בש"פ 1611/10 מדינת ישראל נ. דוד בוניפד

א.

בקשה להארכה שניה של מעצר המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, בתשעים ימים החל מיום 2.3.10 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 112/09 בבית משפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.

רקע

ב.

תיאור העובדות וההליכים מפורט בהחלטתו של השופט פוגלמן מיום 3.12.09 בבש"פ 9439/09. בתמצית ייאמר, כי נגד המשיב, יליד 1948, הוגש ביום 1.7.09 כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של ניסיון לרצח, תקיפה סתם, ושתיים נוספות שעניינן איומים. על פי הנטען בכתב האישום, חשד המשיב במתלונן (יליד 1934) כי נתן עינו בגרושתו, איים לרצוח אותו ובהזדמנות אחרת אף פנה אל בת המתלונן ואמר לה כי תמצא את אביה "שחוט על הכביש". ביום 15.2.09 תקף המשיב כנטען את המתלונן באמצעות סכין, דקר אותו בפניו ובצווארו בכוונה לגרום למותו. כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלונן חתכים עמוקים ופגיעות קשות, בגינם אושפז למשך שבוע.

ג.

עם הגשת כתב האישום (מיום 2.3.09) הוגשה בקשה להארכת מעצר. בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט – כתארו אז – אברהם אברהם) נעתר ביום 15.3.09 לבקשת המדינה (תיק ב"ש 519/09), והורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים. בין היתר נקבע, כי ישנה תשתית ראייתית מספקת למעצר, וכי נוכח העבירות המיוחסות למשיב ועברו הפלילי קיימת עילת מעצר. ערר שהוגש לבית המשפט העליון נדחה ביום 18.6.09 (החלטת השופטת ארבל בבש"פ 5467/09). ביום 3.12.09 נעתר בית משפט זה (השופט פוגלמן) לבקשת המדינה והורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים. בהחלטה נאמר, כי בנקודת האיזון בין חירותו של המשיב לבין שלומו של הציבור, נוטה הכף לטובת זה השני. נומק, כי העבירות המיוחסות למשיב ועברו הפלילי מעידים על מסוכנותו הרבה. הוסף, כי טענות שהועלו בדבר כרסום בראיות לכאורה אין מקומן להידון במסגרת הליך זה, אלא בנסיבות מיוחדות שאינן מתקיימות במקרה דנא. נאמר, כי ההליך בעניינו של המשיב מתקדם, חרף עיכובים ספורדיים, ולכן יש להאריך את מעצרו.

הבקשה והדיון

ד.

בבקשה הנוכחית נמסר, כי ביום 10.1.10 הסתיימה פרשת התביעה, וסיומה של פרשת ההגנה נקבע ליום 27.1.10. בשל עיכובים שונים, בשל אילוצי יומן בית המשפט ואי התייצבותם של עדי הגנה, נדחה המועד מספר פעמים, ועתה קבוע מועד לסיום פרשת ההגנה ליום 10.3.10. נטען, כי נוכח הקצב הסביר בו מתנהל המשפט, ובהתחשב במסוכנותו הרבה של המשיב, יש להאריך את מעצרו כמבוקש. הוסף כי נוכח העונש החמור הצפוי למשיב יש גם "חשש מובנה", כלשון המבקשת, להימלטותו- שדבר שהוא כשלעצמו מחייב, כנטען, המשך מעצרו.

ה.

בדיון טענה עו"ד מגד למדינה כי העבירות הן במדרג חומרה עליון, המסוכנות גלויה והעבר הפלילי מכביד, וההכרעה קרובה. עו"ד עבאס טען למשיב, כי אין מקום לאופטימיות – עדי ההגנה שנתבקש זימונם הם עדי תביעה שלא הובאו להעיד, ועדיין לא ברור כיצד יתנהלו דברים; גם אין חשש לשיבוש ולהימלטות; וגם המסוכנות פחתה בחלוף שנה. נטען שיש גם כרסום חמור בראיות הקשור בזיהוי עובר העבירה; על כן ניתן כנטען להסתפק בחלופה. אוסיף כי לשיטת התביעה, היה זמן מספיק להגשת בקשה לעיון חוזר עוד עם סיום פרשת התביעה מכבר, ואין לה מקום עתה.

הכרעה

ו.

למשיב

עבר פלילי כבד, הוא עמד 22 פעמים לפני בתי המשפט בעבירות רכוש, אלימות, סמים ואיומים, וריצה תקופות מאסר ארוכות. אמנם מאז שוחרר מכלאו במחצית השניה של שנות התשעים, ככל הנראה, עמד לדין רק פעם אחת, ב- 2003, ונדון ל- 6 חודשי מאסר בעבודות שירות; ואולם, בפרשה הנוכחית חזר לכאורה לסורו, ורקעו כאמור קשה. אין מקום גם להידרש לכרסום בראיות שעניינו עיון חוזר, לא כל שכן כך בשלב הנוכחי.

ז.

אולם, בהארכה האחרונה היו, בסופו של יום, רק שתי ישיבות והאחרות בוטלו בשל אילוצים כאלה או אחרים, וכרגע קבועה ישיבה אחת לסיום פרשת ההגנה – 10.3.10; זאת לאחר שבהארכה הקודמת הונח (ראו החלטה מ- 3.12.09) כי שמיעת הראיות תסתיים במהלכה. המסוכנות אמנם גבוהה, על פי רקעו של המשיב, אך כיוון שהמדובר בהארכה שניה, ויתכן על פי הניסיון שיידרשו מועדים נוספים, אני מאריך לעת הזאת את המעצר ב- 45 יום, כדי להבטיח בקרה כחובתו של בית משפט זה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים.

ח.

המעצר איפוא מוארך ב- 45 יום מ- 2.3.10, מתוך תקוה כי הארכה זו תקרב את המשפט לסיומו.