בש"פ 1664/01 מדינת ישראל נ. סמארה חמדאן

1.בפניי ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת [השופטת ג' (דה-ליאו) לוי] אשר דחה את הבקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים והחליט לשחררו בתנאים מגבילים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הצתה, קשר לפשע, עבירות בנשק שלא כדין ועבירה של ירי באיזור מגורים. הרקע לאירועים נשוא כתב האישום הוא סכסוך ממושך ועקוב מדם בין שתי משפחות המתגוררות בכפר כנא - משפחת חכרוש ומשפחת חמדאן, שעליה נמנה המשיב. ביום 1.2.01 נרצח בן משפחתו של המשיב, על פי החשד בידי אחד מבני משפחת חכרוש. למחרת הרצח החלו בזה אחר זה מעשי הצתה של בתי משפחת חכרוש, התפרעויות המוניות, השלכת בקבוקי תבערה וירי באויר. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 3.2.01 בשעות הערב הצית המשיב יחד עם אחרים את ביתם של שניים מבני משפחת חכרוש על ידי כך שהאחרים השליכו לתוך הבית בקבוקי תבערה, בעוד שהמשיב החזיק בידו ג'ריקן של דלק ששימש לצורך הצתת הבית. עוד מיוחס למשיב כי באותן נסיבות החזיק ונשא אקדח שלא כדין וירה ממנו באויר.

2.עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את העורר עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ושחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית חברו המרוחק כ- 30 קילומטרים מכפר כנא. עוד הורה בית המשפט קמא כי המשיב וחברו שאצלו ישהה יפקידו ערבויות על סך 10,000 ש"ח כל אחת להבטחת שהות המשיב במעצר הבית.

בהחלטתו קבע בית המשפט כי הראיה הקושרת את המשיב לאירועים נשוא כתב האישום היא הודעתה של סחר חכרוש (להלן: "סחר"), הטוענת כי היתה עדת ראיה לאירועים. בהודעתה מאזכרת סחר את המשיב כמי שהשתתף באירוע הצתת הבית ומציינת כי אחז בידו ג'ריקן דלק וירה באקדח באויר, כמתואר בכתב האישום. בית המשפט קמא ציין בהחלטתו כי הודעתה של סחר כשהיא לעצמה יכולה אמנם להוות ראיה לכאורה, אך בשלב זה אין כל ראיה נוספת התומכת בה, בעוד שבהודעה נוספת שנגבתה בקשר לאותם אירועים, הודעתו של עד ראיה בשם טארק חכרוש, המשיב כלל אינו נזכר כמי שנטל חלק באירועים. השופטת קמא קבעה, אפוא, כי אף אם יש בעדותה של סחר משום ראיות לכאורה, הרי שהיות שמדובר בעדת ראיה אחת בלבד, אין בכך הצדקה להשארתו של המשיב במעצר עד לתום ההליכים, מאחר וניתן למנוע את מסוכנותו באמצעות חלופה למעצר.

בא-כוח המדינה טען בדיון בפניי כי מהחלטת בית המשפט קמא לא ברור האם הוא סבר כי קיימות ראיות לכאורה או שמא התשתית הראייתית הקיימת אינה מספיקה בעיניו על-מנת להוות "ראיות לכאורה" לביסוס האישומים נגד המשיב. בא כוח המדינה ניתח בפירוט את עדותה של סחר. לטענתו, אין מדובר בעדות סתמית, אלא בעדה שלוקחת על עצמה סיכון רב בהעידה נגד בני כפרה, העדות מפורטת ועניינית ויש בה כדי להוות תשתית ראייתית לכאורית מספקת למעצרו של המשיב. בא כוח המדינה הוסיף וטען כי בנסיבות העניין, נוכח אופי המעשים המיוחסים למשיב, ובהינתן העובדה כי סכסוך המשפחות בכפר כנא ממשיך להתנהל אף בימים אלה ומעשי הצתה אירעו אף בתקופה שלאחר הגשת כתבי אישום בפרשה זו, אין מקום לחלופת מעצר בעניינו של המשיב. הוא ציין עוד כי אף ביתה של סחר הוצת לאחר הגשת כתב האישום הראשון בפרשה.

