בש"פ 1632/00 מדינת ישראל נ. גיורה אדינייב

1.המשיב הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירה של אינוס ומעשה סדום. ההרשעה היתה מבוססת על עדותה של המתלוננת, צעירה כבת 20, שסיפרה כי המשיב הזמין אותה לביתו, לאחר בילוי משותף, ושם תוך כדי איומים וחרף תחנוניה, אנס אותה.

המשיב כפר מכל וכל בטענת המתלוננת, אך בית המשפט המחוזי העדיף את עדותה, והרשיע את המשיב בעבירות המיוחסות לו, וגזר עליו 14 שנות מאסר לריצוי בפועל. כמו כן הפעיל מאסר מותנה ל3- שנים שהיה תלוי ועומד נגדו וזאת באורח מצטבר.

על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון ביטל את הכרעת הדין והחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, על מנת שיקיים בירור יסודי ויעריך את מצבה הנפשי של המתלוננת - זאת משום שהכרעת הדין כולה היתה מבוססת על מידת המהימנות שיוחסה למתלוננת.

2.כתב האישום כנגד המשיב הוגש ביום 12.10.97. עם הגשת כתב האישום נעצר המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי קבע כי "הנאשם מהווה סכנה, שיש לעשות הכל כדי למונעה, ואין ספק כי הנאשם הוא אלים ועלול להשפיע על עדותה של המתלוננת".

משבוטלה הכרעת הדין, כאמור, והדיון בעניינו של המשיב הוחזר לבית המשפט המחוזי, הובאה בפני בית המשפט העליון בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו1996-.

בית המשפט העליון (כב' השופט י' אנגלרד) נעתר לבקשה וציין כי בנסיבות המיוחדות של המקרה הזה, הימשכות הדיון היא תולדה של הליכי הערעור, שבסופם בוטלה הכרעת הדין. בית המשפט הדגיש כי באיזון האינטרסים המנוגדים, יש ליחס למסוכנותו של המשיב משקל דומה לזה שראוי היה ליתן לה בראשית ההליכים. עם זאת, כך הדגיש, אין להתעלם מן העובדה כי שלילת חרותו של המשיב נמשכת תקופה ארוכה. נסיבות העבירה המיוחסת למשיב, עברו הפלילי וקיומן של ראיות לכאורה, כך נקבע, מחייבות את הארכת מעצרו של המשיב. עם זאת המליץ בית המשפט העליון כי יעשה מאמץ על-ידי בית המשפט המחוזי לסיים את המשפט עד לתום הארכה זו.

3.היום שבה המדינה ומבקשת להאריך ב90- ימים נוספים את מעצרו של המשיב. בית המשפט המחוזי קיים מספר ישיבות, בהן דן בבקשות שונות שהגיש המשיב, וביום 21.2.2000 קבע מועדי הוכחות בחודש מאי 2000. בקשה משותפת של הצדדים לקביעת מועדים משותפים מוקדמים יותר לא נענתה על ידי בית המשפט בשל אילוצים שבסדר יומו. המשיב סבור כי אין מקום להיעתר לבקשת המדינה, וכי בשל ריתוקם של המועדים שנקבעו להמשך המשפט, קשה להניח שהמשפט יסתיים במהלך תקופת המעצר הנוספת המבוקשת היום.

נציג המדינה הודיע כי בכוונתו לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה ליתן עדיפות לתיק זה, גם על חשבון תיקים אחרים. נראה כי, אכן, בשל הנסיבות המיוחדות של המקרה בשל השתלשלות העניינים החריגה, שבעטיה מצוי המשיב במעצר תקופה ממושכת - ראוי לבדוק גם את האפשרות הזו - טרם שאני מכריע בבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב למשך תשעים ימים נוספים.

בהתחשב באלה, בעובדה שהמשיב הורשע כבר בעבר בעבירה של אינוס ובכך שביצע את המעשה המיוחס לו היום בהיותו אסיר ברשיון מן המאסר שנגזר עליו בגין ההרשעה הקודמת - ראוי להורות בשלב זה על מעצרו, לתקופה קצרה, ולהמשיך ולדון בבקשת המדינה לאחר שיעשו הבירורים המתאימים בבית המשפט המחוזי בדבר האפשרות ליתן עדיפות לדיון בתיק זה.

אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב3- שבועות מיום 10.3.2000.