בש"פ 1693/13 מדינת ישראל נ. גלאל אבו עראר

א.

בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, מיום 5.3.13 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 7858-06-12 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם, בגדרי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996. עניינה של הפרשה בעבירות רצח, ניסיון לרצח, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ונשיאה והובלה של נשק.

רקע והליכים

ב.

כתב האישום, מיום 5.6.12, כנגד המשיבים ושני אחרים – הנאשם 1, קטין, והנאשם 3 בכתב האישום, המשתייכים לפלג אבו סלמי ממשפחת אבו עראר, מגולל פרשת סכסוך בין שני פלגים של משפחת אבו עראר ביישוב ערוער. כנטען בכתב האישום, בסמוך ליום 4.5.12, בעקבות התרחשות שבה סטר המשיב 1 פעמיים לאדם אחר, המשתייך לפלג אל-טלקאת, ממשפחת אבו עראר, התלהט ביישוב ערוער עימות בין שני הפלגים הנזכרים. נטען, כי מתחילה התפתח העימות לכדי קטטה אלימה, אולם בהמשך התפתחה זו לכדי מרדף רגלי מזוין של המשיבים, הנאשמים 1 ו-3 ואחרים מפלג אבו סלמי, אחר רבים אחרים מפלג אל-טלקאת. לבסוף הגיעו אנשי פלג אבו סלמי, ביניהם המשיבים, להתקהלות של אנשים מפלג אל-טלקאת באזור אוהל המפגש של האחרונים, ושם החלו לירות יחדיו לעבר אנשי אל-טלקאת שנאספו במקום. כתוצאה מן הירי נגרמו מותו של אדם צעיר ושיתוק כמעט מוחלט של אחר. כתב האישום מייחס למשיבים ולנאשמים 1 ו-3 עבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; עבירות של ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק; עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 לחוק ובנסיבותיהם של סעיפים 335(א)(1) ו-335(א)(2) לחוק; ועבירות של נשיאה והובלה של נשק שלא כדין לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק.

הליכי המעצר

ג.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיבים והנאשמים 1 ו-3 עד תום ההליכים. בבקשה נטען, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים והנאשמים 1 ו-3 בעבירות המיוחסות להם, וכי קמה עילת מעצר נוכח החזקה שבסעיפים 21(א)(1)(ג)(1) ו-21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. כן טענה המבקשת, כי קיימת עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, שכן קיים יסוד סביר לחשש, כי שחרורם של המשיבים והנאשמים 1 ו-3 יביא לידי שיבוש הליכי משפט והתחמקות מן הדין, עקב טענות אליבי שהוכחו כשקריות, כמו גם הימלטותו של אחיהם של המשיבים 1 ו-2 ושל הנאשם 1, שהיה אף הוא שותף למעשים, ממעצר. עוד הוטעם, כי ההתלהטות הקטלנית בשל סכסוך פעוט, היזעקות המשיבים והנאשמים 1 ו-3 למקום ההתרחשות והתארגנותם המהירה, כמו גם נחישותם בעת הירי הישיר, מלמדות על המסוכנות הרבה הנשקפת מהם, ושאין בחלופת מעצר להפיגה.

ד.

בהחלטתו מיום 16.7.12 קבע בית המשפט המחוזי (השופט א' אינפלד), כי אף שאין הראיות טובות להוכחת עבירת הרצח דווקא, "יש ראיות טובות לעבירות חמורות ומסוכנות מאוד אחרות". צוין, כי האירועים מלמדים על מסוכנות של ממש של מי שהשתתף בתקיפה עם היורים, ועל מסוכנות גבוהה ביותר של מי שיש נגדו ראיות לכאורה כי ירה; זאת ביתר שאת, כך נאמר, נוכח ההתארגנות המהירה של המשיבים והנאשמים 1 ו-3 והירתמותם על נקלה ל"מטרה מוטעית בעליל, למסע הרג, הרס ואבדן". עוד צוין, כי ריבוי המשתתפים וריבוי כלי הנשק שטרם נתפסו ועודם מצויים בשטח, מעוררים חשש של ממש להישנות תרחיש דומה, ומגבירים את המסוכנות הנשקפת מן המשיבים והנאשמים 1 ו-3.

ה.

