בש"פ 8577/13 מדינת ישראל נ. יעקב ברגר

ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רומנוב ) מיום 18.12.2013 בת"פ 46922-05-12, בה הורה בית המשפט על הקלה בתנאי שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים.

העובדות לפי כתב האישום המתוקן

1.

המשיב שימש במועדים הרלבנטיים לכתב האישום כמנהלהּ של עמותת "וזאת הברכה לתורה וצדקה בירושלים" (להלן: העמותה ). באותה עת שימש יוסף צדוק (להלן: צדוק ) כיד ימינו של המשיב וביצע עבורו ועבור העמותה פעולות שונות, לרבות מסירת המחאות, הפקדתן, משיכה והפקדה של כספים בחשבונות העמותה ופריעת המחאות עבור המשיב בעסקי המרות מטבע. העמותה הפעילה שלושה תלמודי תורה, גני ילדים, בתי ספר יסודיים ו"כולל" בירושלים ובבית"ר-עלית וכן ישיבה בבית"ר-עלית (להלן: מוסדות העמותה ). מרבית כספי העמותה התקבלו מתקציבי משרד החינוך, משרד הרווחה ועיריות ירושלים ובית"ר-עלית, בהתאם למספר התלמידים הרשומים במוסדות החינוך שהפעילה העמותה, על פי דיווחיה למשרד החינוך.

2.

כנגד המשיב, צדוק והעמותה הוגש כתב אישום, ולאחריו כתב אישום מתוקן, שעניינם בעבירות מרמה חמורות ומתמשכות, הלבנת הון ועבירות מס בהיקף של עשרות מיליוני ש"ח.

3.

על פי האישום הראשון , העבירה העמותה בניהולו של המשיב ובתיווכו של צדוק דיווחים כוזבים לרשויות השלטון בדבר מספר התלמידים הלומדים במוסדות העמותה בשנים 2012-2008. באמצעות מצג השווא לרשויות אותו יצרה העמותה בניהול המשיב ובאמצעות צדוק, לפיו בשנים הללו מספר התלמידים הלומדים במוסדות העמותה גדול ממספרם בפועל, קיבלה העמותה שלא כדין ובמרמה כ-32 מיליון ש"ח ממשרד החינוך וכן 566,475 ש"ח מעיריית ירושלים ו-42,810 ש"ח מעיריית בית"ר-עלית. בגין המעשים האמורים הואשם המשיב בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (עבירות רבות), לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ).

4.

על פי האישום השני , בשנים 2010-2002 פיצלה העמותה, באמצעות המשיב ובהוראתו, את משכורותיהם של עובדיה למספר המחאות במטרה להפחית את חיובי העמותה בתשלומים בשל שכר עובדיה ולרמות את רשויות המס. העמותה שילמה לעובדיה משכורות אשר רק חלקן דווח לרשויות המס, כך שבפועל משכורתם עלתה בהרבה על המשכורת המדווחות. המותבים בהמחאות הנוספות היו לעתים עובדי העמותה עצמם, ולעיתים אנשים אחרים, כאשר בסך הכל נמנעה העמותה מלדווח על סך של כ-8.9 מיליון ש"ח אותם שילמה כמשכורות לעובדיה

בשנים 2010-2002. בכך, ובאמצעות פעולות נוספות הונו המשיב, צדוק והעמותה את רשויות המס. בגין המעשים האמורים הואשם המשיב בשמונה עבירות מרמה, לפי סעיף 220(2) לפקודת מה הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה ) ובמרמה, לפי סעיף 220(5) לפקודה.

5.

