בש"פ 3120/06 מדינת ישראל נ. סמיון בניאורשווילי

1.לפני שני עררים שהדיון בהם אוחד, הנוגעים להחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט גורפינקל). עררה של המדינה נוגע לקביעת תנאים ראויים לשחרור רכב בבעלות המשיב (להלן – פרץ) המחולט עתה באופן זמני על ידי המדינה; עררם של אבי וליה פרץ כנגד המדינה נוגע אף הוא לאותה החלטה, אשר קבעה כי על נכסיהם - דירת מגורים בנתניה, מגרש באשדוד, חשבון בנק, ורכב, יוטלו עיקולים בבחינת סעדים זמניים לטובת המדינה, עד להחלטה אחרת. ההחלטה נשוא העררים הינה הליך ביניים במשפט פלילי המתנהל כנגד פרץ ונאשמים אחרים בעבירות רכוש שונות כמפורט להלן.

2.נגד פרץ ואחרים הוגש כתב אישום בהקשר לפרשה הבאה: נאשמים 1, 2 ו-3 הם אזרחי ישראל, המתגוררים בבלגיה. פרץ, (נאשם 4) מתגורר בישראל. נאשם 1 ואשתו הקימו את החברה פאשה טק בע"מ (נאשמת 5) (להלן – החברה) אשר הצהירה בפני רשויות המס בישראל כי היא עוסקת במסחר בינלאומי של מוצרי חשמל ללא מלאי. במהלך התקופה שבין ינואר 2000 לדצמבר 2003 פעלו הנאשמים באמצעות החברה כדי להעביר לישראל כספים אותם קבלו כתוצאה מהברחת סיגריות בהיקפי ענק למדינות שונות, בעיקר באירופה. ספרי החשבונות של החברה נועדו להוות כיסוי חשבונאי לכספים המופקדים בחשבונן הבנק של החברה, במטרה לטשטש את מקור הכסף. פרץ מואשם בכך כי במהלך התקופה שבין ינואר 2002 לדצמבר 2003 הפקיד מספר הפקדות שסכומן הכולל 441,500 דולר במזומן, בחשבון החברה. מקור הכסף בהברחת סיגריות בהן עסק נאשם 1. כנגד הפקדת המזומנים, ניתנו לו קבלות לפיהן מקור הכסף הוא בלקוחות לגיטימיים של החברה. פרץ מואשם בהלבנת הון, ועשיית פעולה ברכוש אסור. כן הוא מואשם בהפרת חובת דיווח על פי חוק איסור הלבנת הון בכך ששימש עם אחרים כבלדר שהכניס כסף מזומן לישראל והפקידו בחשבון הבנק של החברה.

בבית המשפט המחוזי נדונו מספר בקשות של המדינה כנגד הנאשמים ואחרים. ענייננו נוגע לנאשם פרץ, ובו נתמקד.

המדינה בקשה לרשום עיקולים על פרטי רכוש שונים השייכים לפרץ ולרעייתו הכוללים: מגרש הרשום על שם אבי פרץ; דירת מגורים בנתניה הרשומה על שם בני הזוג פרץ; חשבון בנק רשום על שם אבי פרץ, ורכב רשום על שם אבי פרץ. בית המשפט קבע, בראש וראשונה, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית, המקימה סיכוי סביר להרשעת פרץ בעבירות המיוחסות לו. כן הבהיר כי מדובר בשלב זה בסעד ביניים של עיקול זמני בלבד, ובחן את האיזון הראוי בין הפגיעה בפרט הנובעת מהטלת העיקולים כל עוד חזקת החפות עומדת לנאשם, לבין הפגיעה בציבור העלולה להיגרם אם הנאשם יורשע, ולא יהיו נכסים שניתן יהיה לחלטם, בבחינת אמצעי עונשי מובהק על פי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 . בהחלטתו, הורה, אפוא, בית המשפט המחוזי לבצע עיקול על המגרש; עיקול ברישום על דירת בני הזוג פרץ ועיקול על חשבון הבנק. כן הורה על הטלת עיקול ברישום על הרכב ועל הוצאת פוליסה תקפה בגינו שהנהנית על פיה היא המדינה, תוך התרת העברתו של הרכב לשימוש בני הזוג פרץ.