בהחלטה נוספת מאותו יום שעניינה בחינת האפשרות לשחרור לחלופת מעצר, צוין, כי "המדובר במקרה בהיר ומובהק של מסוכנות

לציבור

בצורתה

הקיצונית

וכמעט

הקיצונית

ביותר. לאחר

ששמעתי

את

הסנגורים

לא

שוכנעתי

שקיימת

אפשרות

להשיג

את

מטרות

המעצר

במקרה

זה לגבי מי שהראיות לגביו טובות באמצעות חלופה". עם זאת, אשר לנאשם 3 צוין, כי ניתן לזקוף לזכותו את נסיונו להרגיע את הרוחות בתחילת ההתרחשות, וכי הראיות לגבי הירי בעניינו מוחלשות, ועל כן נקבע כי תיבדק האפשרות של חלופת מעצר. באשר למשיב 2 קבע בית המשפט המחוזי, כי באשר לשאלה אם ירה ממש אם לאו, הראיות גבוליות, כלשונו של בית המשפט קמא. בית המשפט הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו. ביום 17.7.12 שוחרר הנאשם 3 לחלופת מעצר.

ו.

בתסקיר המעצר מיום 12.8.12 בעניין המשיב 2, תיאר שירות המבחן אורח חיים נורמטיבי. המשיב 2 סיים שתים עשרה שנות לימוד, עבד בתום הלימודים, התגייס לצה"ל ועבד בעבודות אבטחה עד לפני כארבע שנים. הוטעם, כי הוא נעדר עבר פלילי. עם זאת ציין שירות המבחן, כי נוכח מחויבותו המשפחתית והסכסוך המתמשך בין הפלגים לא ניתן לשלול סיכון לפריצת גבולות גם בעתיד. הודגש, כי גורמי הרווחה שללו אפשרות ל"סולחה" בשלב זה. הוצעה חלופת מעצר בביתם של שני ערבים בכפר משהד, שאליהם צפוי היה המשיב 2 להתלוות לעבודה בשעות היום, על מנת שיוכלו להמשיך לפקח עליו באופן רציף. שירות המבחן התרשם, כי מדובר באנשים נורמטיביים המעוניינים לסייע בהליך השיקום של המשיב 2, אולם אינם ערים מספיק למחויבות הנדרשת מתפקיד הפיקוח, ונוכח אופי עבודתם יתקשו לעמוד בכך. משכך לא הומלץ לשחרר את המשיב 2 ממעצר, שכן החלופה המוצעת תתקשה לתת מענה לסיכון הנשקף ממנו.

ז.

נוכח בקשת בא כוחו של המשיב 2 לעיון חוזר הורה בית המשפט לשירות המבחן, בהחלטתו מיום 30.8.12, לערוך תסקיר מעצר משלים בדבר חלופת מעצר נוספת שהוצעה, מרוחקת מקודמתה ובפיקוחם של אחרים.

ח.

בתסקיר המשלים מיום 23.9.12 התייחס שרות המבחן לחלופת מעצר, שלפיה יתגורר המשיב 2 בביתו השכור של אחיו בכפר כנא, בפיקוחו ובפיקוח ערבים נוספים. שירות המבחן ציין, כי התרשם שמדובר אנשים נורמטיביים, אשר קודם לאירוע ניהלו אורח חיים המבוסס על תעסוקה וחיי משפחה, תוך מוטיבציה לקידום עצמי. ברם, נאמר כי נוכח המעורבות הרגשית הרבה, בין היתר לעניין התפתחות הסכסוך, לא יוכלו המפקחים המוצעים לשמש כגורמים אובייקטיביים וניטרליים ולהפיג את רמת המסוכנות הנשקפת מן המשיב 2. משכך לא המליץ שירות המבחן על שחרורו ממעצר.

ט.

ביום 24.10.12 בעקבות עיון בתסקיר המשלים, אימץ בית המשפט המחוזי (השופט נ' אבו טהה) את עמדתו של שרות המבחן. צוין, בין היתר כי לא נערכה סולחה בין שני הפלגים, דבר אשר עשוי להיות שיקול בבדיקתה של האפשרות לחלופת מעצר והחלופה עצמה, שכן היא מקרינה על עוצמת הסיכון הנשקפת מן הצדדים. לשם שלמות התמונה יצוין, כי גם לגבי הנאשם 1 נבחנה חלופת מעצר, אך זו נדחתה נוכח מסקנת בית המשפט שהמסוכנות הנשקפת ממנו גבוהה אף מזו של יתר המשתתפים באירוע.

ההליכים בתיק העיקרי

י.