על פי האישום השלישי , במהלך ביצוע המעשים המתוארים הפיקו המשיב, צדוק והעמותה הכנסות בגובה מיליוני ש"ח המהוות "רכוש אסור" כהגדרתו בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון ). כל זאת כאשר במהלך ביצוע המעשים המיוחסים להם במסגרת האישומים הראשון והשני ביצעו המשיב, צדוק והעמותה פעולות שונות שנועדו להסתיר את מקור הרכוש האסור, זהות בעלי הזכויות בו, מקומו ותנועותיו. ביניהן: פתיחת חשבונות בנק על שם מוסדות העמותה, אשר שימשו הלכה למעשה כחשבונות פרטיים של המשיב וביצוע פעולות שונות בחשבונות אלו; משיכה ופירעון בדרכים שונות של כספים שמקורם בעמותה בהיקפים מהותיים, תוך ניסיון להמירם למזומן; פיצול משכורות העובדים באופן שחלקן אינו מדווח לרשויות המס כדין ואינו נרשם בספרי העמותה על פי שימוש האמיתי; הפקת תלושי שכר כוזבים עבור מי שאינם עובדי העמותה; רישום כוזב בספרי העמותה של כספים שנמשכו מן העמותה כהלוואות. בגין המעשים האמורים הואשם המשיב בהלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון; רישום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 לחוק; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק.

6.

לצד כתב האישום הוגשה בקשה לחילוט רכוש אשר שוויו מהווה חלק משוויו של הרכוש בו נעברו העבירות לפי סעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון או שהוגש, במישרין או בעקיפין, כתוצאה מביצוע העבירות המתוארות לעיל.

הליכי המעצר

7.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה העוררת למעצר המשיב 2 עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בנוסף, ביום 7.6.2012 הגישה העוררת בקשה למתן סעדים זמניים בה נתבקש המשך החזקת הרכוש שנתפס ואשר חילוטו התבקש בכתב האישום.

8.

ביום 19.6.2012 הורה בית המשפט המחוזי על שחרור המשיב למעצר בית מלא במדרשה במגדל העמק (להלן: המדרשה ) בכפוף לתנאים המגבילים הבאים: פיקוח מפקחים; איזוק אלקטרוני; איסור יציאה מן הארץ; חתימה על התחייבות עצמית בסך מיליון ש"ח והפקדת עירבון או ערבות בנקאית בסך 650,000 ש"ח. לצד זאת הורה בית המשפט, כי המשיב ואשתו ימשכנו נכס שבבעלותם, וכי אשתו של המשיב וחתנו יחתמו על ערבות צד ג' להבטחת התנאים שנקבעו. בהמשך, ביום 12.7.2012 החליט בית המשפט המחוזי להקל בתנאי חלופת המעצר ולאפשר למשיב לצאת לשלושה "חלונות התאווררות" יומיים בתחומי המדרשה ובליווי מפקח מאושר בלבד .

9.

ביום 20.9.2012 דחה בית המשפט המחוזי בקשה לעיון מחדש במסגרתה ביקש המשיב להמיר את חלופת המעצר במדרשה לביתו שבירושלים, בנימוק שטרם חלף די זמן מאז החלטתו הקודמת של בית המשפט. במסגרת החלטה זו עמד בית המשפט על החשש הממשי להימלטות המשיב מהארץ, אך עם זאת אישר למשיב לצאת מן המדרשה לצורך פגישות עם בא כוחו, בכפוף ליידוע העוררת מבעוד מועד. ביום 14.10.2012 יצא המשיב לפגישה אצל בא כוחו בתל אביב, לאחר שעדכן את העוררת בתוכניותיו. ממעקבה של המשטרה אחר המשיב באותו יום עלה כי לאחר קיום הפגישה האמורה, בה נכחו גם אשתו, מלווה ומפקח, נסע המשיב עם אשתו וללא המפקח לסעוד במסעדה בתל-אביב, שם נעצר. במהלך חיפוש על גופו שערכו השוטרים נמצא מסמך שכלל, בין היתר, פרטים אישיים אודות הפרקליטה המטפלת בתיק המתנהל נגד המשיב (להלן: המסמך ).

10.

לאור האמור ובעקבות בקשת העוררת לעיון חוזר בהחלטה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר הורה בית המשפט ביום 17.10.2012 על מעצר המשיב עד תום ההליכים. בהחלטתו עמד בית המשפט על חומרת המעשים המיוחסים למשיב; על החשש המשמעותי להימלטותו מהארץ בשים לב לכך שהינו אדם בעל אמצעים שהינו אזרח אנגליה ומרכז עסקיו בחו"ל ועל העובדה שלעוררת הגיעו ידיעות מודיעיניות בדבר כוונת המשיב להימלט מן הארץ.

