פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
54/16
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשה ראשונה להארכת מעצר
מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים),
התשנ"ו- 1996
תאריך הישיבה:
כ"ה
בטבת התשע"ו (6.1.2016)
בשם המבקשת:
עו"ד מורן פולמן
בשם המשיב:
עו"ד ארז בר צבי
החלטה
1.
בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 12.1.2016, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 11083-04-15 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.
2.
ביום 12.4.2015 הוגש נגד המשיב כתב אישום הכולל שני אישומים (להלן: כתב האישום הראשון). ביום 21.4.2015 הוגש כתב אישום מתוקן, אליו נוספו שני אישומים שלא נכללו בכתב האישום הראשון, ובו מפורטת שורה של עבירות מין שביצע או ניסה לבצע המשיב בבנות משפחתו: ביצע וניסה לבצע מעשה מגונה באחייניתו בת ה-11 עת שהו השניים ביחידות בסלון ביתה של אמו; ביצע מעשים מגונים בבתו בת ה-9 אשר ישנה לצדו במיטה זוגית בבית אמו; ביצע מעשים מגונים באחות אשתו בת ה-15 בזמן שאשתו ישנה לצדו; הטריד מינית מספר פעמים אחיינית נוספת בשיחות טלפון שקיים עמה.
על כן מיוחס למשיב ביצוען של העבירות הבאות: מעשה מגונה בקטינה בת משפחה וניסיון מעשה מגונה בקטינה בת משפחה, לפי סעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), בנסיבות המנויות בסעיפים 348(ב) ו- 345(ב)(1) לחוק העונשין, וכן הטרדה מינית, לפי סעיף 3(א)(4) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998.
3.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הראשון, הגישה המדינה בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים נגדו, בה נטען לקיום ראיות לכאורה ולקיומן של עילות מעצר לפי סעיף 21 לחוק המעצרים.
4.
ביום 14.4.2015 התקיים דיון בבקשה, ולקראת סיומו הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, אך ביקש שייערך תסקיר בעניינו של המשיב לשם בחינת חלופות מעצר. בית משפט קמא (כב' השופט י' מרזל) עמד על כך שקיימת עילת מעצר של מסוכנות, אך קיבל את בקשת בא כוח המשיב, הורה על הגשת תסקיר מבחן, וקבע את הדיון למועד חדש.
5.
ביום 21.4.2015 הוגש כאמור כתב האישום המתוקן, ולבקשת המדינה הורה בית משפט קמא באותו היום על המצאתו לשירות המבחן.
6.
המשיב הודיע כי הוא מבקש לחדש את הדיון בעניינו על יסוד האישומים שנוספו במסגרת כתב האישום המתוקן. בא כוח המשיב טען בדיון המשלים כי לא קיימות ראיות לכאורה בהתייחס לאישומים הנוספים, אך ביום 7.5.2015 דחה בית משפט קמא את טענתו, וקבע כי קיימות ראיות לכאורה גם ביחס לאישומים הנוספים, לצד עילת מעצר של מסוכנות. בית המשפט הורה לשירות המבחן כי התסקיר שייערך יתייחס גם לאישומים אלה.
7.
לאחר מספר דחיות הוגש ביום 21.5.2015 תסקיר ראשוני בעניינו של המשיב, וביום 2.6.2015 הוגש התסקיר המלא. ביום 7.6.2015 התקיים דיון נוסף בבית המשפט המחוזי, כאשר השאלה היחידה שעמדה על הפרק במסגרתו הייתה שאלת שחרורו של המשיב לחלופת מעצר - מעצר בית מלא בבית אביו של המשיב ביישוב בית שמש, בפיקוח מלא של אביו, אמו ואחיו. בית משפט קמא קבע כי אין מקום לשחרר את המשיב לחלופת המעצר המוצעת, תוך שעמד, בין השאר, על קיומן של הראיות לכאורה ועל המסוכנות הנשקפת מהמשיב, וכן על עברו הפלילי הכבד של המשיב (17 הרשעות קודמות, הגם שאין ביניהן הרשעות בעבירות מין), על העובדה שאחייניתו מתגוררת גם היא בבית שמש ועל תסקיר שירות המבחן שלא שלל סיכון להישנות ביצוע עבירות מין נוספות בעתיד. בית המשפט הזכיר כי נקבע בתסקיר "שניתן להמליץ על שחרורו של המשיב בפיקוח המוצע אולם זאת רק 'בחלופה מרוחקת יותר ממקום מגוריהן של המתלוננות (ירושלים ובית שמש)'". אשר על כן, קבע בית המשפט כי דין הבקשה למעצר עד תום ההליכים להתקבל.
