדי לשנות דבר מהחלטת בית המשפט הנכבד קמא בדבר הכרזתו של המבקש כבר-הסגרה לארה"ב".

יב.

עו"ד פלדמן טען לעורר, כי חרף הודעה זו עדיין מסרבת התביעה להעביר להגנה את הקלטות, אף שלדעת ההגנה המדובר לגביהן בהטעיה בזדון. לשיטת ההגנה, כשהמדובר בפעולה בתום לב אכן נפסק בעבר שאין מעבירים ככלל חומרי חקירה במסגרת הליכי הסגרה, אך במקרה זה חשדה ההגנה, ומשפנתה - אך בקושי הסכימה התביעה לבדוק, ועתה הוברר שאין העורר הדובר בקלטות. לשיחות שבקלטות, כך נטען, משמעות במשפט העיקרי, ושוב הוטעם כי ארה"ב הגישה – כך נאמר – ראיות כוזבות בהקשר זה. לעניין זה השיב עו"ד סממה מטעם המדינה, כי אין חובה על פי הדין למסור את כל חומר הראיות, והקלטות נתבקשו מארה"ב על-ידי הפרקליטות באופן לא פורמלי; אישור למסירת חומר עלול לפתוח פתח מסוכן; ואין לדעת המדינה תקדים של העברת קלטות שמע בתהליך ההסגרה. התיק דנא, כך נאמר, מורכב מאוד ובו אלפי שיחות, וטעויות יתכנו; אין הדבר פוגע בעבירה המרכזית של עמידה בראש ארגון פשיעה, שיוחסה לעורר. עם זאת הסכים עו"ד סממה לבקשתי לבדוק עם רשויות ארה"ב אפשרות למתן קלטות השמע הספציפיות להגנה. לכך אשוב. הובעה גם (על-ידי עו"ד מרום) נכונות לבדיקת קלטות שונות שעליהן יצביע העורר.

יג.

לעניין חלוף הזמן ציין עו"ד פלדמן, כי הנותר בכתב האישום לאחר פסק הדין הוא עבירות מינוריות, שתקופת המעצר של 20 חודש עד כה דיה והותר גם אילו נשפט העורר בישראל; השחרור צריך להיות תגובה שיפוטית על הגשת ראיות כוזבות. עו"ד עמירם הזכיר, כי אחת השיחות בהן מדובר היתה מיסודות טענות המדינה בהליך העיקרי בבית המשפט המחוזי.

יד.

עו"ד סממה, השיב כי נימוקי הערעור הוגשו שלושה וחצי חודשים באיחור ולכן נקבע הדיון במועד מאוחר, והדבר רובץ לפתח ההגנה. ואולם, לשיטת המדינה יש להמשיך במעצר; החשש העיקרי הוא בהימלטות, אולם ישנן גם עילות מסוכנות וחשש שיבוש.

הכרעה

טו.

אפתח בנושא קלטות השמע של שתי השיחות. אכן,

"כידוע, הלכה היא, כי הדרישה לצירוף חומר הראיות הרלוואנטי אינה מחייבת את המדינה להציג את כל המסמכים שנאספו על-ידי המדינה המבקשת לצורך הליך ההסגרה. וכך נקבע, למשל, בע"פ 2521/03 סירקיס נ' מדינת ישראל , פ"ד נז (6) 337, בעמ' 351:

'הלכה היא שאין זה תנאי להכרזתו של מבוקש להיותו בר-הסגרה כי מדינה תציג את כל המסמכים שנאספו על-ידיה לקראת משפטו של מבוקש. מדינה המבקשת הסגרה נדרשת להציג אותם מסמכים אשר ישקפו נאמנה את תמונת תשתית הראיות הקיימת כנגד המבוקש, וזאת ללא מניפולציות אסורות שיש בהן כדי לעוות אותה תשתית'.

גם בע"פ 7303/02 הקש ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד נז (6) 481, בעמ' 505 קבע בית-משפט זה, כי חזקה על המדינה המבקשת את ההסגרה, כי היא מגישה את הבקשה תוך הצגת תמונה אמינה וברורה של הראיות הקיימות בתיק". (ע"פ 3719/07 לוין נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)(השופט ג'ובראן).

