בש"פ 1696/18 מדינת ישראל נ. פלוני

בענין המשיבה 2

1.

בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) להארכת מעצרה של המשיבה 2 (להלן: המשיבה ) ב-90 ימים החל מיום 15.3.2018, או עד למתן פסק דין בת"פ 34689-06-16 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

2.

ביום 15.6.2017 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום נגד המשיב 1 (שהסכים להארכת מעצרו) ונגד המשיבה, בו מיוחסת למשיב 1 עבירת רצח ולמשיבה עבירת סיוע לאחר מעשה. כן יוחסו לשניהם עבירות של השמדת ראייה ושיבוש הליכי משפט. על פי עובדות כתב האישום, המשיבים הינם ידידים שהתגוררו יחד, והשניים היו מסוכסכים עם שכנם (להלן: המנוח ). ביום 10.5.2017, לאחר דין ודברים עם המנוח, תקף המשיב 1 את המנוח באמצעות גרזן תוך שהוא מכה אותו פעמים רבות בראשו עד שמת. בהמשך החליט לבתר את גופתו בכוונה להעלים את מעשה הרצח, והמשיבה סייעה לו בכך. המשיב 1 ביתר את הגופה, ועטף כל חלק ממנה בניילון ושקיות אשפה. המשיבה רכשה שקיות אשפה וכפפות חד פעמיות וכן אמצעים לסיוד הדירה. המשיבים ניקו את הרצפה מכתמי הדם, סיידו את הקירות ותלו עליהן תמונות בכוונה להסתיר את הרצח, והשליכו את כלי הרצח והביתור לפחי אשפה. את חלקי הגופה קברו בגינה סמוכה.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיבה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדה. בדיון מיום 10.7.2017 הסכים בא כוח המשיבה לקיומה של תשתית ראייתית, וביקש להורות על עריכת תסקיר. בית המשפט קבע כי קיימת בעניינה עילת מעצר של מסוכנות, והורה לשירות המבחן להכין תסקיר. בתסקיר מיום 24.7.2017, התרשם שירות המבחן כי המשיבה בעלת כוחות פנימיים דלים, מאופיינת בחוסר יציבות במצבה הנפשי, ואין לה מיומנות להתמודד עם קושי, וזאת לצד העדר תמיכה משפחתית. שירות המבחן התרשם כי אין מדובר באישה בעלת דפוסי התנהגות עברייניים, אלא שהיא פעלה מתוך תלותה במשיב 1 ונענתה לו בעת מצוקה. הסיכון להישנות התנהגות עוברת חוק מצידה נמוך. שירות המבחן נפגש עם הוריה של המשיבה והתרשם כי הם אינם יכולים לשמש מפקחים עבורה ושהיית המשיבה בביתם ובפיקוחם עלולה אף להגביר סיכון לחוסר יציבות במצבה הנפשי. לפיכך, לא המליץ שירות המבחן לשחרר את המשיבה לחלופת מעצר אך המליץ על הפנייתה למתן חוות דעת פסיכיאטרית.

4.

ביום 25.7.2017 הורה בית המשפט על מעצרה של המשיבה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדה. בית המשפט קבע כי לפי התסקיר חלופת המעצר המוצעת אינה יכולה לעמוד על הפרק. כמו כן, נקבע כי בהינתן טיב הסיוע שהגישה למשיב 1, ומשך הזמן בו בוצעו המעשים, התנהגותה של המשיבה מקימה עילת מסוכנות של ממש.

5.

ביום 16.8.2017 הוגשה בעניין המשיבה חוות דעת פסיכיאטרית, לפיה היא כשירה לעמוד לדין ואחראית למעשיה, וכן שהיא אינה זקוקה לאשפוז פסיכיאטרי אך זקוקה להמשך טיפול אמבולטורי אותו יכולה לקבל בכל מסגרת.

6.

ביום 30.1.2018 הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרה עד לתום ההליכים, מנימוקים של חלוף הזמן, העדר התקדמות בהליך העיקרי, ושיפור יחסיה של המשיבה עם הוריה. כמו כן התקבל תסקיר עדכני של שירות המבחן מיום 28.2.2018. הבקשה נדחתה ביום 1.3.2018 על ידי בית המשפט אשר ציין בהחלטתו כי מן התסקיר עולה שהוריה של המבקשת אינם מתאימים לפקח עליה. בשל כך ובשל מסוכנותה של המשיבה לא מצא בית המשפט לשחררה לחלופת מעצר.

7.