בתוך כך קבע בית המשפט כי הפקת המסמך והחזקתו אינם מהווים כשלעצמם עילה למעצר המשיב, אולם יש בהם כדי להעיד על הסכנה הנשקפת ממנו ולצד הפרת תנאי השחרור מצדיקים מעשיו המצטברים את מעצרו עד תום ההליכים. בהמשך, קיבל בית משפט זה (השופט ע' פוגלמן ) את ערר המשיב על החלטת מעצרו והורה על חילוט סך של 75,000 ש"ח מכספי הערבות ועל החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיחליט על כל שינוי נוסף בתנאי שחרור המשיב (בש"פ 7576/12 מיום 26.10.2012). ביום 29.10.2012 הורה בית המשפט על הוספת מפקח.

11.

במהלך החודשים הבאים נתקבלו בקשות המשיב להקלה בתנאי מעצרו בשל חלוף הזמן. ביום 4.12.2012 התקבלה בקשת המשיב לשינוי מקום מעצרו לביתו בירושלים. ביום 12.2.2013 התיר בית המשפט למשיב לצאת את ביתו פעמיים ביום לצורך תפילה וביום 23.7.2013 הותרה יציאת המשיב מביתו מידי יום, בין השעות 19:00-09:00. כמו כן, בחודשים ספטמבר-נובמבר 2013 הותרה יציאתו של המשיב לחו"ל בשני מקרים.

12.

בין לבין ועל רקע הליכי גירושין בין המשיב לרעייתו, שיחרר בית המשפט ביום 19.6.2013 את רעיית המשיב מערבותה וקבע כי לצורך כך חלקה בדירת הזוג הינו 75%. בהקשר זה ומבלי להכריע בסוגיה לגופה דן בית המשפט ביום 9.12.2013 במחלוקת שנתגלעה בין העוררת לבין רעיית המשיב בדבר חלקה של זו בדירה הממושכנת. בית המשפט קבע כי באשר להליכים לפניו מהווה רישום הזכויות בדירה נקודת מוצא ומשכך מנועה העוררת מלנקוט בהליך כלשהו ביחס ל-75% מן הדירה הרשומים על שם רעיית המשיב.

13.

ביום 29.10.2013 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בה עתר לביטול הערבות הבנקאית בשל מצבו הכלכלי ובטענה כי הוא זקוק לסכום שהופקד, בין היתר, כיוון שאלו שהילוו לו כספים נושים בו. עוד נטען כי מן המשיב לא נשקפת סכנת הימלטות וכי חלוף הזמן והתמשכות ההליך העיקרי בעניינו מצדיקים את קבלת בקשתו. ביום 18.12.2013 קבע בית המשפט כי הערבות הבנקאית בסך 650,000 ש"ח תבוטל ותושב למשיב. זאת בנימוק כי מיום הגשת כתב האישום חלפה למעלה משנה וחצי וכי בתקופה שחלפה הלכה הערבות והפכה למעיקה עבור אותם אנשים שהילוו למשיב כספים לצורך גיוסה. יצוין כי ביום 19.12.2013 ניתן עיכוב ביצוע ארעי של החלטת בית המשפט המחוזי עד להחלטה אחרת של בית משפט זה.

מכאן הערר.

ההליכים בתיק העיקרי

14.

לאחר הקראת כתב האישום נדחה הדיון בתיק מעת לעת. בין היתר, ביום 29.1.2013 הוחלף ייצוג המשיב והחל ייצוגו על ידי באת כוחו הנוכחית. לצד האמור, נדחה הדיון בתיק העיקרי גם מטעמי בית המשפט עד ליום 22.5.2013. בימים 3.7.2013, 31.10.2013 ו-10.11.2013 נתקיימו מועדי דיונים בדבר חומר החקירה (מועד נוסף נקבע לחודש ינואר 2014) ואילו ביום 19.12.2013 קבע בית המשפט כי שמיעת הראיות בתיק תחל ביום 1.3.2014, בקצב של שלושה דיונים בשבוע.

