בש"פ 1722/09 צבי סטרוק נ. מדינת ישראל

בפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה על פי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ).

1.

נגד העותר הוגש ביום 10.12.2008 כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בנסיבות מחמירות וחטיפה לשם חבלה חמורה באישום הראשון וכן עבירות של תקיפה והיזק לבעל חיים באישום השני. לפי עובדות האישום הראשון, ביום 24.7.2007 סמוך לשעה 14:30 שהה עמראן פארח (יליד 1992) (להלן: המתלונן ) באזור שבין כפר קוסרא

והמאחז "אש קודש" הסמוך ליישוב שילה, יחד עם חבריו מאלק פריד חאסן (להלן: מאלק ) ואחמד עבד אל רחים חסן (להלן: אחמד ). בסמוך לשעה 15:15 הגיע העותר בצוותא חדא עם אחר (להלן: האחר ) למקום בו שהו המתלונן וחבריו כשהוא נוהג בטרקטורון ( Mule ) בו החזיק את נשקו האישי מסוג M-16 , ברישיון (להלן: הנשק ). משהבחין המתלונן בטרקטורון מתקרב, רץ לכיוון חבריו שעמדו בסמוך וקרא להם להימלט. המתלונן וחבריו ניסו להימלט אך עד מהרה השיגו אותם העותר והאחר. בהתקרבם אל המתלונן ירד העותר מן הטרקטורון יחד עם האחר, והאחר החזיק בנשק וירה לכיוון שאינו ידוע למשיבה. מששמע המתלונן את היריות קפא במקומו והרים את ידיו. בתוך כך הגיע אליו העותר, החל להכותו בחלקי גופו השונים, בעט בו, הפיל אותו על אדמת הטרשים ואף הטיח את ראשו באדמה. העותר המשיך להכות את המתלונן באגרופים בגבו ובראשו וכעבור זמן קצר עזבו ופנה לרדוף אחר אחמד. בשלב זה הגיע למקום האחר, הכה את המתלונן באמצעות הנשק ולאחר מכן קרע את חולצתו של המתלונן וליפפה סביב ראשו על-מנת שלא יוכל לראות את המתרחש. כעבור זמן מה הגיע העותר למקום בו שהו המתלונן והאחר, ותוך שהם ממשיכים להכותו גררו העותר והאחר את המתלונן אל הטרקטורון כשהוא זב דם, כפתו אותו כשידיו מאחורי גבו, הושיבו אותו ביניהם כשפניו מכוסות ונסעו מן המקום. במהלך הנסיעה נחבט המתלונן בטרקטורון ואיבד את הכרתו, וכעבור זמן מה התעורר במקום בלתי ידוע כשהוא רטוב ממים שנשפכו על החולצה שעטפה את פניו. המתלונן שמע קולות דוברים בעברית ואף שמע דו-שיח בין שניים שזהותם אינה ידועה במהלכו שאל אחד הדוברים את חברו בשפה הערבית: "א-טוכו?" (אני אירה בו?), ולאחר מכן הוכה המתלונן פעם נוספת על-ידי אנשים שזהותם אינה ידועה. כעבור זמן מה נלקח המתלונן על-ידי אנשים שזהותם אינה ידועה לאזור פתוח, שם הוכה פעם נוספת, הופשט והושלך כשהוא כפות ופניו מכוסות. כאשר הצליח המתלונן לשחרר את החולצה שכיסתה את פניו התברר לו כי הוא הושאר במקום עירום כביום היוולדו, ובהגיעו אל הכביש סמוך לצומת דומא פגשו בו נוסעי מכונית חולפת, כיסו את גופו, שחררו את ידיו והעבירו אותו לקרובי משפחתו בכפר קוסרא. המתלונן נלקח לבית חולים ואובחן כסובל מחבורות וחתכים. האישום השני מתאר אירוע שהתרחש כחודשיים או שלושה לפני האירוע המתואר באישום הראשון ועל-פי הנטען שם רעה המתלונן את צאנו יחד עם שלושה חברים באזור הידוע כ"קטעת א-שמל" סמוך לכפר קוסרא. העותר הגיע למקום באמצעות טרקטורון שתיאורו דומה לזה הנזכר באישום הראשון, והוא וחברו ירדו מן הטרקטורון וקראו למתלונן ולחבריו בערבית ובעברית כי זו אדמת העותר והורו להם לעזוב את המקום. בתוך כך סטר העותר למתלונן והכה אותו וכן הכה שניים מחבריו, סטר להם, בעט בהם והפילם לאדמה. בנוסף בעט העותר בגדי שזה אך הומלט במקום וכתוצאה מכך מת הגדי.

2.

ביום 29.1.2008 הוציא שר הביטחון בתוקף סמכותו לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות "תעודה בדבר ראיות חסויות" בעניינו של העותר. על-פי התעודה, הוטל חיסיון מטעמי ביטחון המדינה בנושאים הבאים: מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי וכל פרט, לרבות תוכן המידע, שיש בו כדי לחשפם; שיטות ודרכי פעולה, נהלי עבודה, אמצעים טכניים ודרכי איסוף מידע של שירות הביטחון הכללי בחקירה לרבות תוכן המידע שיש בו כדי לחשפם; תפקידים, משימות וכינויים של יחידות בשירות הביטחון הכללי וכל פרט שיש בו כדי לחשפם וכן שמם וכל פרט אחר שיש בו כדי לחשוף את זהותם של אנשי שירות הביטחון הכללי.

3.