8.
המשיב הגיש ערר על החלטה זו לבית המשפט העליון. בית המשפט (השופט ס' ג'ובראן) דחה את הערר ביום 25.6.2015, תוך שהדגיש כי שחרורו של המשיב למעצר בית בבית אמו, אשר ידוע כי המתלוננות מגיעות לבקר שם, אינו מאיין את מסוכנותו כלפיהן. עם זאת, בית המשפט קבע כי ככל שתוצע חלופת מעצר אחרת מצדו של המשיב, אף בשכונות מרוחקות בתחומי ירושלים, ניתן יהא להגיש אותה לבחינה מחודשת של בית המשפט המחוזי.
9.
המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר, במסגרתה הציע חלופת מעצר בישיבה דתית שבשכונת מאה שערים בירושלים, תחת פיקוחם של שני מפקחים. בהוראת בית המשפט הוגש תסקיר משלים, בו נאמר כי המשיב אמנם "הציע להשתחרר לחלופת מעצר במסגרת ישיבה דתית אך עד לכתיבת שורות אלו לא הוצעה בפנינו חלופת מעצר ספציפית ואיש מטעמו לא יצר עמנו קשר", וכן כי המשיב "התקשה למסור לנו פרטים ומספרי טלפון אודות החלופה המוצעת". לפיכך ולאור מסוכנותו של המשיב, המליץ שירות המבחן שלא לשחרר את המשיב ממעצר. בסופו של דיון שנערך ביום 13.8.2015 הורה בית משפט קמא (כב' השופט ד' מינץ) לשירות המבחן לשוב ולבחון את חלופת המעצר במאה שערים. עוד קבע בית המשפט, כי אם תוצע חלופת מעצר אחרת בישיבה בקריית גת - יבחן שירות המבחן גם אותה.
10.
ביום 24.8.2015 הוגש תסקיר מבחן, לפיו אין בחלופה המוצעת בקרית גת כדי לתת מענה הולם לסיכון הנובע מהמשיב, ולא ניתן לראות במפקחים המוצעים כמתאימים למשימת הפיקוח. ביום 27.8.2015 דחה בית משפט קמא (כב' השופט א' דראל) את הבקשה לשחרורו של המשיב לחלופה מוצעת זו, תוך שהוא מאמץ את האמור בתסקיר המבחן.
11.
אשר למהלך הדיונים בתיק העיקרי. ביום 3.5.2015 התקיימה הקראה של כתב האישום, והמשיב כפר במיוחס לו. ביום 10.9.2015 החלה פרשת התביעה והתקיים דיון ההוכחות הראשון, ומאז התקיימו שלושה דיוני הוכחות נוספים. דיון נוסף נקבע ליום 10.3.2016.
12.
משחלפו תשעה חודשים מאז תחילת מעצרו של המשיב, הגישה המדינה בקשתה זו להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים או עד למתן פסק הדין כאמור.
בבקשה נטען כי המעשים המיוחסים למשיב ונסיבות ביצועם, לצד עברו הפלילי המכביד (17 הרשעות קודמות שבגין חלקן ריצה בעבר עונשי מאסר בפועל, הגם שאין ביניהן הרשעות בעבירות מין), מעידים על המסוכנות הנשקפת מהמשיב. המדינה מפנה לתסקירים שהוגשו בעניינו של המשיב, אשר במסגרתם הוערך כי לא ניתן לשלול סיכון להישנות ביצוע עבירות מין נוספות על יד המשיב, ואשר לפיהם למשיב דרכי חשיבה בעייתיות, קושי בוויסות דחפים ודחיית סיפוקים וקושי בהצבת גבולות פנימיים. המדינה סבורה כי ההליכים בעניינו של המשיב בתיק העיקרי מתקדמים בקצב משביע רצון.