בא כוח המשיב טען כי יש לייחס משקל לכך שהשופטת בבית המשפט המחוזי ראתה לנכון שלא להורות על מעצרו של המשיב, הגם שראתה לנכון להורות על מעצרם של תשעה מעורבים אחרים במעשי ההצתה. לטענתו, אכן יש מקום לאבחן את עניינו של המשיב משאר המעורבים במעשי ההצתה - ביחס לשאר הנאשמים קיימות ראיות משני עדים שונים (סחר והעד הנוסף - טארק) לביצוע סידרה של מעשי הצתה (שלושה בתים שונים), ואילו ביחס למשיב קיימת רק עדותה של סחר הקושרת אותו למעשה הצתה אחד ואין להוציא מכלל אפשרות כי סחר טעתה בזיהוי המשיב. לחיזוק טענתו זו הפנה בא כוח המשיב לתצהיר עליו חתום אביה של סחר, לפיו סחר עזבה את הכפר יום קודם למועד שבו בוצעו מעשי ההצתה. בא כוח המשיב הוסיף וטען כי אף נסיבותיו האישיות של המשיב מחייבות להבחין בינו לבין מעורבים אחרים בפרשת ההצתות. הוא ציין כי למשיב, כבן 39, אין עבר פלילי ואין ראיות נוספות למעורבותו במאבק הדמים בין שתי המשפחות. בנסיבות אלה טען כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא אשר הגיע למסקנה כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר במרחק של כ- 30 קילומטרים ממוקד האירועים.

3.טיעוני הצדדים נשמעו בפניי ביום 1.3.01 ולאחר ששקלתי את טענותיהם ובחנתי את הראיות, נטיתי לדעה כי קימות ראיות לכאורה כנגד המשיב וכי נוכח אופי העבירות המיוחסות לו ובהתחשב בנסיבות העניין קמה עילת מעצר בגין המסוכנות הנשקפת ממנו.

עם זאת, לבקשת בא-כוח המדינה ובהסכמת בא-כוח המשיב, החלטתי, ביום 7.3.01, להשעות את ההחלטה בערר עד לסיום השלמת החקירה שעליה הורה השופט חשין בבש"פ 1737/01 שעניינו במעורבים נוספים באותה פרשה. במסגרת השלמת החקירה עליה הורה השופט חשין בבש"פ 1737/01 הנ"ל נדרשה המשטרה לחקור, בין השאר, את אביה של סחר, וזאת לנוכח תצהירו העומד, כאמור, בסתירה לעדותה. בחקירתו חזר האב על שמסר בתצהיר, כי בתו, העדה סחר, עזבה את ביתו ביום ו' ולפיכך לא יתכן שהיתה עדה למעשה ההצתה אשר אירע במוצאי שבת. עם זאת, בניגוד לתצהירו שבו טען כי הבתים שהוצתו רחוקים "לפחות 250 מטר" מביתו וכי הם מוסתרים במסגד שלא מאפשר שדה ראיה לעברם, הרי שבהודעתו במשטרה חזר בו האב וציין כי ניתן לראות מביתו את הבתים שהוצתו וכי "המרחק מהבית שלי לבתים של משפחת חכרוש שהם שכנים שלי הוא פחות ממאתים וחמישים מטר ולא כפי שהערכתי בתצהיר שלי, ואני רק מסרתי בתצהיר הערכה ולא מדדתי". יש לציין כי על פי רישומי המשטרה המרחק בין הבתים הוא 35 מטרים בלבד ומבית הוריה של סחר ניתן להבחין בבירור בבתים שהוצתו.

לאחר שהתקבלה הודעתו של האב ביקשתי את תגובת הצדדים לאמור בה. בא-כוח המדינה טען כי מקומה של ראיה זו להתברר במשפט גופו שאז יידרש בית המשפט להכריע בין גירסתה של סחר לגירסת אביה, אך בשלב זה די בגירסתה של סחר, עליה חזרה בשלוש הודעות שונות אשר נגבו ממנה, כדי למלא אחר הדרישה לראיות לכאורה. מנגד טען בא-כוח המשיב כי יש להעדיף את גירסת האב על פני גירסתה של בתו ולקבוע כי בשל חולשת גירסתה של סחר אין בה כדי לבסס קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב. הוא שב וטען כי אף אם ייקבע שקיימות ראיות לכאורה, הרי שבנסיבות העניין אין לשנות ממסקנתו של בית המשפט קמא אשר הורה על חלופה למעצר.

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי אין בהודעה שנגבתה מאביה של העדה סחר כדי לערער את קיומן של ראיות לכאורה נגד המשיב.

התשתית הראייתית כנגד המשיב לא השתנתה באופן מהותי לאחר שהמשטרה השלימה את חקירתה - הדברים אשר נאמרו קודם לכן על ידי אביה של העדה בתצהיר נאמרו כעת בהודעה משטרתית אך תוכנם דומה.

