בש"פ 2225/18 פלוני נ. מדינת ישראל

לפני ערעור על החלטת כב' הרשמת ל' בנמלך

בבש"פ 1666/18 מיום 19.3.2018 על פיה נדחתה בקשתו של המערער להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין משלים של בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת.

ביסוד החלטת הרשמת העובדה הבלתי שנויה במחלוקת שהמערער איחר בהגשת ערעורו בתיק העיקרי באיחור ניכר של 32 ימים. המערער נימק את האיחור בכך שעורך הדין אשר ייצג אותו הפסיק את עבודתו כעורך דין מסיבות אישיות; שהכנת הערעור ערכה מספר ימים נוספים; המערער היה עסוק בעסק אותו בנה באותה תקופה במסגרתו הוא העסיק עובדים רבים; מצבו הכלכלי של משפחתו גרם לעיכוב בטיפול בערעור. נימוקים אלה לא שכנעו את הרשמת בדבר הצדקת הגשת הערעור באיחור ושותף אני עמה בהערכה זו. בכך אפוא נוכח האיחור המשמעותי בהגשת הערעור בתיק העיקרי, נסתם הגולל על פני ערעור זה.

האמור נכון גם בלי לדון בסיכויי הערעור בהליך העיקרי ובטענות המערער לגופו של עניין, קל וחומר במקרה זה בו גם לא מצאתי פגם בהחלטת הרשמת שסיכויי הערעור בהליך העיקרי אינם כאלו שיש בהם כשלעצמם כדי להטות את הכף לטובת קבלת הבקשה להארכת המועד. ההתרחשויות שאירעו לאחר חלוף המועד להגשת הערעור (בניהם מעצרו של המערער בגין ביצוע עבירה נוספת) אינן מטות את הכף לטובתו, אלא היפוכו של דבר (וראו לעניין התנאים למתן הארכת מועד בהגשת ערעור בהליך פלילי: בש"פ 8197/13 אמסלם נ' מדינת ישראל (8.1.2014)).