בש"פ 1666/18 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין משלים מיום 11.12.2017.

ברקע פסק הדין המשלים עמדו מספר הליכים - תחילה הורשע המערער על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לנוער, על בסיס הודאתו, בעבירה של סיוע לשוד בנסיבות מחמירות והושת עליו עונש של שבעה חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו) וכן עונשי מאסר מותנים ופיצוי לנפגע העבירה. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית משפט זה (ע"פ 821/16). הערעור התקבל בפסק דין מיום 19.7.2016 ובית משפט זה הורה על ביטול הרשעתו של המבקש והשית עליו צו מבחן למשך שנה, צו של"צ בהיקף של 250 שעות ותשלום פיצוי נוסף לנפגע העבירה.

ואולם בכך לא באו הדברים אל סיומם שכן נוכח התנהלותו של המבקש הגיש שירות המבחן בקשה להפקעת צו המבחן. לאחר מספר דיונים שהתקיימו בעניין קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה בהחלטה מיום 30.10.2017 - צו המבחן הופקע והמערער הורשע בדין, וביום 11.12.2017 נגזרו עליו חמישה חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות ועונשי מאסר מותנים.

המבקש לא הגיש ערעור על פסק הדין המשלים שניתן בעניינו ביום 11.12.2017, והמועד לתחילת עבודות השירות נקבע ליום 28.1.2018. ואולם ביום 22.1.2018 נעצר המבקש בחשד לביצוע עבירות נשק, ובהמשך לכך הוגש נגדו ביום 31.1.2018 כתב אישום (ובשלב זה נתון הוא במעצר). בעקבות מעצרו של המבקש החליט הממונה על עבודות השירות על הפסקה מנהלית של עבודות השירות.

ביום 20.2.2018 הגיש המבקש עתירה כנגד החלטת הממונה על עבודות השירות, וביום 26.2.2018 הוסיף והגיש את הבקשה שלפניי למתן ארכה להגשת ערעור המופנה כלפי פסק הדין המשלים מיום 11.12.2017.

2.

לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיבה - המתנגדת לבקשה - ובחומר שצורף סבורה אני כי אין מקום להיעתר לבקשה.

הבקשה (ולצידה הודעת ערעור) הוגשה באיחור ניכר של שלושים ושניים ימים. איחור משמעותי זה מציב בפני המבקש משוכה משמעותית.

טענת המבקש בבקשה שלפניי היא כי ההליך לא הוגש במועד בשל העובדה שביום 22.1.2018, לפני שחלף המועד להגשת הערעור, הוא נעצר, והוא עדיין שוהה במעצר. עוד נטען כי המבקש החליף ייצוגו מספר פעמים, כי "בגלל המצב המשפטי שנקלע אליו, נדחה הטיפול בערעור", וכי ההחלטה על מייצגו של המבקש ארכה זמן בין היתר בשל היכולת הכלכלית הירודה של משפחתו של המבקש. לבסוף נטען כי סיכויי הערעור שהגשתו מתבקשת טובים.

איני סבורה כי בטעמים האמורים, כפי שהועלו, יש כדי לצלוח את המשוכה שניצבת בפני המבקש נוכח האיחור הממושך בהגשת ההליך. אציין כי המבקש היה מיוצג בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי ואשר בסיומו ניתנה ההחלטה עליה הוא מבקש להשיג כעת, והמשיבה עמדה על כך שבהליכי מעצרו - ויצוין כי המבקש נעצר שלושה ימים בלבד לפני שהמועד להגשת הערעור חלף - וכן במסגרת העתירה לביטול החלטת הממונה על עבודות השירות בדבר הפסקה מנהלית של עבודות השירות מיוצג הוא בידי בא-כוחו הנוכחי. כלומר בא-כוחו הנוכחי של המבקש מייצג אותו לפחות מיום 1.2.2018, עשרים וחמישה ימים לפני שהוגשה הבקשה הנוכחית. בהינתן האמור קשה לקבל את הטענה כי הבקשה הוגשה במועד בו הוגשה היא בפועל בשל מעצרו של המבקש או בשל חלופי ייצוג. כמו כן טענת המבקש כי התקשה בהסדרת ייצוגו בשל המצב הכלכלי שלו ושל בני משפחתו לא פורטה ולא נתמכה באסמכתאות מתאימות, ובנוסף יצוין כי הבקשה כלל אינה נתמכת בתצהיר.

לכל האמור אוסיף כי הרושם העולה מהשתלשלות הדברים המתוארת לעיל היא כי המבקש בחר להגיש את בקשת הארכה בנקודת הזמן הנוכחית נוכח החלטת הממונה על עבודות השירות בדבר הפסקה מנהלית של עבודות השירות, אשר בשלה הסתבר לו כי יהיה עליו לרצות עונש מאסר מאחורי סורג ובריח ולא בדרך של עבודות שירות (אלא אם תתקבל העתירה שהגיש כלפי החלטת הממונה על עבודות השירות, שכאמור תלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי). ככל שכך הוא, הבקשה מתבקשת למעשה נוכח התפתחות עובדתית מאוחרת, אך כבר נפסק בעבר כי "עקרונות הוודאות המשפטית וסופיות הדיון מתווים מדיניות משפטית לפיה נסיבות מאוחרות - אשר התרחשו לאחר חלוף המועד להגשת הערעור - אינן מצדיקות מתן ארכה, למעט מקרים חריגים ומצומצמים" (בש"פ 660/16 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (31.1.2016)). איני סבורה כי המקרה שלפנינו בא בגדר אותם מקרים חריגים בהם יש בהתפתחות מאוחרת כדי להצדיק מתן ארכה. לבסוף אציין כי בהתחשב בכל האמור לעיל ולאחר עיון בכל החומר שלפניי, לא מצאתי שסיכויי הערעור הנטענים הם כאלו שיש בכוחם, כשלעצמם, להטות את הכף לקבלת הבקשה.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, וגם בנותני משקל לכך שעניין לנו בערעור בזכות ולטענות המבקש לגופם של דברים, הגעתי לכלל מסקנה המבקש לא הרים את הנטל להוכיח קיומו של "טעם ממשי המניח את הדעת" אשר יש בו להצדיק ליתן לו ארכה ממושכת כמבוקשו, ומשכך הבקשה נדחית.