ביום 24.6.12 התקיימה ישיבה שבמסגרתה הוקרא כתב האישום. בית המשפט דחה את הדיון למתן תשובה מפי המשיבים ליום 12.7.12. מועד זה נדחה בעקבות בקשת באי כוחם של המשיבים, נוכח הודעתה של המבקשת, כי קיים חומר חקירה נוסף שטרם הועבר לידיהם, ונקבע לפיכך ליום 13.9.12, ובהמשך ליום 9.10.12, שוב לבקשת באי כוח המשיבים, נוכח טענתם כי חסרים להם חומרי חקירה נוספים. במקביל נקבעו שמונה מועדי דיון לשמיעת הוכחות בתוך חודשיים (אמצע נובמבר 2012 - אמצע ינואר 2013), שצפויים היו להתחיל כחודש לאחר מתן התשובה לכתב האישום. ביום 9.10.12 נענה בית המשפט המחוזי לבקשתם של המשיבים להשיב לכתב האישום תוך שבוע בכתב, ודיון נקבע ליום 25.10.12. במועד זה טענו באי כוח המשיבים כי טרם קיבלו את מלוא התמלילים הקיימים בתיק החקירה. נקבע דיון לתזכורת ליום 4.11.12, שבסופו של דבר התייתר.

י"א.

בתיק העיקרי התקיימו, בפרק הזמן שבין 13.11.12 ל-25.2.13, שבעה דיונים שבהם נשמעו עדויותיהם של מספר מצומצם של עדי תביעה (כ-3), תוך שארבעה דיונים נוספים מן המועדים שנקבעו מראש נדחו מטעמי בית המשפט, ודיון אחד בוטל עקב מחלתם של באי כוח המשיבים. ביום 21.1.13 הגישה המבקשת בקשה לקביעת מועדים נוספים לשמיעת הוכחות, ובדיון ההוכחות שהתקיים לאחר מכן ביום 28.1.13, נקבעו תשעה מועדים נוספים לחודשים מאי-יולי 2013 (מרביתם בחודשים יוני-יולי). עוד הסכימו הצדדים לקיים סיור בזירה במהלך תקופה זו, אולם בעקבות הודעה שהגישה המבקשת, שלפיה "לאור טיבו של הסכסוך בין הצדדים, ולאור ריכוזם של הנאשמים במהלך הביקור, קיים חשש ממשי כי הביקור בזירה עלול להתפרש כהזדמנות לפגיעה, כולל חשש לפגיעה בחפים מפשע", הוחלט לבטל הביקור.

י"ב.

לשם שלמות התמונה יצוין, כי השופטת ברק-ארז האריכה ביום 27.2.13 את מעצרו של הנאשם 1 למשך 45 יום בפעם השלישית וציינה כדלקמן:

"בצד החלטתי זו, אני מבקשת להבהיר כי לא ניתן להשלים עם האופן שבו מתמשך ההליך בעניינו של המשיב, בשים לב למועדים שנקבעו, מחד גיסא, ולמכלול נסיבותיו האישיות כאדם צעיר נעדר עבר פלילי, מאידך גיסא. אין ספק שהפרקליטות צריכה לפעול באופן שבו הצהירה שתפעל (בכל הנוגע למעקב שוטף אחר האפשרות לקביעת מועדים נוספים למשפט). בנוסף לכך, אני מורה אפוא שהחלטתי זו תובא לעיונו של נשיא בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, כמו גם לעיונו של פרקליט מחוז הדרום".

הבקשה שלפני

י"ג.

בבקשה שבפני נטען, כי כתב האישום מייחס למשיבים מעשים חמורים, כאשר הם "חמושים בנשק חם וכאשר הם יורים ללא אבחנה בקטינים ובגירים כאחד", וכי לא ניתן להבטיח את שלום הציבור באמצעות חלופת מעצר נוכח המסוכנות הנשקפת מהם. צוין, כי נכון לעת הזו קבועים תשעה דיונים לשמיעת ראיות בתיק (בתוך תקופת ההארכה המבוקשת), וכי המבקשת פועלת על מנת להוסיף מועדי הוכחות נוספים.

י"ד .