באי כוח המדינה הציגו את תגובתם מ- 28.2.10 לעניין קלטות השמע שהוגשה בבית משפט זה, וכן רשימת פסיקה שנזכיר רק את פסק הדין האחרון בה, ע"פ 8617/03 גולדמן נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם); בפסיקה זו נקבע פעם אחר פעם שאין דרישה מן המדינה המבקשת להציג בהליכי הסגרה את כל חומר הראיות שנאסף על-ידיה, אלא חומר לשיקוף תמונת התשתית הראייתית, ללא הידרשות לסתירות ולמהימנות. ואכן, בית משפט קמא (ראו פסק דינו של סגן הנשיא חשין בעמ' 15-13) עיין בתמלילי השיחות, וכמובן הסתמך על תצהיר גב' רויטר מטעם ממשלת ארה"ב. ואולם, המקרה דנא עשוי להיות חריג לכלל; משעה שנמצא, כי טענת ההגנה נכונה, וכי חלה טעות – ואין לי יסוד להטיל דופי של זדון – בזיהוי "מאיר" בשיחות בהן עסקינן, ואכן אין הוא העורר – קמה, על פי מבחני הגינות ושכל ישר, עילה טובה לאפשר לעורר ולבאי כוחו להאזין לקלטות. שיחות אלה מ- 8.9.03 ו- 18.10.03 נזכרות בפסקה 115 לפסק דינו של סגן הנשיא חשין בסקירת חומר הראיות; בפסקה 144 נזכרת השיחה מ- 8.9.03 כחלק מטענות המדינה; ובפסקה 165 מופיעה היא כרכיב בהכרעה לגבי העורר, שכביכול אמר חי ועקנין ("הנסחט") לעורר שמחר הוא "שולח בשבילו מישהו וגם בשבילך", ומכאן הוסקה תמיכה ותובנה כי לעורר היה אינטרס אישי בכספים. אין לבטל איפוא את חשיבותן של שיחות אלה, מבלי שאעריך את משקלו היחסי, אשר מקומו בתיק העיקרי. יאמר האומר, מה מן הסניגורים יהלוך, והלוא כבר מאשרת המדינה כי המדובר בדובר אחר? אך התשובה לכך היא, מה מן המדינה יהלוך - והרי "רף החשש" לעניין זה בתחושתו של העורר מטבע הדברים עולה בנסיבות, ועל כן יש מקום להניח דעתו ולאפשר לו את השמיעה, גם אם איננו יודעים מה תועלת יפיק. המבחן לכך צריך להיות מבחן השכל הישר, ההגינות ותחושת הצדק. בא כוח המדינה עו"ד סממה ציין, כאמור, כי החומר נמסר לו באופן בלתי פורמלי, על כן עליו לבקש רשות השלטונות האמריקניים למסירתו; ובהמלצת בית המשפט הודיע, כי אכן יבדוק עם שלטונות ארה"ב כאמור. בדיקה זו ראוי שתיערך תוך ימים אחדים. ככל שתהא התשובה חיובית, וכך יש לקוות, יימסרו הקלטות מיידית להגנה. בכל מקרה תימסר הודעה לבית משפט זה, כמובן בתיק העיקרי וכן בתיק זה, בתוך שבוע; בידי העורר להגיב בכתב תוך יומיים, ולאחר מכן תינתן החלטה על סמך הכתובים, ככל שיהא הצורך בה. יהא בהליך זה אולי גם לסייע לבית המשפט לקראת התיק העיקרי. אזכיר כאן שוב את דברי עו"ד מרום מטעם המדינה, כי הוא נכון לבדוק אישית קלטות שיוצבע עליהן מטעם הסניגוריה, ככל שיועלו טענות לגביהן - וכמובן בידי הסניגוריה לפנות לתביעה אם תמצא לנכון.

טז.

אשר לחלוף הזמן, נראה לי כי אין זו העת לשחרור בערובה. הטעם הוא פשוט. הערעור

הנה זה עומד אחר כתלנו, גם מבלי שאקל ראש בכל תקופת מעצר שהיא. אין לומר כיום, בלא שלפני פרושה כדבעי כל המסכת, מה סיכויי הערעור ומה רלבנטיות תהא לקלטות דנא. גם איני רואה מקום לשוב ולהידרש כאן לשאלה המעניינת אליה נדרש השופט מלצר בבש"פ 2838/09 חזיזה נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם), האם חלה תקופת תשעת החודשים שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996 בהליכי הסגרה, וסבר כי התשובה אינה בחיוב; זאת, בין השאר, נוכח ההוראות הספציפיות שבחוק ההסגרה, תשי"ד-1954 (כגון בסעיף 15). אין חולק, עם זאת (ראו שם וכן בהחלטת השופטת פרוקצ'יה בענייננו בבש"פ 725/09), כי בהליכי הסגרה ניתן "משקל מיוחד לחשש להימלטות המבוקש מן הדין בשל אופיים המיוחד של הליכים אלה, הטומנים בחובם חשש מובנה וטבעי להתחמקות המבוקש מן הדין". כבר ציינה השופטת – כתארה אז – ביניש בבש"פ 4422/03 כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) "כי חשש הימלטות הוא חשש טבוע בהליכי הסגרה", וגם "ככל שתהליך ההסגרה מתקדם, כך יש לתת משקל רב יותר להתחייבות של מדינת ישראל כלפי המדינה המבקשת". דברים אלה אף הם צו השכל הישר. בענייננו, קיים החשש להימלטות שציינה השופטת פרוקצ'יה (ולפניה בית המשפט המחוזי) נוכח פעילותו הבינלאומית של העורר ושהות ארוכה בחו"ל, וגם מגוריו כאמור באפריקה, והחשש להימלטות על נקלה לשם. דבר זה לא נשתנה, והיותנו כמעט ערב הערעור מקרבת את ההליכים לעבר סיומם. על כך דומני שאין זו העת לשינוי בהחלטת השחרור.

יז.

התוצאה היא כי בנושא מסירת הקלטות תינתן תשובת המדינה בתוך שבוע כאמור. איני נעתר לבקשה לשחרור בערבות לעת הזאת. אשר לנושאים הרפואיים של העורר שהועלו בערר אם גם לא בפירוט מתועד, ואני מאחל לו רפואה שלמה, הם עניין לעתירת אסיר.