בש"פ 1659/06 מדינת ישראל נ. טלאל גניים(אבו הדובה)

א.בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 28.2.06, או עד למתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתפ"ח 1044/05 (הרכב השופטים יפה-כץ, מרוז וואגו).

ב.(1) ביום 30.5.05 הוגש כתב אישום, ובו שלושה אישומים כנגד המשיב, המייחסים לו עבירות של קשירת קשר לפשע, החזקת נשק, החזקת תחמושת, ניסיון להחזקת נשק, ניסיון לסייע לאויב במלחמתו בישראל, גילוי כוונה לבגוד והדחה בחקירה.

(2) באישום הראשון נטען כי המשיב פנה לאדם אחר בבקשה כי ירכוש בעבורו נשק. אותו אחר סיפק למשיב רובה קלצ'ניקוב שאינו תקין ומחסנית בה 12 כדורים. באישום השני נטען כנגד המשיב, כי ניסה לארגן פיגועים כנגד אזרחי ישראל היהודים וחיילי צה"ל. לשם ארגון הפיגועים פנה לאותו אחר על מנת שישיג לו נשק, אולם האחרון לא נעתר לבקשתו. כן פנה אליו המשיב על מנת שיצטרף לביצוע ירי עמו על חיילי צה"ל ושוטרי מג"ב באזור לקיה, אולם אף כאן סירב האחר לשתף פעולה. באישום השלישי נטען, כי במהלך חקירת המשיב נערך עימות בינו לבין האחר. בתחילת העימות איים המשיב על האחר כי לא ידבר, ולפיכך נרתע האחר מקיום העימות.

(3) עם הגשת כתב האישום ביקשה המבקשת את מעצר המשיב עד לתום ההליכים. ביום 26.6.05 נעתר בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט זלוצ'ובר) לבקשה. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב, וכי לא ניתן להפיג את מסוכנותו בחלופת מעצר. כן נקבע כי קיים סיכון ממשי להשפעה על עדים.

(4) במהלך תשעת החודשים הראשונים דן בית המשפט המחוזי בטענותיו המקדמיות של המשיב ודחה אותן; המשיב כפר ביום 14.7.05, ונקבעו הוכחות ליום 5.12.05, אך נדחו בשל מחלת בא כוח המשיב. בפברואר 2006 התקיימו שתי ישיבות הוכחות, שבמהלכן נשמעו ארבעה עדי תביעה.

ג.(1) בבקשה הכתובה נטען, כי העבירות בהם מואשם המשיב מעידות על מסוכנותו, כי קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט והתחמקות מאימת הדין, וכן כי בישיבת ההוכחות הקבועה ליום 6.3.06 תסתיים פרשת התביעה. בדיון עידכן בא כוח המדינה, כי הוגשה עתירה לגילוי ראיה הקבועה לדיון ליום 28.2.06, אך המדינה ביקשה דחיה כדי להיערך כראוי. כן נמסר על-ידי באי כוח הצדדים, כי כיוון שעדים הוכרזו כעדים עוינים, יש צורך בהעדה של חוקרי המשטרה ושל אנשי שב"כ בבית המשפט המחוזי. בא כוח המדינה מסר, כי המדינה נכונה להצהיר, שאם יתקיים הדיון ב-6.3.06 בבית המשפט המחוזי, ולאחר מכן יתברר כי יש להעמיד חומר נוסף לרשות ההגנה והדבר יצריך העדה מחדש של עדים, לא תתנגד לכך המדינה.

(2) בא כוח המשיב טען, כי לחלק מן החשדות שעליהם נחקר שולחו במשך 40 יום (חברות בג'האד האסלאמי) לא נמצא ביסוס; חלק מן הנושאים שעליהם עומד שולחו לדין הם דברים שבלב, שעליהם אין עונשין. המדובר לשיטתו באדם פגוע בנפשו, המדבר דברי שטות שהתביעה הפכה לעבירות חמורות. לטענתו אין בו אבק אויב, אין מעשי הכנה ואין יסוד נפשי, על פי חומר הראיות. בשעתו לא הוגש ערר בשל תאונת דרכים שהיתה לעורר, ובה לדברי המשפחה נפגע נפשית. באשר להארכה המבוקשת לפי סעיף 62, היו חודשים ארוכים שבהם לא נשמעו הוכחות (יולי עד דצמבר 2005). חל כרסום בחומר הראיות; לעורר אין עבר פלילי – ולכן יש מקום לשקול חלופה ולמצער להורות על תסקיר; "עבירת בטחון" אינה מלת קסם.

ד.(1) נראה לי לאחר העיון כי יש מקום להארכת המעצר בשישים יום. מה שמצוי כבסיס להחלטה, מעבר לחלוף הזמן אליו אדרש להלן והקשור במיוחד לסעיף 62, הוא החלטת בית המשפט המחוזי למעצר עד תום ההליכים. החלטה זו מפורטת ומנומקת, ועליה לא הוגש ערר לפי סעיף 53 לחוק המעצרים, מטעם כזה או אחר. אציין כי ככלל הגשת ערר ראוי לה שתבוא בסמוך לאחר ההחלטה נשוא הערר, אף במקום שאין מועד קצוב בדין, שאחרת תוכל להתעורר תמיהה; אך על פי דין, מהיעדר מועד שקצב המחוקק, נשמע ערר עם הגשתו. יתר על כן, אם מתקיים אחד מתנאי סעיף 52 לחוק המעצרים, קרי, "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן מעת מתן ההחלטה" רשאי עצור (לענייננו) לפנות בבקשה לעיון חוזר, דבר שלא נעשה כאן. דברים אלה נאמרים מבלי להביע, כמובן, כל עמדה באשר לסיכוייהם של הליכים כאלה. ועוד, טענות באשר למצבו הנפשי של המשיב מקומן הטבעי בהליך העיקרי. הדיון הנוכחי מיוסד איפוא, כאמור, על החלטת המעצר עד תום ההליכים.

(2) יש לבחון את הבקשה בגדרי סעיף 62, קרי, בשאלה האם נעה במקרה דנן נקודת האיזון בין אינטרס הציבור למעצר לבין אינטרס המשיב לחרותו לאחר 9 חודשים. לעניין זה אכן היתה התנהלות התיק איטית במידה מסוימת, חלקה בגלל סיבות הקשורות בטענות מקדמיות שהועלו ובמחלתו של בא כוח המשיב, וחלקה נוכח קביעתו של מועד מאוחר יחסית להוכחות לאחר תזכורת ב-14.7.05 (הדיון נקבע ל-5.12.05) בעוד המשיב במעצר, ואני ער לעומס המוטל על בתי המשפט. בסופו של יום החלו ההוכחות ב-5.2.06; בכתב האישום המקורי מופיעים 5 עדים, קרי, תיק שאינו מן הגדולים (אמנם לימים נוספו עדים בגלל הכרזת עדים כעדים עוינים, וכן נוספה העתירה לגילוי חומר הראיות). כך או אחרת, מניח אני כי בית המשפט יתן דעתו בקבעו מועדים נוספים בתיק (ובכפוף לנושא גילוי הראיה) לכך שהמדובר במעצר שהוארך מעבר לתשעה חודשים. בגדרי חובתו של בית משפט זה לפי סעיף 62, מוארך המעצר עתה ב-60 יום. דומה כי יש בתקופה זו סיכוי למצות את ההליך, ומכל מקום לאפשר קידומו באורח מירבי.