בש"פ 9439/09 מדינת ישראל נ. דוד בוניפד

זוהי בקשה לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) ,

להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 2.12.09 או עד למתן פסק בתפ"ח 112/09 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון לרצח, תקיפה סתם ואיומים לפי סעיפים 305, 397 ו-192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. לפי הנטען בכתב האישום, בין העורר לבין אחד, לוי אבוטבול, יליד שנת 1934 (להלן: המתלונן ), המכירים האחד את השני מזה שנים, התגלע סכסוך על רקע חשד שהתעורר בלב המשיב כי המתלונן חמד את גרושתו. באחד מערבי הקיץ של חודש יולי 2008, פגש המתלונן את המשיב בקרבת ביתו. המשיב פנה אל המתלונן, קילל אותו ואיים עליו באומרו "אני אתן לך כדור בראש, אני ארצח אותך ואני אדקור אותך". בהמשך, סטר המשיב למתלונן על פניו ועזב את המקום. בחלוף כחודשיים, פגשה בתו של המתלונן במשיב, שפנה אליה ואמר כי יום אחד תמצא את אביה "שחוט על הכביש". בעבור מספר חודשים נוסף, בחודש פברואר 2009, צעד המתלונן מביתו לכיוון בית הכנסת שבשכונת מגוריו בחצור הגלילית, וכשהגיע לשם, הגיח המשיב מאחוריו בריצה כשבידיו בסכין. למשמע שעטותיו של המשיב, הסתובב המתלונן לכיוונו, ואז דקר אותו המשיב מספר פעמים בצווארו, בפניו, בלשונו ובחיכו, במטרה לגרום למותו. בעקבות הדקירות, נפל המתלונן על גבו, ובמהלך ניסיונותיו למנוע מן המשיב להוסיף ולדקור אותו, נגרמו למתלונן חתכים עמוקים בכף ידו. המשיב המשיך בניסיונותיו להמית את המתלונן, וניסה לדקרו בבטנו, אלא שבשלב זה הגיעו לזירה עוברי אורח והמשיב נמלט. כתוצאה ממעשי המשיב, נגרמו למתלונן חתכים בצווארו, בלחיו, בלשונו ובחיכו. כן נגרמו לו חתכים עמוקים בכף ידו. המתלונן פונה באמבולנס לבית-החולים זיו בצפת, שם נתפרו החתכים, והוא נותח ואושפז למשך שבעה ימים.

2.

במקביל להגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אברהם) נעתר לבקשת המדינה והורה על המעצר המבוקש, בקובעו כי קיימת תשתית ראייתית מספקת לצורך המעצר, וכי אין בטענותיו של המשיב בדבר פגמים בחומר הראיות כדי לכרסם במשקלן הלכאורי. נוכח זאת, ומשפסק כי טיבם של המעשים המיוחסים למשיב ועברו הפלילי מקימים עילה למעצרו, וכי שחרורו לחלופת מעצר עלול לאפשר שיבוש הליכי משפט, הורה, כאמור, בית המשפט על מעצר המשיב עד לתום ההליכים. המבקש הגיש ערר על ההחלטה, אך זה נדחה על-ידי בית משפט זה (בש"פ 4567/09, כב' השופטת ארבל), לאחר שנקבע כי קיימות ראיות לכאוריות לשם מעצרו של המשיב עד תום ההליכים וכי אופי העבירות שבהן הורשע שהן "מן המדרג העליון של העולם הפלילי" מצביע על מסוכנותו הרבה, המחייבת את מעצרו.

בחלוף תשעה חודשים ממעצרו של המשיב, הגישה המדינה בקשה זו להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים.

3.

בבקשתה טוענת המדינה כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מן המעשים שיוחסו לו בכתב האישום, מנסיבות ביצועם ומעברו הפלילי המכביד, ולא ניתן לאיינה בדרך של חלופת מעצר. עוד גורסת המדינה, כי העונש החמור הצפוי למשיב אם יורשע מקים חשש מובנה להימלטות מאימת הדין, המספק לבדו הצדקה להמשך מעצרו. לדידה של המדינה, משפטו של המשיב נשמע בקצב סביר, ומוסיפה ומציינת כי מועד לסיום פרשת התביעה ולשמיעת פרשת ההגנה נקבע ליום 27.12.09. כן נקבע מועד לשמיעת ראיות ההגנה ליום 30.12.09, ויש לקוות שבשני מועדים אלה ניתן יהיה לסיים את פרק ההוכחות במשפט.

4.