אינני סבורה כי בכך שהמשיב זוהה רק על ידי עדת ראיה אחת, יש כדי לפגם בקיומן של ראיות לכאורה. נוכח אופיו של האירוע שהיה אירוע המוני בו התגודדו סביב בתי משפחת חכרוש עשרות אנשים, שחלקם היו רעולי פנים, מסרה עדת הראיה עדות ברורה. היא סיפרה שעמדה בחלון בית הוריה, המקום היה מואר והיא ראתה את המסתערים על בתיהם של ג'מיל וג'מאל חכרוש. היא ציינה שמות של אנשים אותם היא מזהה בבירור וביניהם מנתה את שמו של המשיב אותו ראתה מחזיק ג'ריקן של דלק, ואף אקדח שירה ממנו באוויר. בתשובה לשאלות החוקרים אישרה שראתה את האנשים שאת שמותיהם הזכירה בוודאות. מהעדה נגבו הודעות נוספות בתאריכים שונים, והיא לא חזרה בה משמות האנשים שאותם ראתה במקום. על פני הדברים, אין סיבה להניח כי עדה זו ביקשה להפליל דווקא את המשיב. היא הזכירה מספר שמות בלבד מתוך קבוצת המסתערים ואף ציינה את הכרותה עם כל אחד מהם.

5.לא מצאתי כי יש בתצהירו של אביה של סחר או בהודעתו במשטרה כדי לפגום באופן משמעותי בפוטנציאל ההרשעה המצוי בגירסתה שלה. על התצהיר, אשר בעיקרו דומה להודעה שנגבתה, אמרה גם שופטת בית המשפט קמא, כי הוא יצטרך להיבחן במסגרת ראיות ההגנה ולכך אני מסכימה. כאמור, סחר נחקרה מספר פעמים וכאשר נדרשה להגיב על הטענה כי היא עזבה את ביתה טרם התרחשות האירוע, היא עמדה על דעתה כי בעת האירוע נכחה בביתה וצפתה במתרחש (ראו: הודעה מיום 28.2.01). בנסיבות אלה, ענייננו בגירסה אל מול גירסה - גירסתה של סחר אל מול גירסתו של אביה, ובית המשפט אשר ידון בתיק יידרש להכריע בשאלה האם יש בגירסת האב כדי למוטט את גירסת בתו או, למצער, כדי לעורר ספק סביר בדבר נכונותה. כאמור, בשלב זה של ההליכים נראה כי גירסתה של סחר ממלאת אחר דרישת הראיות לכאורה. אוסיף עוד, כי העובדה שעד אחר, העד טארק, אשר מסר גם הוא שמות של מספר תוקפים מבין הרבים שהיו שם, לא הזכיר את שמו של המשיב, אין בה, על פני הדברים, כדי לגרוע ממשקלה הלכאורי של ההודעה שמסרה סחר. המשיב הכחיש בחקירה את המיוחס לו וטען כי באותם ימים סייע בהקמת סוכת האבלים שהוקמה בעקבות מותו של בן משפחתו ושהה בה. מקריאת הודעתו עולה, כי מדובר בתיאור כללי ולא במסירת אליבי המרחיק אותו במועד הרלוונטי ממקום האירוע.

בהתקיים ראיות לכאורה, שוכנעתי כי קמה עילת מעצר נוכח המסוכנות הנשקפת מן המשיב, אם אכן היה מעורב במעשי העבירה שייחסה לו התביעה. בנסיבות האירוע נשוא האישום, הסכנה הנשקפת מן המשיב היא ממשית. מעשי ההצתה המיוחסים למשיב ולאחרים מבני משפחתו הם חלק מסדרת אירועים מתמשכת שכולם רוויים אלימות קשה אשר גבתה מחיר של חיי אדם, וטמונה בהם גם כיום סכנה ממשית לחיי בני המשפחות המעורבות, המתגוררות כולן בכפר כנא. בעת הדיון בבקשה נמסר לי כי ההצתות ומעשי ההתפרעות הקשים נמשכו גם לאחר המועד שאליו מתייחס כתב האישום. כאמור, גם ביתה של עדת הראיה הוצת.

במצב דברים זה, אין להסתפק בחלופה למעצר, ויש לעשות כל שניתן כדי להבטיח מפני הסיכון הנשקף מכל המעורבים אשר הואשמו בפרשה זו.

אשר על כן, אני נעתרת לבקשת המדינה. הערר מתקבל והמשיב ייעצר עד תום ההליכים.