בש"פ 5895/08 מאור כהן נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 17.6.08 בב"ש 91096/08 (כבוד השופט ג' נויטל) אשר דחה את בקשתו של העורר לפיה במסגרת חלופת המעצר אליה שוחרר, יפקח עליו מפקח אחד בלבד במקום שני מפקחים.

כתב האישום

1.

ביום 7.5.07 הוגש כנגד העורר כתב אישום בת.פ.ח. 1051/07, המייחס לו עבירה של רצח אגב ביצוע עבירה (מבצעים בצוותא) לפי סעיף 300(א)(3) יחד עם סעיף 29 (ב) יחד עם סעיף 34א(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז

- 1977 (להלן – חוק העונשין ), עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (שוד בנסיבות מחמירות) לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין וניסיון שוד בנסיבות מחמירות (מבצעים בצוותא) לפי סעיף 402(ב) יחד עם סעיף 25 יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין.

2.

על פי הנטען בכתב האישום, עבד העורר כמנהל מחלקת הדגים בסופרמרקט "חצי חינם", סניף חולון (להלן – הסניף ) ובמהלך חודש ינואר 2007 או בסמוך לכך, קשר קשר מאורגן בצוותא עם אפי כהן ושמעון לוי, לביצועו של מעשה שוד בסניף, תוך שימוש בנשק חם, בערב חג הפסח התשס"ז. תפקידו של העורר היה לספק ליתר הקושרים "מידע פנים" על הנעשה בסניף (כגון סדרי האבטחה של הסניף, מספר המאבטחים, אפשרויות הכניסה למשרדים, נהלי איסוף והעברת הפדיון ועוד), אשר היה ידוע לו מכוח עבודתו כמנהל בסניף, במטרה לסייע לשותפיו לבצע את מעשה השוד ולהקל על ביצועו. העורר ושותפיו סיכמו כי במידה שתצליח המזימה, יחלקו הם ביניהם את השלל. ביום 29.3.07, יומיים לפני חג הפסח, הוציאו שותפיו של המשיב את הליך הקשר מן הכוח אל הפועל, בידיעתו של העורר, כאשר בשעות אחר הצהריים של יום זה ביצע שותפו של העורר סיור מקדים בסניף בעת שהעורר עבד במקום.

ביום 30.3.07 בשעה 01:30 לפנות בוקר, הגיעו שותפיו של העורר אל הסניף, כשהם רעולי פנים והסתערו באקדחים שלופים על שני מאבטחים שעמדו בכניסה והיכו אותם. מיד לאחר מכן, לקח אחד השותפים מאחד המאבטחים ששכב על ביטנו את האקדח שאותו נשא על גופו, רכן לעברו וירה בראשו, יריה אשר כתוצאה ממנה נפטר המאבטח במקום. השותף השני, לוי, רץ לכיוון קופת הסניף הראשית כדי לשדוד שק כסף שהכיל את פידיון היום, תוך שהוא והשותף הנוסף יורים לכל עבר. כשהתכופף לוי לקחת את שק הכסף הגיח מאחורי גבו עובד הסניף מיכאל סופייב והחל להיאבק עימו. במהלך המאבק ירה לוי לכיוונו של אותו עובד אך הכדור לא פגע בו, ובסופו של דבר רותק לוי לרצפה על ידי סופייב ועובדים אחרים. כשהבחין השותף הנוסף כי לוי נלכד, נמלט הוא מהמקום ולאחר חקירה משטרתית, נתפסו העורר ושותפו אפי כהן.

הליכי המעצר

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. ביום 27.5.07 הורה בית המשפט קמא על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו ובערר שהוגש לבית משפט זה (בש"פ 5353/07, כבוד השופט א' רובינשטיין) נקבע כי יוגש לבית המשפט קמא תסקיר אשר יבחן חלופת מעצר, תוך שפורטו תנאי השחרור במקרה שיוחלט על שחרור לחלופת מעצר כאמור, לרבות "מפקחים" אשר יפקחו על העורר משך כל שעות היממה.