13.
בדיון לפני חזרה באת כוח המדינה על נימוקי הבקשה שצוינו לעיל. כן נטען כי פרשת התביעה ופרשת ההגנה צפויות להסתיים בדיון הבא הקבוע ליום 10.3.2016, וכי קצב התקדמות ההליך, לצד הנימוקים שנימנו בבקשה, מצדיקים היענות לבקשת המדינה להארכת מעצר המשיב.
מנגד טען בא כוח המשיב, כי משחלפו 9 חודשים יש מקום לעיין מחדש בהחלטה על מעצרו של המשיב, וזאת במיוחד לאחר שעיקר עדי התביעה כבר העידו, ולאור העובדה שהמשפט צפוי להמשך עוד כחודשיים לפחות. בא כוח המשיב הפנה להחלטה של השופט ג'ובראן, הנזכרת בפסקה 8 לעיל, אשר קבע כנטען כי ניתן לשחרר את המשיב גם לחלופה בירושלים.
14.
לאחר עיון הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב.
15.
במוקד הדיון בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים עומדים קצב התקדמות ההליך וניהולו התקין והאיזון בין זכויות הנאשם לבין הצורך בשמירת שלום הציבור ותקינות ההליך המשפטי. במסגרת זו על בית המשפט לתת דעתו, בין היתר, לאופי העבירות המיוחסות לנאשם ולמידת המסוכנות הנשקפת ממנו, כמו גם לעוצמת עילות המעצר הסטטוטוריות לפי סעיף 21 לחוק המעצרים המתקיימות בנאשם.
16.
העבירות בהן הואשם המשיב הן חמורות ומצביעות על המסוכנות הנשקפת ממנו לשלום הציבור. גם תסקירי המעצר שנערכו בעניינו של המשיב היו שליליים בעיקרם והצביעו על סיכון להישנות מעשיו. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי המכביד של המשיב, הכולל 17 הרשעות קודמות, הגם שאין ביניהן הרשעות בעבירות מין.
17.
מבחינת קצב התקדמות ההליך וניהולו התקין, כעולה מהמצוין לעיל ההליך מתנהל בקצב משביע רצון ועומד לקראת סיום שלב הראיות. המדובר בענייננו
בהארכת מעצר ראשונה ויש לקוות כי ההליך אכן יסתיים בהקדם.
18.
אשר להחלטת השופט ג'ובראן, אליה הפנה בא כוח המשיב כאמור. המדובר בהחלטה הדוחה את ערר המשיב על מעצרו עד לתום ההליכים, תוך שצוין בפסקה האחרונה של ההחלטה כי -
19.
בנסיבות אלו, סבורני, כי אין די בחלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר. ככל שתוצע חלופת מעצר אחרת מצדו, אף בשכונות מרוחקות בתחומי ירושלים, ניתן יהא להגיש אותה לבחינה מחודשת של בית המשפט המחוזי. בשלב זה על נסיבותיו, לא מצאתי כי יש מקום לקבל את הערר" (בש"פ 4327/15 פלוני נ' מדינת ישראל (25.6.2015)).
הערתי לבא כוח המשיב עוד במהלך הדיון כי הדברים של השופט ג'ובראן מכוונים לאפשרות העומדת למשיב להגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי, ככל שיש בידו להציע חלופת מעצר הולמת, אך אין בדברים אלה ולא כלום כבסיס לשלילת בקשת המדינה להארכת המעצר.
20.
אשר על כן אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 12.1.2016, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 11083-04-15 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.
ניתנה היום, כ"ו טבת, תשע"ו (7.1.2016).
ש ו פ ט