בש"פ 7259/03 אמין ( בן עבדלקאדר) חוסייני נ. מדינת ישראל

1.נגד העוררים הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בנצרת, המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה, חבלה בנסיבות מחמירות, נשיאת סכין, הסגת גבול, היזק בזדון, חבלה במזיד לרכב ואיומים.

הרקע לאירועים נשוא כתב האישום הוא סכסוך אלים וממושך בין שתי משפחות המתגוררות באותה שכונה בעיר נצרת – משפחת חוסייני, שעליה נמנים העוררים, ומשפחת פאחורי. על פי האמור בכתב האישום, ביום 23.6.03 השתתפו העוררים, יחד עם אחרים מבני משפחתם, במסע הלוויה שנערך לקרוב משפחתם, ויסאם חוסייני, שנרצח על רקע הסכסוך עם משפחת פאחורי. כפי שנטען, העוררים ואחרים מבני משפחתם חשדו כי בן משפחתם, מחמד חוסייני (להלן: המתלונן ) ובני משפחתו מצדדים במשפחת פאחורי היריבה. על פי כתב האישום, כאשר עבר מסע ההלוויה ליד ביתו של המתלונן, בעת שהמתלונן ואמו שהו ליד הבית, ניסו העוררים ואנשים נוספים לפרוץ לחצר הבית. המתלונן ואמו סגרו את שער הברזל של החצר, ואז החלו העוררים ואנשים נוספים להשליך אבנים על השער ולתוך החצר, לחבוט בשער במוטות ברזל ולנסות לפתוח בכוח את השער בעוד המתלונן ואמו דוחפים בצוותא את השער במטרה למנוע מהם לעשות כן. כפי שנטען, שער החצר נשבר מעוצמת החבטות ואז פרצו העוררים פנימה, כשהם אוחזים במוטות ברזל, באבנים, במקלות ובסכינים. העוררים והאנשים הנוספים שהיו עמם ניפצו באבנים ובמקלות את שמשות חלונות ביתו של המתלונן ואת שמשות מכוניתו וכופפו את שלדת המכונית. על פי כתב האישום, העוררים התנפלו על המתלונן בצוותא, הפילו אותו על הקרקע והכו אותו באמצעות המוטות שבידיהם, בעודו שוכב על רצפת החצר. כמו כן נטען כי כאשר היה המתלונן שרוע על הקרקע, שלף העורר 1 סכין ודקר את המתלונן במותנו ובגבו, ואמר למתלונן: "אתה תמות, אני אהרוג אותך. לפני שנקבור את ויסאם, נקבור אותך". העורר 1 ניסה לדקור את המתלונן בחזהו, אולם המתלונן גונן על עצמו וכתוצאה מכך נפצע בידיו. בעוד המתלונן שרוע על הקרקע, הרים העורר 2 בלוק אבן, אמר למתלונן "אתה עוד נושם" והשליך בלוק אבן לעבר ראשו, אשר בדרך נס לא פגע בו. אמו של המתלונן, שניסתה לגונן עליו, נפצעה בכף ידה ובראשה מאבן שהושלכה לעברה. כתוצאה מהמעשים המתוארים נגרמו למתלונן חבלות קשות שבעטיין אושפז בבית הולים למשך תשעה ימים ונזקק לניתוח. לאמו של המתלונן נגרמו שבר באצבעה וחבלות בפניה.

2.עם הגשת כתב האישום ביקשה התביעה לצוות על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים נגדם. בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא ח' גלפז) נעתר לבקשה. בהחלטתו קבע בית המשפט כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לעוררים. זאת, למרות טענת בא-כוחם לפיה קיימות סתירות ופרכות בגרסתו של המתלונן ושל עדי תביעה נוספים. בית המשפט המחוזי קבע שמהעוררים נשקפת מסוכנות שלא ניתן להבטיח את הציבור מפניה באמצעות חלופת מעצר, ולפיכך הורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים נגדם.