ביום 16.8.07 התקבל תסקיר מעצר בעניינו של העורר, לאחר ששירות המבחן בחן חלופת מעצר בבית אמו של העורר, בפיקוח משותף של האם עם אביו של העורר ואחיותיה של האם. במסגרת תסקיר זה ציין שירות המבחן כי לפי התרשמותו, קיים ריחוק רגשי בין העורר לאימו, ואולם אימו מבינה את הסיטואציה החדשה שנוצרה עקב מעצרו ויהיה באפשרותה לעמוד בתנאי הפיקוח הנדרשים במסגרת חלופת מעצר. בנוסף, התרשם שירות המבחן כי אביו של העורר מגלה הבנה למצבו ויש בכוחו לעמוד בתנאי הפיקוח הנדרשים גם כן. באשר לעורר עצמו ציין שירות המבחן כי התרשמותו היא כי העורר הוא בעל קווי אישיות אימפולסיביים עם נטיה להתנהגות תוקפנית; אינו ער לסיכונים שבזיקתו לחברה שולית; מגלה קשיים בשיתוף קורותיו עם בני משפחתו; אינו "פנוי" לתחושות הקשות ביחס לאבדן ולמוות שאירע במסגרת האירועים נשוא כתב האישום; נעדר מצוקה ספציפית במעצר מלבד הצהרתו על בעיותיו הרפואיות. לסיכום, ציין שירות המבחן כי אין הוא רואה מניעה לשחרר את העורר לחלופת המעצר המוצעת בתנאים של מעצר בית מלא.

לאחר שהתקבל תסקיר המעצר האמור, החליט בית המשפט קמא ביום 22.8.07 (ב"ש 91669/07) כי נוכח הנתונים המופיעים בתסקיר, אין זה ראוי להורות על שחרורו של המשיב. ביום 3.10.07 הוגשה לבית המשפט קמא חוות דעת בעניינו של העורר מאת ד"ר איליה רזניק, מומחה לפסיכיאטריה, במסגרתה צויין כי מצבו הפיסי והנפשי של העורר ירוד וכי רמות התוקפנות והאימפולסיביות של העורר נמוכות מאוד.

ביום 16.12.07 הוגש תסקיר מעצר נוסף בעניינו של העורר, במסגרתו ציין שירות המבחן כי למרות חלוף הזמן ולמרות מצוקתו של העורר, יש להתחשב בשורה של נתונים, לרבות: נתונים של דיכאון, כוחות אגו חלשים, מחשבות אובדניות פעילות, חוסר הבנה של הבעייתיות שקדמה למעצר, מעורבות עם גורמים שוליים שהשפיעו עליו, שלילת כל תוקפנות שהיא מצידו (למרות שאין זו הסתבכותו הראשונה עם החוק בגין מעשים אלימים); וכי כל אלה מצביעים על רמת הסיכון במצבו של העורר ועל כך שאין די בחלופות המעצר המוצעות בבית אימו או סבתו של העורר כדי להפחית מרמת המסוכנות הנשקפת מן העורר, גם כלפי עצמו. לאור תסקיר זה, קבע בית המשפט קמא כי העורר לא ישוחרר ממעצר.

3.

על החלטה זו של בית המשפט קמא הגיש העורר ערר לבית משפט זה (בש"פ 10977/07, כבוד השופט א' רובינשטיין), אשר ביום 3.1.08 הורה לבית המשפט קמא לקבל תסקיר נוסף בעניינו של העורר ולבחון חלופת מעצר נוספת בעניינו.

ביום 27.1.08 התקבל תסקיר נוסף בעניינו של העורר, במסגרתו ציין שירות המבחן כי קשה להעריך את מידת הסיכון של העורר כלפי עצמו, במידה שישוחרר לחלופת המעצר המוצעת, אולם התרשם כי יש בחלופת המעצר המוצעת כדי להפחית מרמת הסיכון והמליץ לבית המשפט לשקול את אפשרות שחרורו של העורר ממעצר. לאור האמור בתסקיר זה, הורה בית המשפט קמא ביום 7.2.08 על קבלת תסקיר משלים, אשר התקבל ביום 14.2.08. במסגרת התסקיר המשלים הבהיר שירות המבחן כי יש בחלופת מעצר מוצעת בבית משפחתו של העורר כדי להפחית את רמת הסיכון להישנות התנהגותו הבעייתית של העורר לאחר שהתווסף למפקחים המוצעים מפקח נוסף – גיסו של העורר. עם זאת, הבהיר שירות המבחן כי רק מעצר מוחלט יאיין לחלוטין את הסיכון הנשקף מן העורר וציין כי אין בידיו כלים ומידע מספקים כדי להעריך את רמת הסיכון של העורר כלפי עצמו, הנובע ממצבו הפיסי והנפשי.