3.בערר שהגישה, בקשה המדינה להגדיל את הערבויות שהוטלו על אבי פרץ כדי להבטיח את התייצבותו למשפט. אשר לחילוט הרכב, טענה כי היא אמנם אינה מתנגדת לשחרורו מחזקתה והעברתו לשימוש בני הזוג פרץ, אך זאת בתנאי שיועמדו בטוחות מספיקות ושלא תיפגע תכלית צו החילוט הזמני. בקשת המדינה לענין זה היא להוסיף לתנאי השחרור הזמני של הרכב גם ערבות בנקאית בשווי משמעותי מערך הנכס.

4.הערר מטעמם של בני הזוג פרץ נוגע לעיקולים שהוטלו על פרטי רכוש שונים שלהם. בפתח הדברים, הם משיגים על קביעת בית משפט קמא לפיה יש תשתית ראייתית לכאורית בעניינם; לדבריהם, אין ביסוס לקיום "ידיעה" של פרץ על כי קיבל רכוש אסור שמקורו בעבירה. עוד נטען, כי שגה בית המשפט קמא בכך שהטיל עיקולים על שווי רכוש העולה על שווי הסכום לגביו נעברו העבירות, קרי – 441,540 דולר. כן נטען כי העיקולים פוגעים בזכויות הקנין של ליה פרץ, היא רעייתו של אבי פרץ, שאין לה כל זיקה למעשי העבירה והיא אינה נאשמת. לאור זאת, מבקשים העוררים לכל היותר, להגביל את העיקולים רק על חלקו של אבי פרץ בפרטי הרכוש בהם ישנן זכויות גם לליה פרץ, ועד גבול של 441,540 דולר לכל היותר.

5.נפתח בסוגיית הראיות לכאורה שהועלתה בפי ב"כ פרץ.

בערכאה קמא, פרץ לא העלה טענה בענין העדר תשתית של ראיות לכאורה. הוא התמקד בשאלת העיקולים על הרכוש, והיקפם. הטיעונים במישור הראייתי עלו לראשונה בערכאה זו, לאחר שלא היוו מוקד טיעון בערכאה קמא. עובדה זו שומטת את הקרקע מטיעוניו של פרץ לענין הראיות בערכאה זו(בש"פ 1718/05 כנעאן נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(1) 2822). אולם גם אם נידרש לגופו של ענין, המסקנה המתבקשת היא כי אין לטענת פרץ בהיבט הראייתי על מה שתסמוך. מחומר הראיות גופו עולה, כי אבי פרץ הפקיד 6 הפקדות בבנק בסך כולל של 441,540 דולר. בהקשר זה עלו מן הראיות קשרים הדוקים ביותר שלו עם נאשם 1, שהתבטאו בשיחות טלפון, ו- SMS תכופות, בטיסות רבות משותפות לחו"ל, שנשאו מאפיינים עיסקיים מובהקים, כאשר ידוע כי חלק מפעילות החברה התנהל גם בחו"ל. נרשמו כניסות ויציאות לישראל ומישראל של אבי פרץ עם נאשם 1, והתנהגותם המשותפת מעידה כל כולה על קשר עיסקי הדוק. אבי פרץ טס במשך 4 שנים 37 פעמים, ורבות מהטיסות לבלגיה, שם מתגוררים הנאשם 1 ואשתו. חלק מהפקדות הכספים בבנק בישראל בוצעו בסמיכות ממש לאחר חזרתו של פרץ לארץ, ובוצעו, אם על ידיו, ואם על ידי אחרים. הוא ניהל מסעדה בה מעורב בנו של נאשם 1. שקריו של אבי פרץ כפי שעלו מחקירותיו ביחס לתכלית נסיעותיו המרובות מחזקים את חומר הראיות, וכל אלה די בהם כדי להוות ראיות לכאורה.

6.אשר לסעדים הזמניים, אני מחליטה:

הרכב

על הרכב הוטל עיקול ברישום, ונדרשה פוליסת ביטוח שהמוטב בה היא המדינה. לטענת המדינה ערכו של הרכב כ-200,000 ₪. כדי להבטיח את מטרת החילוט, באם פרץ יורשע, יש מקום למתן בטוחה, ולו חלקית, להבטחת חלק מערכו של הרכב, כדי שניתן יהיה לחלטו כאמצעי עונשי באם יורשע בדין. לאור זאת, אני מחליטה כי תנאי לשחרור הרכב לשימושם של הזוג פרץ מותנה בקיום תנאי השחרור כפי שנקבעו בבית משפט קמא, ובנוסף לכך, על פרץ ליתן ערבות בנקאית אוטונומית בסכום של 70,000 ש"ח להבטחת חלק משוויו של הרכב (השווה בענין זה בש"פ 3159/00 אסנת רבין נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(2) 1118; בש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל , תק-על 2006(1) 3416; בש"פ 6665/02 מירי אופק נ' מדינת ישראל , פד"י נו(6) 544, 548-9; בש"פ 6159/01 אבו עמר נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(3) 59).

