בש"פ 1718/05 נאסר כנעאן נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט כרמל) הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.העורר מואשם בעבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי. נטען, כי בשני אירועים שונים, שילם העורר לאחד, עמאד עביד, (להלן – עמאד) על מנת שיסע לבאר-שבע ויביא עבורו סמים מסוג גראס, אשר נארזו בשני תיקים. ביום 22.10.04 בשעה 18:00 יצא עמאד מביתו שבירושלים כשהוא נוהג במונית מסוג מרצדס, בעקבות רכב מסוג פולו בו נהג אדם שזהותו אינה ידועה, ולצידו העורר. בצומת ראם הצטרף העורר לעמאד, שילם לו עבור הנסיעה והובלת הסם, והשניים המשיכו לבאר שבע, שם ירד העורר מן המונית בעוד עמאד ממתין לו. משחזר, הורה העורר לעמאד לנסוע סמוך ליישוב שגב שלום, ושם עצרו בצד הדרך. שני אנשים הגיעו למונית, והכניסו לתא המטען שני תיקים ושק ובהם סם מסוג קנאבוס במשקל 36.765 ק"ג. לאחר מכן, שב עמאד לירושלים והסם עמו, כשהעורר נוסע במרחק מה לפניו ומדווח לו על ניידות משטרה לאורך הדרך. על פי תכנון מוקדם, אמור היה עמאד להביא את הסם לבית העורר בא-רם, אך הוא נעצר בסמוך לצומת נחשון ובמונית נתפס הסם.

3.עם הגשת כתב האישום נגד העורר, ביקשה המשיבה את מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 22.11.04 החליט בית המשפט לעצור את העורר עד תום ההליכים בכפוף לזכותו להגיש בקשה לעיון חוזר לאחר שתתקבל החלטה בעניינו של השותף. ביום 11.1.05 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר, וטען כי שותפו לעבירה שוחרר, וכי יש בידו להציע חלופת מעצר טובה שתאפשר את שחרורו מן המעצר. העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה נגדו משאלה נתמכות בתצפיות ובדוחות מעקב של המשטרה, וכן בהודעתו של עמאד.

4.בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של העורר לעיון חוזר. הוא עמד על תסקיר המעצר שהוגש בעניינו, אשר העריך את רמת מסוכנותו כגבוהה ומצא שהחלופה שהוצעה בבית אחד מאחיו בבית נקובה אינה יכולה לנטרל את מסוכנותו. הוא מצא כי קימת עילת מעצר בעבירות סמים, המעלה חזקת מסוכנות אשר לא נשללה, ואין עניינו של העורר נופל בגדר אותם מקרים חריגים בהם ראוי להחיל חלופה. מסקנה זו נתחזקה לאור עברו הפלילי של העורר שבו 4 הרשעות קודמות שהאחרונה שבהן בשנת 2001 הינה בענייני סמים. הוא איבחן את עניינו של העורר מעניינו של עמאד, אשר שוחרר בערבות, בכך שעמאד הינו נטול הרשעות קודמות, והיה שותף מישני בלבד לעבירות שיוזמם העיקרי היה העורר.

5.העורר משיג על החלטת בית המשפט המחוזי בערר זה. הוא חוזר וטוען להפלייה בינו לבין עמאד אשר בניגוד אליו, נתפס בידי המשטרה כשהוא נושא את הסם בכליו. כן הוא מבקש לפתוח מחדש את שאלת קיומן של ראיות לכאורה לאחר שייצוגו הוחלף, ועותר להגשת תסקיר משלים בעניינו.

6.דין הערר להידחות.

יובהר ראשית כי, אין מקום לפתיחתו של דיון בענין תשתית הראיות לכאורה לאחר שעמדתו של העורר בערכאה קמא היתה כי קימת תשתית כזו. שינוי ייצוג העורר בערכאה זו אינו עילה לפתיחת שאלה זו שניתנה לגביה הסכמה דיונית בערכאה קמא.

אשר לעילת מעצר – אין חולק כי עבירת הסמים המיוחסת לעורר, ובמיוחד בסדר הגודל שבו מדובר – עשרות קילוגרמים של סמים – משקפת מסוכנות מובנית והיא גוררת, דרך כלל, תוצאה של מעצר, אלא אם הוכחו נסיבות מיוחדות המצדיקות חלופת מעצר. במקרה זה, לא רק שלא הופרכה החזקה, אלא היא נתחזקה ונתבססה נוכח ממצאי תסקיר המעצר לפיהם העורר לא הפנים את השלכות העבירה שעבר ורמת מסוכנותו גבוהה. מחזקים מסקנה זו גם הנתונים בדבר עברו הפלילי של העורר. הוא הורשע במספר עבירות קודמות ובהן עבירות סמים, וריצה מספר עונשי מאסר בפועל לתקופות משמעותיות. גזר הדין בעבירת הסמים שבגינה ריצה 30 חודשי מאסר הוא משנת 2001. בהינתן כל אלה, צדק בית המשפט המחוזי כאשר מצא שאין מקום לשחרור העורר בחלופת מעצר כלשהי. גם האבחנה שמתח בית המשפט בין העורר לבין עמאד היא אבחנה נכונה המתבססת על התייחסות שונה לנאשמים שמצבם שונה, להבדיל מהפלייה בין נאשמים שנתוניהם שווים. לנתוני האבחנה בין השניים שצויינו על ידי בית המשפט המחוזי, שעיקרם בחלקם השונה בביצוע העבירות ובעברם הפלילי הקודם, יש להוסיף גם את העובדה כי קימות בעניינו נסיבות אישיות קשות באופן מיוחד – אחד מבניו סובל מנכות קשה ובן אחר מת בטביעה.

לאור האמור, אני דוחה את הערר, ומאמצת את קביעות בית המשפט המחוזי לפיהן דין העורר להעצר עד תום ההליכים נגדו.