ביום 18.2.08 הורה בית המשפט קמא על שחרור העורר לחלופת המעצר שנבחנה על ידי שירות המבחן, בתנאים מגבילים המפורטים בהחלטה לרבות איזוק אלקטרוני ופיקוח של שניים מבין ארבעת המפקחים שאושרו על ידי בית המשפט קמא במשך עשרים וארבע שעות ביממה.

4.

על החלטה זו של בית המשפט קמא הגיש העורר בקשה לעיון חוזר, במסגרתה ביקש כי יותר לו לשהות במסגרת חלופת המעצר תחת פיקוחו של מפקח. ביום 13.3.08 דחה בית המשפט קמא בקשה זו, אולם אישר את זהותם של ארבעה מפקחים נוספים (נוסף על הארבעה שאושרו בהחלטתו מיום 18.2.08), באופן ששני המפקחים יהיו מתוך השמונה שאושרו על ידו. בנוסף, התיר בית המשפט קמא את יציאתו של העורר לטיפולים רפואיים ולפגישות במשרדו של בא כוחו, עו"ד א' בן נתן.

5.

לבסוף, ביום 14.5.08 הגיש העורר לבית המשפט קמא בקשה לעיון חוזר בהחלטתו מיום 13.3.08, במסגרתה ביקש בשנית כי יותר לו לשהות תחת פיקוחו של מפקח אחד במקום שניים, הואיל ולטענתו, סבו שהיה נמצא בבית באופן תדיר אושפז בבית חולים עקב אירוע מוחי וביום 6.5.08 שוחרר והועבר לשיקום, דבר המקשה על יתר המפקחים, שגם נאלצים לשהות בסמוך לסב בעת השיקום. ביום 28.5.08 דחה בית המשפט קמא את בקשתו האמורה של העורר בקבעו כי הואיל ואושרו שבעה מפקחים, אישפוזו של הסב אינו "נסיבה חדשה" המצדיקה הפחתת הפיקוח בחצי. בית המשפט קמא קבע כי הואיל והעורר מואשם בעבירת רצח, דרושים באופן קונקרטי שני מפקחים "כדי להבטיח את שלום הציבור" וכי אין בפיקוח האלקטרוני כדי להחליף פיקוח אנושי. ואולם, הסכים בית המשפט קמא לבחון לשקול בחיוב את אישורם של מפקחים נוספים שיוצעו לו. בדיון נוסף שהתקיים בבית המשפט קמא ביום 17.6.08 שב העורר על בקשתו כי הוא ישהה תחת פיקוחו של מפקח אחד בלבד והוסיף וביקש מבית המשפט קמא כי יאשר לו יציאה מחלופת המעצר לצרכי תפילה. בית המשפט קמא דחה בשלישית את הבקשה להפחתת מספר המפקחים מאותם הטעמים שצויינו בהחלטתו מיום 28.5.08 וקיבל את הבקשה ככל שהיא נוגעת לתפילות בימי שישי בין השעות 18:00 עד 20:30 ובימי שבת בין השעות 07:30 ועד 11:00, בבית כנסת מסוים בראשון לציון, בליווי שני ערבים מפקחים.

כנגד החלטתו האחרונה של בית המשפט קמא מיום 17.6.08 מופנה הערר שבפני.

נימוקי הערר

6.

לטענת העורר באמצעות בא כוחו, עו"ד א' בן-נתן, שגה בית המשפט קמא בקובעו כי בתיק זה קונקרטית נקבעו שני מפקחים כדי להבטיח את שלום הציבור, הואיל ובהחלטות שניתנו בעניינו של העורר נקט השופט רובינשטיין במילה "מפקחים" בלשון רבים, מבלי שהתכוון דווקא לשני מפקחים שיפקחו בו זמנית, אלא למספר מפקחים שיחלקו ביניהם את נטל הפיקוח לסירוגין. במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, הגיש בא כוח העורר את החלטתו של בית משפט זה בבש"פ 1627/08 שוקרון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.3.08), ללמדנו כי במקרים רבים נהוג לשחרר נאשם לחלופת מעצר בפיקוחו של מפקח אחד.