נימוקי הבקשה

15.

העוררת – באמצעות באי כוחה, עו"ד אייל כהן ועו"ד חיים פס – טוענת כי שגה בית המשפט בעת שהורה על השבת הערבות בסך 650,000 ש"ח אותה הפקיד המשיב, שכן נוכח "הכרסום" ההולך ומתמשך בתנאי שחרורו של המשיב, בנסיבות העניין אין די בתנאים המגבילים המוטלים על המשיב כיום להבטיח את התייצבותו לדין. בתוך כך, נטען כי קביעת בית המשפט לפיה, הסך של 600,000 ש"ח אשר חילוטו מבוקש יהווה חלף סך הערבות הבנקאית, מבטלת את האיום על המשיב מפני אי התייצבות, שכן חילוטו של סכום זה מבוקש בלאו הכי. בהקשר זה מדגישה העוררת כי לא נותרה בידיה כל ערבות ממשית למעט רבע מדירת המשיב, שכן טרם ניתנה החלטה בבקשה לסעדים זמניים. עוד נטען כי על פי ההלכה אין במקרה דנן מקום להתיר את השימוש בנכסים לגביהם ניתן צו חילוט זמני כערובה להבטחת התייצבות, ובפרט בשים לב להקלות שכבר ניתנו בעניינו של המשיב. לצד זאת, מצביעה העוררת על כך שהתמשכות ההליכים עד כה לא נבעה מהתנהלותה וכי שמיעת הראיות בתיק צפויה להתחיל בקרוב ולהתקדם במהירות.

16.

לצד האמור, נטען כי קיימת מסוכנות טבועה ממשית להימלטות המשיב. זאת נובעת מנסיבותיו האישיות ומתגברת נוכח גירושיו הצפויים מאשתו והתרופפות קשריו המשפחתיים בישראל. מסוכנות זו, חומרת המעשים המיוחסים למשיב ומסמך

המעקב אחר הפרקליטה שנמצא בידי המשיב בעת שהפר את תנאי מעצרו מצדיקים, לשיטת העוררת, תנאים מגבילים ממשיים. לשיטת העוררת, ביטול הערבות סותר את תכלית ההגבלות שהוטלו על המשיב ומאיין את היכולת

להבטיח את התייצבותו למשפט. לפיכך, דין החלטת בית המשפט קמא להתבטל, כאשר אין בהימשכות ההליכים, אשר האשם בהימשכותם רובץ לפתחו של המשיב, או בבקשת הגמ"חים והמלווים לקבל את כספם כדי לשנות מן האמור. זאת

בפרט כשלא הוכח כי המשיב סובל ממצוקה כלכלית וכאשר אין כל מקום לציפייה או להסתמכות מצד

המשיב או מצד אלו שהילוו לו כספים לביטול הערבות בשלב זה.

תגובת המשיב

17.

המשיב – באמצעות באת כוחו, עו"ד דבורה עטיה –

מלין תחילה על גובה הערובה ומצביע

על כך שהיקף ההונאה המיוחסת לו על פי עובדות כתב האישום הינו 9 מיליון ש"ח לכל היותר, ולא 32 מיליון ש"ח כפי שנטען על ידי העוררת, ועל כך שפירות המרמה שימשו את העמותה ולא הגיעו לכיסו של המשיב. בהקשר זה, נטען כי משהמשיב עצמו נעדר יכולת כלכלית גויסו כספי הערובה באמצעות

גמ"חים, כאשר האנשים הפרטיים שהלוו את הכספים ייפגעו אם אלו לא יושבו לידיהם.

18.