כעת מונחת לפני בקשת המדינה להארכת מעצרה של המשיבה ב- 90 ימים נוספים, במסגרתה טוענת המדינה כי מסוכנותה של המשיבה נלמדת מהמעשים המיוחסים לה בכתב האישום ונסיבות ביצועם. המשיבה החליטה לסייע בהעלמת רצח אכזרי, רכשה אמצעים לצורך הטמנת חלקי הגופה, ועזרה לקבור אותם. כמו כן, יחד עם המשיב 1 סיידה וניקתה את זירת הפשע, והשליכה לפח את כלי הרצח והביתור. שירות המבחן התרשם כי אין בחלופת המעצר המוצעת כדי לספק מענה לרמת הסיכון הנשקף ממנה, ולא בא בהמלצה על שחרורה לחלופה. עוד מצוין בבקשה כי בתיק העיקרי החלה פרשת התביעה, התקיימה ישיבת הוכחות אחת וקבועים שני דיוני הוכחות נוספים קרובים. יצוין כי לבקשת המשיבה נדחה מועד דיון שנקבע בבקשה להארכת מעצרה ליום 8.3.2018, תוך הסכמה מצדה להארכת מעצרה עד להחלטה אחרת.

8.

בדיון לפני הפנתה באת כוח המדינה לנימוקי הבקשה כאמור תוך שהדגישה כי מדובר בהארכה הראשונה וכי בינתיים התקיימה ישיבת הוכחות אחת וקבועות שתי ישיבות הוכחות נוספות למועדים בתוך תקופת הארכה המבוקשת. מנגד, טען בא כוח המשיב כי החלטת התביעה להגיש כתב אישום משותף נגד המשיב 1 והמשיבה גורמת להתמשכות הדיונים וממילא להתמשכות תקופת המעצר של המשיבה. כן צוין כי הוגשה מטעם ההגנה בקשה לביטול כתב האישום נגד המשיבה על בסיס "הגנת בן זוג" שלפי סעיף 260(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכי מכל מקום העונש לו צפויה המשיבה אינו משמעותי. עוד נטען כי חלופת המעצר שהציעה המשיבה היא ראויה והיה על בית משפט קמא לאשרה, ולו גם בפיקוח אלקטרוני. בתגובה העירה באת כוח המדינה כי התביעה אינה סבורה שהמשיבה היא בגדר "בן זוג" במובן סעיף 260(א) לחוק העונשין, וכי מכל מקום ההגנה הנטענת רלבנטית רק לעבירה של סיוע לאחר מעשה ואילו המשיבה מואשמת בעבירות חמורות נוספות של השמדת ראייה ושיבוש הליכי משפט . עוד נטען כי המחלוקת עם המשיב 1 צומצמה רק לשאלת הקינטור, ולכן המשפט אינו צפוי להימשך תקופה ממושכת כנטען.

9.

לאחר עיון הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

10.

במוקד הדיון בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים עומדים כידוע קצב התקדמות ההליך והאיזון בין זכויות הנאשם לבין הצורך בשמירת שלום הציבור ותקינות ההליך המשפטי. במסגרת זו על בית המשפט לתת דעתו, בין היתר, לאופי העבירות המיוחסות לנאשם ולמידת המסוכנות הנשקפת ממנו, כמו גם לעוצמת עילות המעצר הסטטוטוריות המתקיימות בנאשם (בש"פ

54/16

מדינת ישראל נ' פלוני

(7.1.2016); בש"פ 82/16 מדינת ישראל נ' עדנאן עלא דין

(31.1.2016); בש"פ 120/17 מדינת ישראל נ' חסארמה (8.1.2017); בש"פ 1775/18

מדינת ישראל נ' כהן ( 8.3.2018 )).

11.

בענייננו המעשים המיוחסים למשיבה הם חמורים ומצביעים על מסוכנות, לצד חשש לשיבוש הליכים. עיון בהליכים שהתנהלו בתיק מצביע על כך כי עיקר העיכובים עד כה בשמיעת התיק העיקרי נבעו ממהלכי ההגנה, אשר ביקשה דחיות חוזרות ונשנות למתן מענה לכתב האישום, שניתן לבסוף רק במחצית דצמבר 2017, וכן נקטה בהליך של פסילת שופט. מכל מקום, המדובר בבקשה להארכה ראשונה של המעצר, ובינתיים החלו כאמור דיוני ההוכחות ויש לקוות כי הם יימשכו כסדרם עד לסיום המשפט במועד סביר.

12.

כפי שנמסר בדיון, המשיבה הגישה ביום 15.3.2018 ערר על דחיית בקשתה לעיון חוזר, ולפיכך אין מקום במסגרת ההליך דנן לעסוק בטענות המשיבה באשר לחלופת המעצר שהגישה.

13.

אשר על כן אני מורה אפוא על הארכת מעצרה של המשיבה ב-90 ימים החל מיום 15.3.2018, או עד למתן פסק דין בת"פ 34689-06-17 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.