בש"פ 1627/08 מימון שוקרון נ. מדינת ישראל

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע ושידול לשוד. המשיבה עתרה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע למעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט החליט על שחרורו של העורר בתנאים שונים, ביניהם מעצר בית. הערר שבפניי מופנה הן לעניין השמתו של העורר במעצר בית והן לעניין תנאים נוספים שנקבעו לשחרורו.

2.

בכתב האישום מתוארת השתלשלות האירועים הבאה: העורר, ועובד שלו בשם

לואיס דחדל (להלן - לואיס ), הגיעו לחנותה של המתלוננת בעיר אילת. העורר שיחק במכונות המזל בחנות וזכה בסכום כסף. המתלוננת סירבה למסור לו את הסכום, בטענה כי הוא זכה בו במרמה. על פי הנטען, העורר ביקש לנקום במתלוננת. הוא ידע כי היא נושאת בתיקה סכומי כסף גדולים ושידל את לואיס לשדוד אותה באיומי אקדח צעצוע. העורר אמר ללואיס שכדאי לו לשדוד את התיק ושהם יתחלקו בשלל. כעבור מספר ימים, ביום 28.12.07, התקשר העורר למתלוננת על מנת לברר היכן היא נמצאת. לאחר מכן, הסיע העורר את לואיס והצביע על רכב המתלוננת, על מנת שלואיס יוכל לדעת האם המתלוננת נמצאת בחנותה. כמו כן, הנחה העורר את לואיס להגיע לחנות בשעות הלילה והראה ללואיס נתיב הימלטות לאחר ביצוע השוד. ואכן, כך נטען, שדד לואיס באותו הלילה את המתלוננת ולקח את תיקה תוך שימוש באלימות ובאקדח פלסטיק. עוד מסופר בכתב האישום, כי לאחר השוד התקשר לואיס לעורר והודיע לו שבתיק שנשדד היה סכום של 4,900 ש"ח בלבד.

3.

עם הגשת כתב האישום נגד העורר עתרה המשיבה למעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות בעניינו של העורר ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו. הראיה המרכזית היא הודעתו של לואיס לגבי מעורבותו של העורר באירועים. בנוסף לכך, סומכת המשיבה על פלטי שיחות בין העורר ללואיס לפני ולאחר השוד, וכן על אמרתה של אישתו של לואיס, ששמעה אותו משוחח עם העורר כשעתיים לאחר השוד. העורר הכחיש במשטרה את קיומן של שיחות הטלפון בינו לבין לואיס. לאור האמור, דחה בית המשפט המחוזי את הטענות כי הראיות נגד העורר הינן דלות וכי לא קיימת עילה למעצרו.

4.

בעקבות החלטתו של בית המשפט בה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, נערך דיון בסוגיית החלופה. בסיום הדיון החליט בית המשפט, כי העורר ישוחרר לחלופה בתנאים הבאים:

א.מעצר בית מלא תחת איזוק אלקטרוני בביתו של אחיו במודיעין.

ב.הפקדה של 100,000 ש"ח.

ג.התחייבות עצמית של העורר בסכום 100,000 ש"ח וכן ערבות של עשרה ערבים, כל אחד בסכום של 100,000 ש"ח.

ד.פיקוח בכל שעות היממה של שניים מתוך ארבעה מפקחים.

5.

העורר טען כי החומר הראייתי הגולמי אין בו די כדי לומר כי קיימות ראיות לכאורה. כן הוא טוען, כי בכל מקרה החמיר בית המשפט יתר על המידה בתנאים שהשית. כך נטען, כי העורר בעל עסקים באילת ובבאר שבע וכי בשל הרחקתו מאילת לא יוכל הוא להמשיך ולטפל בעסקיו.

6.

הנני בדעה כי צדק בית המשפט המחוזי משקבע כי קיימות ראיות לכאורה. כאמור, לואיס, עובדו של העורר, מסר במשטרה כי שודל על ידי העורר לבצע את השוד. כמו כן, קיימות ראיות בכל הנוגע לסכסוך בין העורר לבין המתלוננת. עניין נוסף בעל חשיבות הוא שיחות הטלפון בין העורר לבין לואיס בסמוך לשוד ולאחריו. כפי שצוין, העורר הכחיש במשטרה כי שוחח עם לואיס בלילה בו בוצע השוד. שילובן של הראיות הנזכרות מחייב קביעה כי קיימות ראיות לכאורה. משכך, קיימת אף עילת מעצר.

7.

השאלה שנותר לדון בה היא האם בית משפט קמא החמיר יתר על המידה בתנאי השחרור שקבע. נראה לי כי יפה עשה בית המשפט המחוזי משקבע כי העורר לא יוכל לשהות בתחומי העיר אילת. שהות במקום מעלה חשש לשיבוש הליכים. אף לא מצאתי שהתנאים הנוספים חמורים הם מן הנדרש, למעט בעניין אחד. בית המשפט קבע כי בכל נקודת זמן ישהו עם העורר שניים מתוך ארבעה מפקחים. נזכור, כי בנוסף לכך הורה בית המשפט שייעשה שימוש באיזוק אלקטרוני. נראה, כי במצב דברים זה ניתן להסתפק במפקח אחד מתוך הארבעה, שבית המשפט המחוזי נקב בשמם.

8.

אשר על כן, הנני מחליט לדחות את הערר בעיקרו, למעט בנקודה הנזכרת לעיל בעניין מספר המפקחים שישהו עם העורר בכל עת.