באשר למסוכנותו , טוען המשיב כי כיום אין חשש להתחמקותו מהליכי שפיטה ולהימלטותו לחו"ל, שכן אף שהוא מחזיק באזרחות זרה מרכז חייו בישראל והוא נמנע מלהפר את תנאי שחרורו על אף שביכולתו לעשות כן. לחיזוק טענתו מציין המשיב כי מזה שמונה חודשים הוא אינו נתון לאיזוק אלקטרוני, כאשר החל מחודש יוני מותרת יציאתו מביתו למשך היום כולו. עוד צוין כי בחודשים ספטמבר-נובמבר 2013 – ולאחר ששוחררו 75% מדירת המגורים – הותרה יציאתו של המשיב לחו"ל בשני מקרים והוא לא הפר את האמון שניתן בו.

19.

בנוסף, טוען המשיב כי משבקשת החילוט שהוגשה נגדו כוללת את כלל רכושו ובשים לב לאמור ולעבירות בהן הואשם ולנסיבות ביצוען, הרי שעניינו נופל בגדרם של אותם מקרים בהם על פי ההלכה יש להתיר שימוש ברכוש שחילוטו מתבקש גם כערובה במקביל. בהקשר זה מציין המשיב כי רבע מדירתו קבוע כערובה וכי ניתנו ערבויות צד ג'. לאור כל האמור, ובהתחשב בחלוף הזמן ובכך ששמיעת הראיות בתיק העיקרי תחל בחודש מרץ 2014 לכל המוקדם טוען המשיב כי צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו לבטל את הערבות שהוטלה עליו.

דיון והכרעה

20.

לאחר שעיינתי בערר על נספחיו ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערר מהטעמים המפורטים להלן.

21.

המקרה שלפני עוסק בשתי פעולות שונות בהן נקטה העוררת ביחס לרכושו ולנכסיו של המשיב המשרתות כל אחת מטרות שונות. מטרתה של בקשת העוררת – אשר טרם התקבלה – לחילוט נכסים לפי סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, להבטיח כי עד להכרעה בהליכים המתנהלים כנגד המשיב לא יוברח רכוש ובבוא היום, אם יורשע המשיב, ניתן יהיה לממש את גזר הדין ולחלט הרכוש. לעומת זאת, מוסד הערובה נועד לתכלית שונה ומטרתו לשמש אמצעי חלופי למעצר במקרה בו תיתכן הגשמת התכלית שבבסיס המעצר על ידי שימוש באמצעי מידתי יותר שפגיעתו בחירותו של הנאשם קטנה יותר [ראו למשל: בש"פ 10316/08 גולן נ' מדינת ישראל , פסקה 13 להחלטה ( 15.12.2008) והאסמכתאות הנזכרות שם ] . הערבות

נועדה בראש ובראשונה להרתיע את הנאשם

מפני הפרת תנאי השחרור ומפני הימלטותו מאימת הדין, כאשר הוא עצמו והערבים שנטלו אחריות לפקח עליו נוטלים סיכון שייפגעו בכיסם אם לא יעמדו בתפקידם [ראו: בש"פ 980/12 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 15 להחלטה (8.2.2012)]. לפיכך, אף שעל בית המשפט להימנע במידת האפשר מלחייב נאשם בערובה שאין ביכולתו להפקיד , בה בעת עליו להימנע מקביעת ערובה בה לנאשם אין כל קושי לעמוד. ערובה שכזו אינה משיגה את מטרותיה ואף עשויה

לספק לנאשם מניע לוותר על נכסיו על מנת להימלט מאימת הדין [ראו: בש"פ 7560/95 הרוש נ' מדינת ישראל , פסקאות 13-12 להחלטה (20.12.1995)] .

22.

שימוש דואלי בנכסים לגביהם ניתן צו חילוט זמני

גם כערובה להבטחת התייצבות אכן אפשרי בנסיבות מסוימות, אך יחד עם זאת הוא מהווה חריג לכלל, השמור לנסיבות נדירות בלבד, כאשר נוכח השוני בין תכליתם של הערבות ושל החילוט, ראוי שאלו יתבססו על נכסים נפרדים [ראו: בש"פ 3120/06 מדינת ישראל נ' בניאורשווילי , פסקה 9 להחלטה (27.4.2006)]. זאת, בין היתר, כיוון שבמצב בו הערבות נסמכת על נכס שממילא חילוטו מבוקש בסוף ההליך, הרי שבנסיבות מסוימות עלול הנאשם שלא להירתע כמעט מאפשרות חילוט הערבות. לעניין אפשרות השימוש הדואלי יש לשקול את חומרת העבירות הנטענות