העיקולים

העיקולים שהוטלו על פרטי רכוש שונים של פרץ מעלים שתי שאלות: האחת – האם ניתן לעקל רכוש משותף הרשום על שם נאשם ורעייתו, גם מקום שהרעייה אינה מעורבת במעשים הפליליים ואין לה כל זיקה לכתב האישום; השניה – האם השווי הכולל של העיקולים המוטלים בסעדי ביניים כדי להבטיח אפשרות חילוט הנכסים המעוקלים אמור להיות בזיקה להיקף הרכוש הנקשר לעבירות נשוא כתב האישום. נדון בשאלות אלה אחת לאחת.

תקפות עיקולים על רכוש משותף

נקודת המוצא הינה כי סעדים זמניים נועדו לשמר את רכושו של נאשם, העשוי להיות מורשע, למקרה שבין אמצעי הענישה שיוטלו עליו ייכלל גם סעד של חילוט רכוש שהוא מחזיק. ברי, כי סעד זמני כנגד רכוש אינו יכול להיות מופעל כלפי אדם שאינו נאשם, ואין לו זיקה להליך הפלילי, גם אם הוא בעלים משותף של נכס עם נאשם, ובכלל זה בן זוג. החילוט הסופי, והסעדים הזמניים שנועדו להבטיח את הגשמתו אמורים להתייחס לרכושו של "הנידון", ולענין זה רכושו של נידון על פי הגדרת החוק הוא "כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו, או בחשבונו" (סעיף 21(א) ו-(ב) לחוק איסור הלבנת הון ). פשיטא, שהחילוט נועד לתפוס רכוש של נאשם, ולא רכוש של זולתו, אלא אם כן מדובר ברכוש של אחר שהנידון מימן את רכישתו או שהעבירו לאותו אדם בלא תמורה, ובלבד שהדבר לא יחול מקום שמדובר בהעברה שנעשתה לפני ביצוע העבירה שבשלה הורשע הנידון ושלגביה ניתן צו החילוט (סעיף 21(ג) לחוק איסור הלבנת הון ). בפרשת אבו עמר נתן בית משפט זה (כב' השופטת נאור) את דעתו לשאלה מה מעמד אדם שאינו קשור להליך הפלילי הטוען לזכות ברכוש שנתפס בידי המשטרה ומבקש להישמע בשלב הליך הביניים שעניינו סעד זמני, במטרה למנוע הטלת צו זמני על רכושו. בית המשפט מכיר בזכותם של הטוענים לזכויות ברכוש שאינם מעורבים בהליך הפלילי, כבר בשלב הדיון בצו הזמני (שם, פסקה 20) וכדברי השופטת נאור:

"הפרקטיקה "מתקנת" את שהחסיר המחוקק ובכך מגינה היא על זכות הקנין של הטוען לזכות ברכוש ומונעת פגיעה לא מידתית בזכות זו. ראוי לדעתי לעגן בהוראות חוק מפורשות את מעמדו של הטוען לזכות ברכוש כבר בשלב הדיוני של מתן צו זמני, בפני אותו בית משפט המוסמך לתת צו זמני – בית המשפט המחוזי".

החילוט, וסעדי הביניים שנועדו להבטיח את הגשמתו, מתייחסים, איפוא, לרכוש הנידון, או לנאשם, בהתאמה, למעט בהתקיים תנאים מיוחדים בהם יתכן שיחולו גם על רכוש של אדם אחר שאינו קשור להליך הפלילי, כמפורט בסעיף 21(ג) לחוק.

כיצד משליכים הדברים על ענייננו? במקרה זה לא הוכחו תנאים מיוחדים שעשויים היו להצדיק הטלת סעדים זמניים על זכויותיה הרכושיות של ליה פרץ, שאינה מעורבת בהליך הפלילי. ממילא, ההנחה המתחייבת היא, כי ניתן לעקל בהליך ביניים רק את זכויותיו הרכושיות של הנאשם אבי פרץ עצמו.