במהלך דיון ההקראה שהתקיים ביום 8.2.2009 בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת נ' בן-אור), טען העותר כי בדעתו לעתור לגילוי הראיות החסויות בשל חשיבותן לשאלה המרכזית שבמחלוקת בתיק זה

- היא שאלת זיהויו של העותר כמי שביצע את המעשים המתוארים בכתב האישום. לבקשת העותר דחה בית המשפט המחוזי את המשך הדיון על מנת לאפשר לו להגיש את העתירה שבפניי. העותר מכחיש, כאמור, כל מעורבות באירועים נשוא כתב האישום וטוען כי הוא ושניים נוספים נדרשו לחקירה מסיבות שאינן ברורות לו, ולהערכתו הסיבה לכך נעוצה במאבקים הציבוריים והפוליטיים שהוא ובני משפחתו מנהלים, בהדגישו כי הוא אישיות מוכרת ביותר באזור מגוריו. עוד טוען העותר כי הדרך שבה זוהה לכאורה על-ידי המתלונן נראית מבוימת ולא מתאימה (המתלונן זיהה אותו תחילה במסדר זיהוי ולאחר מכן סיפר כי הוא מכיר את העותר מקודם). העותר טוען כי הראיות החסויות תסייענה בידו להוכיח כי לא הוא האדם שביצע את העבירות המתוארות בכתב האישום, והוא מוסיף וטוען כי אין לו עבר פלילי, כי מעולם לא היה מעורב בפעילות בלתי חוקית וכי באזור בו התרחשו לכאורה העבירות ישנם חשודים פוטנציאלים שמעורבותם באישומים סבירה יותר. עוד טוען העותר כי הותרת החיסיון על כנו תפגע באופן מהותי ביכולתו להתגונן מפני האישומים המיוחסים לו. במהלך הדיון שהתקיים בעתירה ביום 22.4.2009 הוסיף העותר וטען כי החשיבות שבגילוי הראיות נובעת גם מן הצורך לבדוק האם קיבלו המתלוננים טובות הנאה כנגד העדות וכן טען כי עולה שאלה של אכיפה סלקטיבית משום שנגד שני החשודים האחרים שנעצרו ונחקרו לא הוגש כתב אישום.

4.

המשיבה, מצידה, מתנגדת לעתירה והציגה בפניי, במעמד צד אחד, את הראיות שלגביהן חל במקרה דנן חיסיון מטעמים של ביטחון המדינה על-פי תעודת שר הביטחון מיום 29.1.2008. כמו כן נמסרו על-ידי גורמי הביטחון שנכחו בדיון במעמד צד אחד הסברים והבהרות בתשובה לשאלות שהוצגו להם על-ידי. טענת המשיבה היא כי הצורך לחסות ראיות אלה גובר על האינטרס שיש לעותר בגילוין.

בעקבות חומר הראיות וההסברים שהוצגו ונמסרו במעמד צד אחד, כאמור, נענו כבר בהמשך הדיון שתי תהיות שהעלה העותר בטיעוניו: ראשית, נמסר לעותר כי ניתן לומר בבירור שלא ניתנה כל הבטחה או טובת הנאה למתלוננים תמורת תלונתם או עדותם; שנית, נמסר לעותר כי הסיבה שלא הוגש כתב אישום נגד שני החשודים הנוספים שנחקרו באירועים נשוא האישום הראשון, היא כי להבדיל מן העותר אלה לא זוהו על-ידי המתלוננים ובשל כך, עמדת המשיבה היא כי אין בידה ראיות גלויות המאפשרות את העמדתם לדין (ראו פרוטוקול הדיון מיום 22.4.2009, בעמ' 3 מול השורות 17-12). בתום הדיון מיום 22.4.2009 קיבלתי לידי את החומר החסוי על מנת להוסיף ולבדוק אותו לעומקו ועל מנת לבחון אפשרות לקיום בירורים והשלמות נוספים מצד המשיבה בעקבות שאלות שעלו במהלך הדיון במעמד צד אחד.

5.

בהחלטה אשר ניתנה בשלב מאוחר יותר באותו היום, לאחר עיון נוסף בחומר החסוי, הוריתי למשיבה "לקיים את הבירורים הנוספים שהאפשרות לבצעם עלתה במהלך הדיון במעמד צד אחד". עוד הוריתי כי דיון נוסף בעתירה יתקיים ביום 27.4.2009, ובאותו דיון נמסרו על-ידי המשיבה במעמד צד אחד הבהרות נוספות בכל הנוגע לראיות שגילוין נתבקש. כך הודיעה המשיבה באותו מעמד על נכונותה לתקן את כתב האישום כנוסח המתוקן שהוצג בפניי (עותק של כתב האישום המתוקן יומצא לעותר לא יאוחר מיום 6.5.2009) וכן הסכימה להבהיר, למען הסר ספק, כי האמור בסעיפים 17-13 לכתב האישום אינו מיוחס לעותר, למעט לעניין חטיפה לשם חבלה. בעקבות כך וכן בעקבות הודעה נוספת שנמסרה על-ידי המשיבה לעיני בית המשפט בלבד ביום 30.4.2009 (כהחלטתי מיום 28.4.2009), ולאחר שעיינתי בטיעונים המשלימים שהגיש העותר ביום 4.5.2009, נחה דעתי כי אין באי-גילוין של הראיות החסויות כדי לפגוע בהגנתו של העותר במידה המצדיקה את גילוין, לפי המבחן הקבוע לעניין זה בסעיף 44(א) לפקודת הראיות ולפי הקריטריונים שהותוו בפסיקה ליישומו (ראו למשל: ב"ש 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(3) 729 (1984); בש"פ 155/08 אבו טיר נ' מדינת ישראל , פיסקאות 8-5 (טרם פורסם, 19.5.2008)).

אשר על כן ובכפוף להבהרות שנמסרו ולתיקון כתב האישום כאמור לעיל, העתירה נדחית.