בש"פ 1597/06 פלוני נ. מדינת ישראל

א.העורר - יליד 1991 – מואשם, עם שלושה קטינים אחרים, בעבירות של מעשה סדום, מעשה מגונה ואיומים, שכנטען נעשו במתלוננת, ילידת 1991 אף היא, במועדים שונים ב-2005. בית המשפט המחוזי (השופט דרורי) קבע לגבי העורר (החלטה מיום 13.2.06) כי יימצא במעצר בית מלא, למעט יציאה לביקורים אצל עורך-דינו ובשירות המבחן. בשונה מן הנאשמים האחרים בתיק, שלגביהם הוחלט כי יוכלו לצאת ללימודים. הטעם לשוני הוא היותו תלמיד בבית הספר בו לומדת המתלוננת והרצון למנוע ככל הניתן קשר ביניהם; בית המשפט לא הסכים למשאלת הסניגור המלומד לבדוק אצל המתלוננת אם מתנגדת היא לכך, שהעורר ילמד לעת הזאת בבית הספר בו היא לומדת. בית המשפט נימק החלטתו בקונפליקט ובלחץ בהם נתונה המתלוננת ושבגינם עדיפה החלטה חיצונית של בית משפט; זאת כדי שהמתלוננת, שהיא קטינה, לא תימצא בין הפטיש לבין הסדן, שעה שבנוסף למצבה הנפשי הקשה עקב האירועים, יוטל על כתפיה נטל נוסף. עם זאת ציין בית המשפט, כי אם ייקבע על-ידי הועדה המוסמכת לכך בית ספר שבו יוכל העורר ללמוד במרחק משמעותי מזה של המתלוננת, ניתן יהיה לדון בדבר לאחר תסקיר משלים.

ב.(1) בערר ובדיון טען בא כוחו של העורר, כי בית המשפט קמא וכן שירות המבחן (שהסתייג משיבת העורר לבית ספרו) טעו; נטען כי היה מקום לפנות למתלוננת ולברר עמה שאלה זו, שכן אין מקום שתחושותיה יובאו לפני בית המשפט רק כשיש בהן כדי להחמיר עם העורר. נמסר כי נעשו על-ידי ההורים נסיונות לשיבוץ העורר בשני בתי ספר, ללא הצלחה בשל הסתייגות המנהלים; וועדת ההשמה במינהל החינוך בעיריה לא קיימה דיון. לטענת בא כוח העורר יש לפנות אל המתלוננת, ואם תתנגד - לא יעמוד על בקשתו. עוד טען באשר לאירועים עצמם ובאשר להתנהגות המתלוננת על פי הודעותיה.

(2) בא כוח המדינה טען כי המדובר בקטינה השרויה בחרדה, ובכל מקרה אין דעתה כשלעצמה קובעת בהיותה באפוטרופסות הוריה. מעבר לכך, בין השאר, ישנו חשש לשיבוש אם ילמדו העורר והמתלוננת באותו בית ספר.

ג.עיינתי בתסקיר שירות המבחן מיום 7.12.05. התסקיר לא המליץ, אכן, על המשך לימודיו של העורר בבית הספר הנוכחי, וזאת כדי ליצור נתק מן המתלוננת. בתסקיר נאמר, כי קצינת הביקור הסדיר ציינה שתכונס ועדה במהירות האפשרית כדי למצוא לעורר מסגרת חלופית.

ד.(1) עיינתי בפסיקה שהגיש בא כוח המדינה, שעניינה יחס בתי המשפט לחרדותיהן של מתלוננות בעבירות מין, ובמיוחד קטינות (כגון בש"פ 2614/99 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם) (השופט – כתארו אז – חשין); בש"פ 4146/00 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט זמיר); בש"פ 3491/01 מדינת ישראל נ' רוזוליו (השופט טירקל); כן ראו רע"ב 11860/05 פלוני נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב (לא פורסם), בו דובר על זכויותיהם של נפגעי עבירה, כדוקטרינה משפטית שראוי לאמצה). עוד יוזכרו בין השאר חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001, וכן חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, תשס"ה-2004, שאמנם עניינו במי שהורשע, ושאני מציינו אך על דרך היקש.

(2) אכן, במקרים המתאימים מאפשרת החקיקה אל נכון לשמוע דעת הקרבן בהליכים פליליים (ראו חוק זכויות נפגעי עבירה); ואולם, במקרה דנא דעתי כדעת בית המשפט המחוזי כי אין מקום לכך, וזאת גם בגדר זכויותיו של העורר. על פי ניסיון החיים והשכל הישר, קשה להלום כל עיקר לעת הזאת נסיבות שבהן יהיו העורר והמתלוננת תחת קורת גגו של בית ספר אחד, על כל המשתמע. והרי דברים קל וחומר, שבהליכי מעצר מרחיקים לעתים מתלוננת בעבירות מין מנאשם ת"ק פרסה, לא כל שכן שאין מקום להעמידם בקרבה זו לזה. תכלית הדברים (סעיף 1 לחוק זה) היא בין השאר להגן על "כבודו של נפגע עבירה כאדם", מבלי לפגוע - כלשון החוק – "בזכויותיהם על פי דין של חשודים, נאשמים ונידונים".

(3) מאידך גיסא, יש לכאורה מקום בנסיבות לאפשר לעורר דנא, כפי שאופשר לחבריו, להמשיך בלימודים. איני יודע מה הסיבה שהועדה הרלבנטית בעירית ירושלים טרם התכנסה, אך יש מקום לקדם את הנושא ככל הניתן. אבקש כי החלטה זו תועבר על-ידי בא כוח העורר בדחיפות אל הנהלת מנח"י, והוא גם יבוא עמם גם בדברים, וכן אבקש כי ייעשה על-ידי מנח"י כל מאמץ

לקיים את הדיונים הרלבנטיים לעורר בפורומים המתאימים בתוך עשרת הימים הקרובים, כך שניתן יהיה להעביר לשירות המבחן סיכום באשר למקום בו יוכל העורר ללמוד. אני מקדים תודה למנח"י. משיתקבל בעקבות זאת תסקיר משלים משירות המבחן, יונח על שולחנו של בית המשפט המחוזי לשם החלטת המשך כנדרש.