על פני הדברים, וכל עוד לא הוכח אחרת, רכוש משותף הרשום בשם בעלים משותפים אינו אמור לעמוד לחילוט בשלמותו בגין עבירות שעבר אחד השותפים. דין זה אמור לחול לא רק בשלב החילוט הסופי אלא גם בשלב מתן סעדי הביניים. משלא הוכח אחרת, אניח לצורך הענין כי פרטי הרכוש הרשומים על שם אבי פרץ ניתנים לעיקול בבחינת סעד זמני. עם זאת, אין לעקל את זכויותיה של רעייתו בנכסים הרשומים על שמה, משאין לה קשר וזיקה לנושא האישומים בהליך זה.

לאור זאת, אני מחליטה:

(1) העיקול על המגרש, הרשום על שם אבי פרץ בלבד, יעמוד בעינו.

(2) העיקול על דירת המגורים הרשומה על שם שני בני הזוג ישונה באופן שהוא יצטמצם למחצית מהדירה, המייצגת את חלקו של אבי פרץ בנכס.

(3) העיקול על הרכב ישאר בעינו, בהיותו רשום על שם אבי פרץ בלבד.

(4) העיקול על חשבון הבנק ישאר בעינו משהוא רשום על שם אבי פרץ בלבד.

הגבלות על היקף שוויים של העיקולים

יש טעם בטענות אבי פרץ לפיהן העיקולים המוטלים בסעדי ביניים אינם אמורים לחרוג מהיקף הרכוש המהווה נשוא העבירות בגינן הוא נאשם. לטענתו של פרץ, העיקולים שהוטלו במקרה זה עולים בהיקפם על שווי הרכוש נשוא העבירות בהן הוא מואשם. הגבלה נטענת זו משתמעת מהוראת חוק איסור הלבנת הון בסעיף 21 הקובע:

" חילוט רכוש בהליך פלילי

(א) הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים 3 או 4, יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי נוסף על כל עונש יחולט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי של רכוש שהוא –

(1) רכוש שנעברה בו העבירה, וכן רכוש ששימש לביצוע העבירה, שאיפשר את ביצועה או שיועד לכך;

(2) רכוש שהושג במישרין, או בעקיפין, כשכר עבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך".

( הדגשה לא במקור).

עולה מכך, שלצורך חילוט, מגביל החוק את שווי הרכוש המחולט, וקושר את היקפו להיקף הרכוש נשוא העבירה, כמוגדר באותה הוראה.

בענייננו, הרכוש בו נעברה העבירה מבחינתו של אבי פרץ הוא סכומי ההפקדות בבנק המגיעים לסך כולל של 441,540 דולר. יוצא, איפוא, כי היקף החילוט אינו אמור לחרוג מסכום זה, והוא הדין בסעדי הביניים שנועדו להבטיח את החילוט.

עם זאת, לא הובאו נתונים ברורים על ערכם של הנכסים המעוקלים, באופן שיאפשר לאמוד את שוויים הכולל, ובמיוחד כיום, לאור ביטול מחצית מהעיקול שהוטל על דירת המגורים של בני הזוג. לאור זאת, הטענה בענין זה נדחית, מהעדר נתונים מבוררים.

ערבות להבטחת התייצבות

אבי פרץ הסכים להוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגדו. בית המשפט קמא הטיל עליו להמציא ערבות צד ג' על סך 100,000 ₪ להבטחת התייצבותו למשפט. המדינה מבקשת להגדיל את סכום הערבות ולהעמידה על 400,000 ₪, כדי להבטיח את האפקטיביות של הערובה להבטחת התייצבות נאשם זה להליכים המשפטיים בעניינו.

בשים לב לחומרת העבירות המיוחסות לפרץ, ולקשריו במדינות חוץ, יש ממש בחשש כי היקף הערובה שהוטלה עליו בבית משפט קמא אינו מספיק להבטיח את התייצבותו למשפט.

בנסיבות הענין, אני מחליטה, איפוא, להגדיל את הערבות להבטחת התייצבות פרץ למשפט באמצעות הגדלת ערבות צד ג' שניתנה לצורך כך, באופן שתעמוד על סך כולל של 250,000 ₪.

על יסוד כל האמור, ערר המדינה וערר פרץ מתקבלים בחלקם, כמפורט לעיל.