בש"פ 1773/00 מדינת ישראל נ. גולן אטיאס

המשיב עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, יבוא סם מסוכן והחזקת סם שלא לצריכה עצמית. עם הגשת כתב-האישום ביקשה המדינה לעוצרו עד תום ההליכים, אך בית-משפט קמא סירב להיעתר לבקשה והורה על שיחרור בערובה בתנאים שקבע, ביניהם התנאי כי המשיב "ייעצר במעצר בית" בבית אימו בדימונה. על החלטה זו הערר שלפניי, ובקשת המדינה היא כי אורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

עד שהחילותי שומע טיעוניהם של באי-כוח בעלי-הדין לגופו של הערר, ביקשתי לעמוד על סדר שמיעתו של המשפט. או-אז נסתבר לי כי תחילתו של המשפט נקבעה לקראת תום תשעה חודשי מעצר. משראיתי כך, ביקשתי את פרקליטות המדינה כי תגיש בקשה לבית-משפט קמא להקדמת שמיעתו של המשפט. הדבר נעשה, ועתה ידענו כי המשפט אמור להישמע החל בחודש מאי, ועל פי ההחלטה שניתנה - "מיום ליום". אין לי אלא לברך על הרוח החדשה שהחלה נושבת בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ונאחל לכולנו כי התחלה זו יהא לה המשך כמותה.

אשר לגופם של דברים: טענת המדינה היא כי המשיב נטל "חלק משמעותי" בקשר שנקשר ליבוא מקולומביה של סם קוקאין במשקל של 1607 גרם. שתי בלדריות בלעו כמוסות רבות המכילות את הסם, ותפקידו של המשיב היה ליטול את הסם מהן ולשמור עליו. המשיב נתפס ועימו הבלדריות. אין חולקים בפניי על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, והשאלה אינה אלא שאלה של חלופת מעצר.

האשמה בגינה עומד המשיב לדין הינה אשמה חמורה ביותר, וחומרתה מתעצמת בשים-לב להרשעותיו הקודמות של המשיב. אכן, במסגרת רשת הסמים שנחשפה לא היה המשיב אלא זנב לאריות. יחד-עם-זאת - כפי שאמר בית-משפט קמא - חלקו של המשיב לא היה "חלק מבוטל" גם אם לא היה "חלק הארי". מכל מקום, כולנו ידענו כי אין הפצת סם בלא שרשרת-הפצה, וחלקו של המשיב היה חלק חיוני בשרשרת כולה.

בית-משפט קמא הורה על שיחרורו של המשיב בערובה, אך נתקשיתי להבין מה טעם החליט כפי שהחליט. סוחרי סמים, הם עצמם וכל אלה שמסביבם, אנשים מסוכנים הם לקהילה. כספים רבים מתגלגלים במחילות הסמים, והפיתוי להרוויח כסף קל רב הוא ביותר. למותר לומר כי מסחר בסמים יכול שייעשה גם באמצעי קשר, לאו דווקא בנוכחות פיסית. נראה היה לי איפוא, לכאורה, כי ראוי לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. אם כך ככלל, לא-כל-שכן לאחר ששמענו כי משפטו יסתיים, כמקווה, במהלך תשעה חודשי מעצר.

מוסיף וטוען עורך-דין נהרי, בא-כוחו המלומד של המשיב, כי נאשם אחר באותו כתב-אישום שוחרר ממעצר, והמדינה לא עררה כלל על שיחרורו. אין זו אלא הפליה, כך טוען עורך-דין נהרי, ודין הוא שמרשו ישוחרר, כשם ששוחרר אותו אחר. לטענה זו השיבה המדינה, כי עניינו של אותו אחר שונה מעניינו של המשיב: שאותו אחר מכור לסם בעוד אשר המשיב אינו כך; שאותו אחר הינו צעיר בן עשרים בעוד שהמשיב הוא בן עשרים ושבע; שלאותו אחר נמצאה חלופת מעצר ראויה בעוד שלמשיב לא נמצאה חלופת מעצר ראויה. על-כך משיב עורך-דין נהרי, כי אותו אחר נאשם באישום חמור מהמשיב; שנגד אותם אחרים תלויים ועומדים שני אישומים בעוד אשר כנגד המשיב תלוי ועומד אישום אחד בלבד; ולא עוד אלא שאחד מאותם שני אישומים התלויים ועומדים כנגד אותו אחר הינו אישום חמור מהאישום המיוחס למשיב.

ניתנת האמת להיאמר, שאני מתקשה להשוות בין ענייניהם של המשיב שלפניי לבין אותו אחר. המדובר הוא ברשת של יבוא סמים והפצתם שבראשה עמדו נאשמים אחרים בכתב-האישום, ואלה שלחו זרועותיהם כתמנון זה אל כל עבר. זרוע אחת של אותו תמנון היה המשיב ואילו אותו אחר היה זרוע אחרת. לשון אחר, אין קשר בין האישומים המועלים כנגד המשיב לבין המועלים כנגד אותו אחר, לבד מזאת שראשי הקשר היו אותם ראשים. משידענו כך, נתקשה אף להחיל את כלל השוויון על השניים, והרי דינם כשניים הנאשמים בשני כתבי-אישום שונים. טענת ההפליה אינה חזקה איפוא כפי שעשויה היא להיראות במבט ראשון.

בין כך ובין אחרת, דעתי היא כי ראוי הוא המשיב שיישב במעצר עד תום ההליכים; והעובדה, היא כשלעצמה, כי נאשם אחר שוחרר ממעצרו, אין בה כדי לשנות ממסקנתי.

אני מחליט לקבל את הערר, ואני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

היום, י"ג באדר ב' התש"ס (20.3.2000).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

00017730. G02