על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

3.את טענותיו בערר מיקד בא-כוח העוררים בפירוט רב בשאלת קיומן של ראיות לכאורה. לטענתו, קיימות סתירות מהותיות בגרסאותיהם של עדי התביעה שהם בעלי אינטרס בהפללתם של העוררים על רקע הסכסוך המשפחתי. כפי שנטען, הגרסאות שמסרו המתלונן ואמו אינן עקביות ואין לתת אמון בדבריהם כי העוררים נטלו חלק במעשי האלימות שנעשו בהם. לטענת בא-כוחם של העוררים, נוכח היכרותו של המתלונן עם העוררים, אין כל משקל לזיהויים של העוררים 1 ו-2 על ידו במסדר זיהוי בתמונות שנערך לו. כפי שנטען, אין לתת אמון בעדי התביעה שכולם בעלי אינטרס להעליל על העוררים. בא-כוחם של העוררים הפנה לראיות ההגנה המצביעות על כך שהעוררים 1 ו-4 לא נכחו במקום ביצוע העבירות בעת ביצוען. את טענת האליבי של העוררים 1 ו-4 תמך בא-כוחם בתצהירים שהגיש ובהם עדויות מפי עדים אובייקטיבים, לטענתו, על כך שעוררים אלה נמצאו במקום אחר בעת ביצוע המעשים. כמו כן, בא-כוח העוררים הגיש לבית המשפט מסמכים רפואיים המצביעים על כך שהעורר 4 נפגע בקרסולו בבוקר יום האירוע. עובדה זו מפריכה, לטענתו, כל אפשרות למעורבות פעילה של העורר 4 באירועים נשוא כתב האישום. סנגורם של העוררים טען כי בקובעו שקיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של העוררים, התעלם בית המשפט קמא מראיות ההגנה שיש בהן כדי להפריך את הטענות למעורבותם של העוררים במעשים. בא-כוח העוררים הוסיף וטען כי שגה בית המשפט קמא משלא הבחין בין העוררים על פי מידת מעורבותם הנטענת באירוע. לטענתו, קיימת אי בהירות באשר למידת המעורבות של העוררים 3 ו-4 באירוע. לפיכך, אף אם סבר בית המשפט קמא כי קיימת עילה למעצרם של חלק מהעוררים, מן הדין היה לפסוק אחרת ביחס לעוררים 3 ו-4. בא-כוחם של העוררים טען לחלופין כי אף אם ייקבע שקיימות ראיות לכאורה לאשמתם של העוררים, הרי שאין נשקפת מהם מסוכנות. זאת, מאחר שהמעשים המיוחסים להם הם בגדר "התפרצות רגשית וחד-פעמית" בנסיבות משפחתיות קשות, שאין בהם כדי ללמד על קיום דפוסי התנהגות עבריינית מצדם. לטענת בא-כוחם של העוררים, אף אם נשקפת מהם מסוכנות, הרי שהיא מופנית כלפי המשפחה היריבה, שברובה כבר אינה מתגוררת בשכונת מגוריהם של העוררים. לפיכך, טוען הוא כי ניתן להשיג את מטרת המעצר בשחרורם של העוררים בתנאים מגבילים, לרבות שהייתם במעצר בית.

באת-כוח המדינה התנגדה לערר. לטענתה, קיימות ראיות לכאורה המבססות את אשמתם של העוררים. בדיון בפניי הגישה באת-כוח המדינה לבית המשפט את תיק החקירה בעניינם של העוררים. לטענתה, עדויות עדי התביעה קושרות את ארבעת העוררים למעשים. באת-כוח המדינה הדגישה שהמעשים המיוחסים לעוררים, שכללו אלימות קשה, מקימים כנגדם חזקת מסוכנות שלא הופרכה. לטענתה, לא ניתן להתגבר על מסוכנות זו בדרך של חלופה למעצר, בעיקר לנוכח העובדה שמסוכנות זו אינה מצטמצמת לבני המשפחה היריבה אלא שהאלימות הופנתה כלפי מי שבו חשדו העוררים שהוא אינו מצדד בדרכם. כמו כן נטען כי שחרורם של העוררים מקים יסוד סביר לחשש לשיבוש מהלכי משפט נוכח הקרבה המשפחתית בין העוררים ובין מעורבים נוספים בפרשה, שחלקם צפויים להעיד במשפטם.

4.שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש לי, והגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות ביחס לעוררים 1-3. עם זאת, לדעתי קיים מקום להבחין בין העורר 4 לבין שאר העוררים ולהסתפק לגביו בחלופה למעצר.