בדיון טענה באת כוח המבקשת כי אכן ההליכים בתיק מתמשכים, ומועדי הדיון להוכחות קבועים ברובם בחודשים יוני ויולי, לאחר שבית המשפט המחוזי ציין שאין באפשרותו לקבוע תאריכים מוקדמים יותר. אולם, מסוכנות המשיבים עצומה, ומחייבת מעצרם. בא כוח המשיבים 1 ו-2 הדגיש, כי במשך תשעה חודשים נשמעו עדים ספורים, וכי לפנינו עוד כ-54 עדי תביעה. הוטעם, כי כיום המצב ביישוב שקט, ובני פלג אבו סלמי חזרו להתגורר בו. עוד נטען, כי בעניין המשיב 1 לא נבדקה חלופה בעבר, והגיעה השעה לכך. בא כוח המשיבים 4-3 הביע גם הוא את מורת רוחו מקצב התקדמות ההליכים בתיק. צוין, כי למבקשת חלק בהתמשכות ההליכים, והיה באפשרותה להאשים בעבירה חמורה פחות, נוכח קביעת בית המשפט קמא לעניין דיות הראיות באשר לעבירת הרצח.

הכרעה

ט"ו.

השאלה שעל הפרק בגדרי סעיף 62 לחוק המעצרים היא האם תשעת החודשים שחלפו במקרה דנן מהוים נקודת מפנה לעניין המעצר, והדבר מתמקד בשאלת התנהלותו של המשפט. הפרשה שבה עוסק כתב האישום מורכבת וכוללת מעורבים רבים ועדים מרובים. ניכר המאמץ שנעשה לקביעתם של מועדי דיונים רבים, אם כי המשפט עדיין אינו מתנהל בקצב משביע רצון, וחוסר הנחת מכך ברור.

ט"ז.

בית משפט זה, החי בתוך עמו, מודע למציאות קשה של עומס בבתי המשפט, ועל כן לא מעטים התיקים שבהם ניתנת הארכה, חרף הוראות סעיף 61 ו-62 לחוק המעצרים והוראת סעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982. השאלה במקרה דנא, כמו במקרים דומים, היא אם אכן ניתן לומר כי "נקודת האיזון" נעה לכיוון של שחרור בתנאים. דומה בענייננו כי טרם הגענו לנקודה שבה כפות המאזניים שינו את נטייתן, למעט פתיחת אפשרות לתסקיר נוסף למשיב 2.

י"ז.

מסוכנותם של המשיבים עולה בבירור מחומרת המעשים.עסקינן באירוע של ירי לעבר אנשי פלג אל-טלקאת ללא אבחנה, על רקע עניין פעוט, כפי שציינה המבקשת, שהתלהט באחת לסכסוך אלים, ובא לידי סיום טרגי. מעשיהם מגלים מסוכנות גבוהה אשר אין בחלופה כדי לאיינה ולקיים את תכלית המעצר. לא נכחד, היו גם מקרי שחרור לחלופה בתיקי רצח, אך המסוכנות הטבועה הופכת כגון דא לנדיר מאוד. אטעים, כי בתיקים כגון דא, שעניינם סכסוך בין משפחות, השאלה היא מסוכנותו של הנאשם ולא - כשיקול מרכזי - מתח בין המשפחות היריבות, אף שאין להתעלם מכך (ראו להרחבה בש"פ 5886/10 מדינת ישראל נ' אלטורי (לא פורסם)), ובענייננו כנמסר לא היתה "סולחה", אך לא זו עיקר; עיקר הוא, כאמור, המסוכנות הקונקרטית. עם זאת סברתי כי לעניין המשיב 2, שלגביו נבחנו כאמור, בשל גבוליות ראיות הירי, מספר חלופות, אך לא נמצאו מתאימות – יש מקום בנקודת זמן זו לבדיקה מחודשת של חלופה אחרת . המשיב 2 יוכל להעביר לשירות המבחן את פרטי החלופה. תסקיר משלים יוגש לבית המשפט המחוזי עד 15.4.13 והדיון יקוים על-ידיו. אשר למשיבים האחרים התרשם בית המשפט קמא כי יש בראיות לכאורה כדי לבסס את המסקנה כי הם עצמם ירו, ובמצב דברים זה אינני רואה לעת הזאת בנסיבות העבירה מקום לבחינת חלופה.

נרשמה הצהרת המבקשת כי היא פועלת כדי לקבוע דיוני הוכחות נוספים. אבקש כי גם עמדתו של בית משפט זה באשר למאמץ לדיונים נוספים בהארכה זו תובא לפני בית המשפט המחוזי.

י"ח.

המעצר איפוא יוארך כמבוקש, בכפוף לתסקיר לגבי משיב 2 כאמור.