בש"פ 1704/06 טלאל גניים(אבו הדובה) נ. מדינת ישראל

בפני עתירה לגילוי ראייה חסויה על פי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ).

1.העותר, בדואי תושב הנגב, עומד לדין בעבירות של קשירת קשר לפשע, עבירות נשק, נסיון להחזקת נשק, נסיון לסייע לאויב במלחמתו בישראל, גילוי כוונה לבגוד והדחה בחקירה. על פי המתואר בכתב האישום במועד כלשהו שאינו ידוע במדויק במאי 2004 או סמוך לכך, פנה העותר לסאלח מרחלה (להלן: סאלח ) וביקש ממנו להשיג עבורו נשק. סאלח נענה לבקשה והשניים סיכמו כי סאלח ירכוש נשק עבור העותר. במועד כלשהו לאחר מכן פנה סאלח לגיסו עבד אל רחמן אל סנע (להלן: עבד אל רחמן ), וביקש ממנו לרכוש נשק, ועבד אל רחמן הסכים. עבד אל רחמן סיפק לסאלח רובה מסוג קלצ'ניקוב שאינו תקין ומחסנית ובה 12 כדורים, וסאלח מסר את הרובה והכדורים לעותר. עוד נטען בכתב האישום כי במועד שאינו ידוע במדויק באמצע שנת 2004 החל העותר לתכנן ביצוע פיגועים נגד אזרחי ישראל היהודים וחיילי צה"ל ובכלל זה שקל לבצע חבלה ברכבת, לחטוף נשק מחייל צה"ל וכן שקל לירות בחיילי צה"ל על מנת להרגם. לצורך ביצוע הירי שב העותר ופנה לסאלח במארס או באפריל 2005 וביקש ממנו כי יספק לו נשק והציע את מכוניתו כתמורה, אך בזו הפעם לא הסכים סאלח לספק נשק לעותר. עוד נטען בכתב האישום כי במועד שאינו ידוע באפריל 2005 או בסמוך לכך פנה העותר לסאלח וביקש ממנו להצטרף אליו לביצוע ירי על חיילי צה"ל ושוטרי מג"ב באיזור לקיה, אך סאלח לא נעתר לבקשתו. העותר נעצר ביום 19.4.2005 וביום 22.5.2005 נערך עימות בינו ובין סאלח אשר מיד בתחילתו פנה העותר באופן מאיים אל סאלח ודרש ממנו שלא לדבר. בעקבות כך, נרתע סאלח מעריכת העימות עם העותר.

2.ביום 29.9.2005 הוצאה בעניינו של העותר תעודת חיסיון לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות, וזו הומצאה לו ביום 16.2.2006. תעודת החיסיון התייחסה למקורות המידע של שירות הביטחון הכללי ולכל פרט, לרבות תוכן המידע, אשר יש בו כדי לחושפם; לשיטות פעולה, נהלי עבודה ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי, ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת חקירה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה; לאמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה; לתפקידים, למשימות ולכינויים של יחידות בשב"כ וכל פרט שיש בו כדי לחשפם, וכן לשמם ולכל פרט אחר שיש בו כדי לחשוף את זהותם של אנשי שב"כ.

מן החומר החסוי הוצגה פרפראזה גלויה שהוכנה על ידי החוקר המכונה "ויליאם" ביום 14.8.2005, לפיה "במהלך חקירתו התבטא [העותר] בכלא בפני אחרים במספר הזדמנויות שונות כי הינו חף מפשע "מזלום", אינו מעורב בפעילות כלשהי ואין עליו כלום". לקראת הדיון בעתירה הוספו לפרפראזה לאחר המילים "בפני אחרים", המילים "שאינם חוקרים".