באשר לקיומן של ראיות לכאורה, לאחר שעיינתי בחומר החקירה השתכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתם של ארבעת העוררים. רבות מטענותיו של בא-כוח העוררים מופנות כלפי מהימנותם של עדים. טענות אלה יוכלו להתברר במשפטם של העוררים. בית המשפט הבוחן קיומן של ראיות לכאורה במסגרת בקשה למעצר נאשם עד תום ההליכים נגדו, אינו יכול ואינו צריך להכריע בשאלת מהימנותם של עדים [ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת-ישראל , פ"ד נ(2) 133, 148]. עיון בהודעות שנגבו מעדי התביעה מעלה שתיאורם את האירוע דומה, וכך גם תיאורם את מעורבותם של העוררים במעשים. בית המשפט הוא שיצטרך להחליט בדבר מידת האמון שיש לייחס לגרסאות אלה. יש לציין, שטבעי הדבר שבאירוע כגון זה שהיה רב משתתפים, כל אחד מעדי הראיה, לרבות המתלונן, שהיה שרוע על הקרקע בעת שהוכה, ראה חלק מסוים מהאירוע ותיאר את הדברים מנקודת מבטו [השוו: בש"פ 1664/01 מדינת-ישראל נ' חמדאן (לא פורסם)]. באשר לטענות האליבי שהעלה הסניגור ביחס לעוררים 1 ו-4, לא מצאתי כי יש בהן על פניהן כדי להפחית מקיומן של הראיות לכאורה נגדם. אשר לעורר 1, אל מול טענת האליבי שטען עומדות גרסאותיהם של מספר עדי תביעה אשר ראו אותו נוטל חלק פעיל ומרכזי באירוע תקיפת המתלונן, בין היתר בכך שדקר את המתלונן בסכין שהיה בידו, כמתואר לעיל. בית המשפט בהליך הפלילי העיקרי הוא שיצטרך להכריע בשאלת מהימנות גרסת האליבי. אשר לאליבי שהעלה העורר 4, מתעורר קושי נוכח העובדה שהעורר 4 לא העלה את גרסת האליבי בעת חקירתו. אף כי מנגד יצויין כי העורר 4 הציג מסמך המצביע על טיפול רפואי שעבר באותו בוקר.

בהתקיים ראיות לכאורה, שוכנעתי כי קמה עילת מעצר נגד העוררים, נוכח המסוכנות הנשקפת מהם, כפי שהיא נלמדת מהמעשים שמייחסת להם התביעה. בנסיבות האירוע נשוא האישום, הסכנה הנשקפת מן העוררים היא ממשית. מעשי האלימות הקשים שבוצעו במתלונן וברכושו הם, כאמור, חלק מסכסוך מתמשך רווי אלימות קשה אשר גבתה מחיר של חיי אדם. את האירוע נשוא האישום, החמור כשלעצמו, יש לראות, אפוא, בהקשרו הרחב [השוו: בש"פ 1664/01 הנ"ל]. לדברים אלה יש להוסיף, כי לעוררים כולם עבר פלילי – העוררים 1-3 הורשעו בעבירות אלימות ועבירות רכוש, ואילו לעורר 4 רק הרשעה אחת בעבירה של החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה. במצב דברים זה, אינני סבורה שניתן להסתפק בחלופה למעצר ביחס לעוררים 1-3. יש לציין, שהעורר 3, שבא-כוח העוררים טען לגביו שחלקו במעשים היה קטן, זוהה על ידי מספר עדי תביעה כמי שנטל חלק פעיל בהכאתו של המתלונן יחד עם העוררים 1 ו-2. עם זאת, דומה כי יש לבחון קיומה של חלופה למעצר ביחס לעורר 4. זאת, נוכח החלק המיוחס לו בעדויות שהוא פחות מרכזי מזה של אחיו, כפי שעולה מגרסאות כמה מעדי התביעה, ובשים לב להעדר עבר פלילי משמעותי.

5.הערר נדחה, אפוא, ביחס לעוררים 3-1 ומתקבל ביחס לעורר 4, במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט קמא לשם קביעת תנאי החלופה, אם אמנם תימצא חלופה הולמת, מחוץ לביתם והרחק משכונות מגוריהם של העוררים. עד אז, יישאר העורר 4 במעצרו.