7.

בנוסף, טוען העורר כי בחלוף ארבעה חודשים מאז הוחלט על שחרורו למעצר בית, השתנתה נקודת האיזון באופן המצדיק הקלה מהותית בתנאי השחרור, על ידי חיוב בפיקוח של מפקח אחד בלבד. לטענת העורר, שגה בית המשפט קמא כשדחה טענה זו, בהתעלמו מן העובדה כי העורר הקפיד למלא אחר תנאי השחרור שקבע בית המשפט קמא ומן העובדה כי בית המשפט קמא אישר זה מכבר את יציאותיו של העורר לטיפולים רפואיים והעורר הוכיח כי הוא ראוי לאמון שניתן בו.

8.

מוסיף העורר וטוען כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי איזוק אלקטרוני אינו מהווה תחליף לפיקוח אנושי, הואיל ולטענתו הוא ממילא יוותר בפיקוח של מפקח אחד, נוסף על האיזוק האלקטרוני.

9.

לבסוף, טוען העורר כי שגה בית המשפט קמא שעה שלא נתן משקל לעובדה שהמשך משפטו של העורר נקבע לחודש מרץ 2009, בעוד כתשעה חודשים, ולכך שמאז החלטת השחרור המקורית לחלופת המעצר בעניינו חל שינוי נסיבות ממשי, אישפוזו של סבו, המשפיע על יכולתם של בני המשפחה לפקח משך 24 שעות ביממה על העורר, נוסף על שהייתם לצד הסב.

10.

לאור כל האמור לעיל, טוען העורר כי לא יגרם כל נזק לאינטרס הציבורי ולא ברור "כיצד תוחטא החלטת השחרור ו/או כיצד יינזק האינטרס הציבורי" באם יוסר הפיקוח של אחד המפקחים והוא ימצא בפיקוח של מפקח יחיד בנוסף על האיזוק האלקטרוני.

טענות המשיבה

11.

מנגד, טוענת המשיבה באמצעות בא כוחה, עו"ד א' וינשל, כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא ולהפחית את כמות המפקחים שנקבעה על ידו. לטענתה, לאור האישומים החמורים המיוחסים לעורר לאחר שהתקבלו מספר תסקירי מעצר שליליים בעניינו של העורר, הוחלט "לקחת סיכון" בעניינו של העורר ולשחררו לחלופת מעצר, כאשר בית המשפט קמא, אשר מכיר את התיק בעניינו של העורר היטב, הגיע לכלל מסקנה כי שחרור העורר למעצר בית מצריך פיקוח מלא של שני מפקחים בכל עת. המשיבה מדגישה בהקשר זה את הקושי של שירות המבחן להמליץ על שחרור העורר לחלופת מעצר, הבא לידי ביטוי בתסקירים השונים. לטענתה, במידה שמשפחתו של העורר אינה מסוגלת לשאת בנטל הפיקוח עליו, אותו נטלה על עצמה זה לא מכבר, אין כל מניעה כי ישוב הוא למעצר.

12.

מוסיפה המשיבה וטוענת כי באופן עקרוני הסתיימה פרשת התביעה בתיק והתמשכות ההליכים בעניינו של העורר נובעת מדחייה שאותה ביקשה ההגנה ולפיכך, אין מקום להקל בתנאי השחרור של העורר גם מטעם זה.

13.

לבסוף, טוענת המשיבה כי בעניינו של העורר האיזוק האלקטרוני אינו מהווה תחליף למפקח אחד, הואיל והעבירות המיוחסות לעורר יכול שתבוצענה גם באמצעות הטלפון. לפיכך, טוענת המשיבה כי צדק בית המשפט קמא בקובעו כי שני מפקחים יפקחו על העורר בכל עת, ואין מקום להתערב בהחלטה זו.

