בש"פ 1608/05 ויליאם עודתאללה נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת נ. אוהד) לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.העורר מואשם בעבירות אינוס בנסיבות מחמירות, נסיון אינוס, תקיפה חבלנית של בן זוג, איומים והדחה בחקירה. האישומים נסבו על מערכת יחסים בין העורר לבין המתלוננת שהחלה בקשר רומנטי והמשיכה במעשי אלימות שעשה בה העורר כדי לאלצה לקיים עמו יחסי מין. באחד המקרים קרע העורר את כותנתה של המתלוננת, שרט אותה והצמיד סכין לצווארה ואיים כי ירצח אותה אם לא תתרצה לו. תחת איומיו קיימה עמו יחסי מין. בארוע נוסף, במהלך ויכוח בין השניים, תקף העורר את המתלוננת, בסכין מטבח ופצע אותה בחזה ובמועד אחר היכה אותה באגרופו ושבר אחת משיניה הקידמיות. ביום 11.10.04 הגיע בשעת ערב מאוחרת לדירת המתלוננת ומשבקשה להיפרד ממנו זרק עליה מגהץ חם ופגע בה. כשבקשה להזעיק עזרה איים עליה כי ירצח אותה.

3.בית המשפט המחוזי בחן את הראיות וקבע כי ישנה תשתית לכאורית המספיקה לצורך מעצר. כן קבע כי קימת עילת מעצר מפאת מסוכנותו של העורר וכי חלופת מעצר אינה הולמת במקרה זה.

4.העורר טוען בעררו כי דבריה של המתלוננת על מה שעולל לה, כביכול, אינם מהימנים ונסתרים על ידי דוחות משטרה ודוחות מבתי החולים. לדבריו, מקור התלונות הוא בחוב כספי שהוא חב לה. כן הוא טוען שיש לשחררו בחלופת מעצר תוך מתן משקל למצב בריאותו הירוד, ולעברו הבלתי מכביד.

5.דין הערר להידחות. אין ממש בטענות העורר באשר להעדר ראיות מספיקות לצורך מעצר. חומר הראיות מושתת לא רק על עדויות המתלוננת אלא גם על הודעות עדים אחרים – שתי בנותיה של המתלוננת והעד יצחק יפרח, אשר מחזקים את הגרסה העיקרית על מעשי הכאה ואלימות שביצע העורר כלפי המתלוננת.

מסוכנותו של העורר משתקפת בבירור מהאישומים הקשים נגדו, ואינה מאפשרת את שחרורו בחלופת מעצר. הוא מסוכן למתלוננת ומסוכן לסביבתו. תסקירי מעצר שהוגשו בעניינו גם הם אינם תומכים בחלופת מעצר. יצויין למעלה מן הנדרש כי העורר נעצר ב-22.12.04 עד תום ההליכים בתיק אחר התלוי ועומד נגדו (ת.פ. 2436/99 באילת).

לאור האמור, אני דוחה את הערר ומותירה בעינה את החלטת בית המשפט המחוזי לפיה דין העורר להשאר במעצר עד תום ההליכים נגדו.

מוסבת בזה תשומת לב רשויות בית הסוהר לצורך לתת את הדעת למצב בריאותו של העורר ולהעניק לו טיפול רפואי, ככל הנדרש.

הערר נדחה.