בש"פ 1775/99 שלוש נסים נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי, בו מיוחסות לו עבירות של סחיטה באיומים ושני מקרי הצתה. בית המשפ ט המחוזי החליט על מעצרו עד תום ההליכים. על כך הוגש ערר זה.

דין הערר להידחות.

על אף כל טענות בא כוח העורר, הנני סבור שקיימות ראיות לכאורה להוכחת שני האישומים המיוחסים לעורר. בית המשפט המחוזי דן בשאלה זו בפרוט ובאריכות, ומסקנתו מקובלת עלי. גם הטענה על פיה הופלה העורר לעומת שותפו לעבירה, זקן, דינה להידחות. די אם יוזכר, שהעורר ביצע את העבירות המיוחסות לו בתקופה בה היה משוחרר בערובה וכשתלוי נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה, ומיוחסת לו עבירה נוספת של הצתה, מה שאין כן ביחס לזקן.

העבירות המיוחסות לעורר, הרשעותיו הקודמות והעובדה שביצע את העבירות בהיותו משוחרר בערבות, מלמדים על מסוכנותו, ודעתי היא כדעת השופט המלומד בבית המשפט המחוזי שהיה מקום לעצרו עד תום ההליכים.

הערר נדחה.