המשיב טוען מנגד כי התמשכות ההליכים בתיק נבעה בעיקרה מעיכובים שלהם הייתה אחראית התביעה, בהצביעו על כך שעדי תביעה נעדרו ממספר ישיבות הוכחה, בעוד מצדו של הסנגור לא חל כל עיכוב. עוד טוען המשיב כי במהלך תשעת החודשים שבהם הוא שוהה במעצר חל כרסום בראיות הקיימות נגדו, בעיקר בהתייחס לשני עדים שהובאו על-ידי התביעה כדי להוכיח את זיהויו של המשיב כמי שביצע את העבירה. לדבריו, אחד העדים, קטין, טען כי לא ידע שהמשיב הוא שביצע את העבירה, וכי שמע על כך מבני משפחתו, ואילו עד אחר הוכרז כעד עוין. מעבר לעדים אלה, מטעים המשיב, נמנו כל העדים עם משפחת המתלונן. לטענת המשיב, התמשכות ההליכים בתיק מחזקת את המשקל שיש ליתן לאינטרס בדבר חזקת החפות. בנוגע לטענה בדבר עברו הפלילי, מציין המשיב כי מדובר במעשים שבוצעו לפני שנים ארוכות, ואין לראות בהם – בפרט נוכח גילו המבוגר של המשיב - כל אינדיקציה בדבר מסוכנותו.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות הקודמות שניתנו בתיק, ושקלתי את טענות הצדדים לפניי, מסקנתי היא כי יש לקבל את בקשת המדינה ולהורות על מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

בסעיף 62 לחוק המעצרים קבע המחוקק מנגנון מעקב ופיקוח על מעצרו של אדם שטרם הורשע בדין, שמבטיח בחינה תקופתית של המשך הצורך במעצר ושל אפשרות שחרורו של נאשם לחלופת מעצר. זאת נעשה, בשים לב לפגיעה המתמשכת בחזקת החפות של הנאשם, הגוברת ככל שהמעצר מתארך, ולכך שהתמשכות הדיונים, עשויה להביא לשינוי בנקודת האיזון בין חירותו של הנאשם לבין האינטרס בדבר שלום הציבור וביטחונו. בסופה של בחינה מצאתי כי לעת הזו אין שינוי בנקודת האיזון בין השיקולים השונים.

העבירות המיוחסות למשיב נושאות חומרה יתרה ובהצטרפן לעברו הפלילי המכביד בעבירות רכוש ואלימות, מצביעות הן על מסוכנות עתידית. טענותיו של המשיב בדבר כרסום בראיות נגדו, אין מקומן להידון בהליך זה, שנקודת המוצא שבו, אשר זכתה לעיגון בהחלטתו של בית משפט זה בעררו של המשיב, הינה כי התנאים הבסיסיים של המעצר, משמע ראיות לכאורה ועילת מעצר, מתקיימים (ראו למשל בש"פ 825/98 מדינת ישראל נ' דחלה , פ"ד נב(1) 625 (1998) (להלן: עניין דחלה ); בש"פ 4655/05 מדינת ישראל נ' בן דרור (לא פורסם, 19.5.05); בש"פ 10200/04 מדינת ישראל נ' אבו גאנם (לא פורסם, 21.11.04)). אמנם, כפי שצוין בעניין דחלה , ייתכנו נסיבות שבהן, חרף האמור, מוצדק יהיה לדון בטענות שעניינן קיומן של ראיות לכאורה גם במסגרת בקשה להארכת מעצר, למשל, כשנשמט לחלוטין הבסיס הראייתי למעצר עד כי יש לדון בשחרורו של הנאשם לאלתר. לא התרשמתי כי כך אירע במקרה דנן. טענות המשיב לגבי אחד מן העדים אשר העידו נגדו נוגעת למהימנותו של אותו עד, אשר ככלל, מקומן להיקבע בהכרעת הדין בהליך העיקרי (ראו בש"פ 3809/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.5.09)). באשר לעד השני, טוענת הפרקליטות כי ראתה שלא להעידו בשל התנגדות הוריו. אף מבלי להתייחס לתשובת הפרקליטות גופה, אין בטענת המשיב בעניינו של אותו עד כדי להצביע על קריסת הבסיס הראייתי למעצרו. אין צריך לומר כי פתוחה בפני המשיב הדרך להגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט ולשטוח טענותיו אלה במסגרת זו. ער אני לכך כי אחד מהמועדים שנקבע לשמיעת ראיות נדחה מטעמי בית משפט וכי מועד אחר נדחה עקב אי התייצבות עדי תביעה. בצד האמור, ההליך קוּדם ושמיעת הראיות עומדת לפני סיום במהלך חודש זה. נתון זה, על רקע מסוכנותו של המשיב, מביאים לידי המסקנה כי לעת הזו לא חל שינוי בנקודת האיזון שבין השיקולים השונים ולפיכך כי יש להורות על הארכת המעצר.

אשר על-כן, מורה אני על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 2.12.09 או עד למתן פסק בתפ"ח 112/09 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.