ואת סכומי הכסף הנוגעים להן, ומנגד את יכולתו הכלכלית של הנאשם, בשים לב לפירות שצמחו לו מהעבירות ולהשפעה של תפיסת נכסי הנאשם במסגרת בקשת החילוט. כל זאת בעת שדרישה מנאשם להפקיד ערובות נוספות – מעבר לנכסים שחילוטם מבוקש – הינה מקובלת וסבירה [ראו: בש"פ 7629/02 אוהב ציון נ' מדינת ישראל , פסקה 6 להחלטה (6.9.2002) ] .

23.

מן הכלל אל הפרט : אף שניתן להעריך כי ההליכים המשפטיים בעניינו של המשיב צפויים להימשך תקופה לא קצרה נוכח מועד תחילת שמיעת הראיות בתיק ומורכבותו, אינני סבור כי חלוף הזמן מצדיק במקרה דנן שינוי בתנאי הערבות שנקבעו ביום 19.6.2012. זאת בשים לב להקלות המשמעותיות שנעשו בתקופה שחלפה ביתר התנאים המגבילים הנלווים לחלופת המעצר, לרבות קביעה כי העוררת איננה רשאית לנקוט בהליך כלשהו ביחס ל-75% מהדירה שמושכנה כערבות, ולכך שעל פי הנראה אחריותה של העוררת להתמשכות ההליכים אינה גדולה מאחריותו של המשיב לכך.

24.

יתר על כן, העבירות המיוחסות למשיב

בכתב האישום הן חמורות ובעלות היקף גדול ביותר, אשר גם לשיטת המשיב בדיון לפני אינו יורד ממיליוני שקלים והינו גבוה פי כמה וכמה מסכום הערבות שהופקד על ידו. אם יורשע המשיב בדין הוא צפוי לעונש חמור ולפיכך החשש שיימלט מאימת הדין, בשים לב לאזרחותו הזרה ולעובדה שעסקיו מתנהלים בחו"ל, שריר ועומד גם כנגד ערבות, כל שכן במצב בו הערבות בטלה. כמו כן לא נעלם מעיניי

כי לא הוכח כי המשיב נעדר

יכולת כלכלית, וטענה זו של המשיב נשענה בעיקרה על עצם העובדה שהסתייע בגמ"חים לצורך גיוס הערבות, כאשר מנגד אין חולק כי למשיב עסקים בחו"ל.

25.

לפיכך, ובשים לב

כי בשלב זה לא נותרה בידי העוררת כל ערבות ממשית למעט רבע מדירת המשיב, שכן טרם ניתנה החלטה בבקשה לסעדים זמניים, סבורני כי בעת הזו הערבות דרושה לצורך הגשמת התכלית שבבסיס שחרורו של המשיב לחלופת המעצר והבטחת התייצבותו למשפט. זאת בהתחשב גם בכך שהמשיב הפר את תנאי מעצרו פעם אחת ואף בהתעלם מהמסמך שנמצא על גופו בחיפוש שערכה המשטרה ביום 14.12.2012.

26.

באשר לבקשתם של אותם אנשים אשר הילוו לגמ"חים מכספם כדי שניתן יהיה להעמיד ערבות ומעוניינים לקבל בחזרה את שנתנו; אינני סבור כי רצונם של אותם אנשים, שאינם צד להליך שלפני, מצדיק פגיעה באינטרס הציבורי

שבהבטחת התייצבות המשיב למשפטו. בתוך כך, יצוין כי נוכח אופייה הסבוך והמורכב של הפרשה היה על המשיב ועל מי שהילוו כספים לגמ"חים בעניינו להעריך מלכתחילה כי יחלוף זמן בטרם יוכרע ההליך וכספי הערבות יושבו.

אשר על כן הערר

מתקבל. אני מורה על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.12.2013, ככל שהיא נוגעת לביטול הערבות, ועל הותרת הערבות הבנקאית על כנה.