3.בעתירה שבפני מציין העותר כי שהה במעצר לצרכי חקירה במשך כ-40 ימים וכי נחשד תחילה בעבירות של חברות ופעילות בארגון הג'יהאד האסלאמי, מגע עם סוכן זר ופעילות עוינת נגד ישראל, אך לעבירות אלה אין בסופו של דבר כל אזכור בכתב האישום בהעדר ראיות לביסוסן. לטענת העותר קו ההגנה המרכזי שלו הוא העדרו של "אויב" עמו יצר קשר. כן טוען העותר כי למעט דיבורים שנמשכו לאורך מספר שנים לא ביצע כל פעולה שיש בה כדי לבסס את הרשעתו בעבירות הקשות המיוחסות לו, וכי אין מקום לייחס לו כוונה מיוחדת לבצע את המעשים, כנדרש לצורך הרשעתו בעבירות אלה. העותר מציין כי הוא נעדר עבר פלילי וכי עבר תאונת דרכים קשה אשר אף השפיעה על מצבו הנפשי. העותר מוסיף ומציין כי אין די בפרפראזה שהוצגה בפניו וכי החומר החסוי חיוני להגנתו ועל כן יש לחושפו. עוד מציין העותר כי שלושה אחרים נעצרו יחד עימו ויוחסו להם חשדות דומים. שניים מהם שוחררו בתום חקירתם והשלישי הורשע בעבירות של החזקת נשק ותיווך בנשק. העותר טוען כי במסגרת החומר החסוי מצויה עדותם של האחרים אשר בפניהם התוודה כי הינו חף מפשע. העותר מציין כי חסיון ראיות הינו חריג לכלל המחייב את הצגת מלוא חומר הראיות בפני ההגנה ולטענתו על בית המשפט למנוע את עיוות הדין שייגרם לו עקב הסתרת ראיות העשויות להועיל לו בהוכחת חפותו. בהקשר זה טוען העותר כי שר הביטחון עשה שימוש גורף בסמכותו בלא להפעיל שיקול דעת זהיר וקפדני כנדרש. עוד טוען העותר כי במקרה הנדון חשיבותו של חומר החקירה לצרכי הגנתו עדיפה על שיקולי הביטחון שבגינם הוצאה תעודת החסיון.

המשיבה מצידה מתנגדת לגילוי איזה מן הראיות החסויות. לטענתה גילוי כזה יפגע בבטחון המדינה ואין בהן, למעט הפרפראזה שנמסרה, כדי להועיל להגנה.

4.במהלך הדיון הוצג בפני במעמד צד אחד החומר החסוי ולאחר שעיינתי בו הוריתי בהסכמת המשיבה על מתן פרפראזה נוספת לפיה: "במהלך חקירתו התבטא [העותר] שלא בפני חוקריו בנוגע לתכנון פיגועים כי היה מדובר בתכנון ומחשבה. [העותר] התבטא כי לא ירד לפרטים" (להלן: הפרפראזה המשלימה ). בתום הדיון בעתירה ובעקבות הפרפראזה המשלימה שניתנה, נתבקש העותר להודיע האם הוא עומד על עתירתו. בהודעה מיום 19.3.2006 הודיע העותר כי הוא אינו מסתפק בפרפראזה המשלימה וכי הוא עומד על העתירה. משכך נפניתי למתן החלטה בה.

5.סעיף 44(א) לפקודת הראיות מסדיר את סוגיית החסיון על ראיות מטעמי ביטחון בקובעו:

אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם ראש הממשלה או שר הבטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה... אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על-פי עתירת בעל-דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה.

במסגרת סעיף זה איזן המחוקק בין האינטרס (הציבורי והפרטי) בקיום דיון פלילי הוגן והאינטרס (הציבורי והפרטי) במניעת חשיפתו של חומר חקירה, אשר חשיפתו עלולה לפגוע בבטחון המדינה (ראו בש"פ 1924/93 גרינברג נ' מדינת ישראל , פ"ד מז(4) 766, 769). עם זאת נתונה לבית משפט זה הסמכות לבדוק את הראיות שנחסו בתעודת חסיון כאמור ומקום ששוכנע כי המשך חיסויין עלול לפגוע בעשיית משפט צדק לעותר יורה בית המשפט על גילויין (ראו בש"פ 6392/97 בלביסי נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 176, 179-180). במסגרת בדיקה זו יש לבחון האם טיבו של החומר החוסה בצל הסודיות אכן מצדיק הכללתו במסגרת תעודת חסיון וכן יש לבחון האם ניתן לבודד מתוך החומר החסוי ראיות שניתן להתיר את גילויין (בש"פ 4857/05 פחימה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), פסקה 9 להחלטה). לאחר שבחנתי "בעיני סנגור" את חומר הראיות במעמד צד אחד אינני סבורה כי פרט לפרפראזה המשלימה קיימות בחומר החסוי ראיות נוספות שהצורך לגלותן לשם עשיית צדק עדיף על שיקולי הביטחון שהצדיקו לכתחילה את חיסויין.

אשר על כן, ובכפוף לפרפראזה המשלימה שנמסרה, העתירה נדחית.