בש"פ 1650/06 דוד שוורץ נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת מזרחי) בב"ש 6160/06, מיום 17.2.06, בגדרה נתקבל חלקית ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת שניידר) בב"ש 1932/06, מיום 9.2.06, בה נדחתה בקשת המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

ב.(1) ביום 5.2.06 הוגש כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון פציעה בנסיבות מחמירות והתפרעות. על פי כתב האישום, ניסה העורר להיכנס למתחם "עמונה" שעה שכוחות הביטחון פעלו במקום להריסת מבנים במתחם, ונטען כי העורר אף זרק אבן לעבר כוחות הביטחון.

(2) בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. יצוין כי ביום 2.2.06, בהליך המעצר לצרכי חקירה, הורה בית משפט השלום בירושלים (השופט מילנוב) על שחרורו של העורר בתנאים מגבילים. בית משפט השלום ציין בהחלטה כי המשיבה לא טענה שהמשך מעצרו של העורר דרוש להמשך החקירה, וכי לא שוכנע כי אכן קיימת עילת מעצר של מסוכנות; וככל שקיימת עילת המסוכנות, ניתן לאיינה בתנאים מגבילים הכוללים הפקדה וערבות, ושבגדרם ייאסר על העורר להשתתף במחאה או התקהלות בלתי חוקיים, לא ייכנס לשטח שיוכרז ולא ייקח כל חלק בהתעמתות עם כוחות הביטחון.

(3) בית משפט השלום (השופטת שניידר) דחה ביום 9.2.06 את הבקשה למעצר עד תום ההליכים, והותיר את התנאים המגבילים שהשית השופט מילנוב על העורר. בהחלטתו ציין בית המשפט כי אין מחלוקת אשר לקיומן של ראיות לכאורה, וכי לא ראה טעם מיוחד המצדיק את מעצר העורר לאחר שכבר שוחרר; ועוד, וכי אף לגופו של עניין מסוכנות המשיב מוגבלת אך כלפי כוחות הביטחון בהקשר אידיאולוגי של הזדהות עם מתנגדי פינוי מאחז "עמונה"; אשר על כן, חלופת המעצר שהושתה על העורר בהחלטתו של השופט מילנוב משיגה את תכלית המעצר.

(4) על החלטה זו עררה המשיבה לבית המשפט המחוזי בירושלים.בית המשפט המחוזי החמיר בתנאים המגבילים שהוטלו על העורר, והטיל עליו מעצר בית בישיבה בה הוא לומד, למעט בין השעות 18:00 עד 23:00, ולמעט סופי שבוע בהם יוכל לחזור אל ביתו שבקרני שומרון (שם יוכל לנוע אך בתחומי היישוב). כן קבע בית המשפט המחוזי, כי העורר לא יוכל ליטול חלק אף בהפגנה חוקית. בית המשפט המחוזי נימק את החלטתו בכך כי "אין לדעת מראש לאילו מעשים תסחוף האידיאולוגיה המדריכה את העורר" וכן כי קיימים נושאים על סדר היום הציבורי העלולים להביא את "המודרכים על ידי אותה אידיאולוגיה , לידי מעשים העלולים לפגוע בציבור".

ג.(1) בערר נטען, כי ההגבלות שהטיל בית המשפט המחוזי אינם משרתות תכלית ראויה ונועדו אך לצרכי הרתעה. כן טען העורר כי אינו מסוכן נוכח עברו הנקי, קביעת בית משפט השלום ונסיבותיו הקונקרטיות של האירוע בעמונה. כן נטען שקביעת בית המשפט המחוזי כי אין לדעת מראש לאילו מעשים תסחוף האידיאולוגיה את העורר היא ספקולטיבית.

(2) בדיון טען בא כוח העורר, כי מעורבותו של שולחו באירועי עמונה היתה אך בכך שרץ וצילם במהלכם. האיסור שקבע בית המשפט המחוזי לתנועה בתוך תחומי הקו הירוק אינו משרת, כנטען, תכלית ראויה מלבד הכבדה לשמה; אם ישנה מסוכנות היא "נקודתית", על רקע מסוים, והטלת איסור על השתתפות בהפגנות די בה לעניין זה.

(3) לשיטתה של באת כוח המדינה החלטת בית המשפט מידתית ומאוזנת, שאינה מכבידה עם העורר. המסוכנות היא האידיאולוגיה. בהיותו בישיבה במשך היום יש פיקוח על העורר.

ד.(1) לאחר העיון נראה לי כי יש מקום לקבל את הערר חלקית. אכן, כשהמדובר בעבירות שכנטען נעברו על רקע אידיאולוגי, ובהינתן ראיות לכאורה, יש להטיל הגבלות שיוכלו להפיג את החשש מגלישת הלהט האידיאולוגי לעבר מעשי עבירה; ראו בש"פ 1821/05 נמבורג נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופטת פרוקצ'יה), וכן בש"פ 3355/05 טבגר נ' מדינת ישראל בו צוינו האיזונים שיש לבקש "בין זכות ההפגנה וחופש הביטוי לבין שמירת החוק והצבת גבולות כדי להימנע מהידרדרות לאלימות", וכן צוין קיומה לכאורה של "מסוכנות ספציפית וממוקדת, במובן של חשש סיכון בטחונם של אדם או של הציבור... נוכח חשש להתלהטות עתידית של כוחות ויצרים, כשהמדובר בנושא טעון, בתקופה טעונה ובמקום טעון".

(2) בסופו של יום, ובאיזונים הנדרשים, נראה לי לתקן את ההגבלה שהטילה שופטת בית המשפט המחוזי במובן זה, שעד תום משפטו יוכל העורר לנוע בתחומי מדינת ישראל (לא ביהודה ושומרון פרט ליישובו קרני שומרון, שאליו וממנו יוכל לנסוע בדרך הקצרה מירושלים ולשהות בו בימים שישי-שבת), למעט בשעות -23:00 07:00, שבהן יהא נתון במעצר בית בישיבה בה הוא לומד. שאר התנאים שקבעו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, לרבות אי השתתפות בכל התקהלות או הפגנה מכל סוג, יעמדו בעינם. ההפקדה לקיום התנאים תוגדל ל-6,000 ₪, וההפרש יופקד תוך שבוע ימים; התיקון בהגבלות יחל לאחר ההפקדה.

(3) בא כוחו של העורר יביא לידיעת ראש הישיבה בה לומד העורר את התנאים המגבילים החלים עליו. העורר מוזהר לקיים את התנאים ללא כל חריגה. אוסיף, כי כתלמיד ישיבה לעת הזאת צריכים כל מעייניו להיות נתונים ללימודיו, שעל מנת כן הוא מצוי בישיבה.