דיון והכרעה

14.

לאחר שעיינתי בערר על נספחיו ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי ולאחר שעיינתי במסמכים שאותם הגישו במסגרת הדיון, לרבות תסקירי המעצר בעניינו של העורר, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא וכי דין הערר להידחות.

15.

המסוכנות הנשקפת מן העורר היא רבה. מסוכנות זו נלמדת הן מהמעשים החמורים המיוחסים לעורר במסגרת כתב האישום, כאשר העורר, לכאורה, היה שותף לתכנון של שוד אלים תוך שימוש בנשק חם ואף סייע להוצאתה לפועל של התוכנית, אשר כתוצאה ממנה נקטלו חיי אדם.

בהחלטתו של בית המשפט קמא (כבוד השופט ד"ר ע' מודריק) מיום 27.5.07 נקבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע חמור תוך שימוש בנשק חם, עבירת סיוע לניסיון שוד חמור ואלים ואחריות (או למצער התרשלות) לעבירת המתה, כאשר קביעות אלה אושרו בהחלטתו של כבוד השופט רובינשטיין מיום 29.6.07. מסוכנותו של העורר נלמדת גם מתסקירי המבחן שהוכנו בעניינו, כפי שפורטו לעיל, כאשר שירות המבחן עמד הן על מסוכנותו של העורר כלפי הציבור והן על מסוכנותו כלפי עצמו. עם זאת, למרות המסוכנות האמורה, החליט שירות המבחן להמליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר, כאשר בתסקיר המשלים מיום 14.2.08 הובהר מפורשות כי שחרור העורר לחלופה אינו מאיין

את המסוכנות הנשקפת ממנו:

"החלופה שהוצעה נמצאה על ידנו כאמור בתסקירינו הקודמים... ככזו שיש בה כדי להפחית מרמת הסיכון אך לא לאיינה. המקום היחיד בו ניתן לאיין לחלוטין סיכון הינו המצאותו במעצר מוחלט"

[ ההדגשה במקור – י.ד. ].

16.

נוכח מסוכנותו של העורר, מקובלת עלי עמדת המשיבה לפיה ההמלצה לשחרר את העורר לחלופת מעצר לא הייתה נקיה מלבטים ובכל זאת – הורה בית המשפט קמא לשחררו. סבורני כי בנסיבות אלה צדק בית המשפט קמא בקובעו תנאי מגביל לפיו בכל עת יפקחו על העורר שני מפקחים כאמור.

17.

בא כוח העורר טוען כי משך כל התקופה בה שוהה העורר מחוץ למעצר מקפיד הוא למלא את התנאים שהושתו עליו וכי לא נרשמו הפרות כלשהן של תנאים אלו. ברי כי התנהגות זו של העורר "זיכתה" אותו בהקלות שאותן העניק לו בית המשפט קמא ביחס לתנאי המעצר, כשאיפשר לו לצאת מביתו לטיפולים רפואיים, להיוועצויות עם בא כוחו ואף לתפילות בבית הכנסת. עם זאת, איני סבור כי יש מקום להקל עוד בתנאי המעצר, כאשר האיזוק האלקטרוני אינו מעלה או מוריד לעניין זה, הואיל ואין באפשרותו לפקח על התנהלותו של העורר בתוך ביתו, ומקובלת עלי טענת המשיבה בהקשר זה.

18.

בנסיבות אלה, באיזון בין המסוכנות הנשקפת מן העורר כלפי הציבור לבין חירותו של העורר סבורני כי יש מקום להותיר את הפיקוח על העורר בידי שני מפקחים שונים (מתוך שבעה מפקחים שאושרו על ידי בית המשפט קמא), באופן שפיקוח יתקיים משך כל שעות היממה. יתר על כן, לאור הטענה בדבר הקושי של בני משפחת העורר לפקח עליו עקב שהייתם לצד מיטת סבו החולה של העורר, קושי אשר איני מקל בו ראש, אין מניעה כי יוצעו שני מפקחים נוספים מטעם העורר וככל שמפקחים אלו יאושרו על ידי בית המשפט קמא, יוכלו גם הם לסייע בנטל הפיקוח על העורר.

19.

אשר על כן, הערר נדחה.