בש"פ 1779/02 מדינת ישראל נ. צחי בן אור

המשיב עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, ביחד עם שניים אחרים (להלן: השותפים), בעבירות של שוד מזוין בחבורה, קבלת רכוש גנוב, קבלת חלקי רכב גנובים, זיוף רכב וקבלת רכוש גנוב. המשיב עצמו מואשם גם בעבירה נוספת של שוד מזוין, וכן בעבירה של החזקת תחמושת.

משפטם של המשיב ושותפיו התנהל לאיטו, ובחלוף תשעה חודשים פרשת התביעה טרם הסתיימה. המדינה ביקשה איפוא להאריך את מעצר השלושה בתשעים ימים בהצביעה, בין היתר, על מסוכנותו של המשיב. השופטת מרים נאור, שדנה בבקשה, האריכה את מעצר השלושה תוך קביעה שהשותפים יוכלו להשתחרר ממעצרם אם תימצא להם חלופת-מעצר הולמת. על-פי החלטה זו שוחררו השותפים ממעצרם. ראו בש"פ 6227/01 מדינת ישראל נ' בן אור (לא פורסם; ניתנה בתאריך 6.9.01)).

בחלוף תשעים ימים, ומשפרשת התביעה עדיין לא נסתיימה, פנתה המדינה בשנית וביקשה להאריך בתשעים ימים נוספים את מעצרו של המשיב. השופט יעקב טירקל נענה לבקשה, בציינו כי התמשכות ההליכים נגרמה בעטיים של באי-כוחם של המשיב ושותפיו, וכי בנסיבות העניין קיים חשש לשיבוש מהלכי משפט "שעיקר עוצמתו בתקופה שלפני סיומה של פרשת התביעה, שטרם הסתיימה" (בש"פ 9360/01

מדינת ישראל נ' בן אור (לא פורסם; ניתנה בתאריך 16.12.01)).

חלפו תשעים ימים, ופרשת התביעה טרם נסתיימה. המדינה, שהודיעה כי בכוונתה להעיד שני עדים נוספים, חוזרת בשלישית ומבקשת כי יוארך מעצרו של המשיב - אף הפעם בתשעים ימים - בציינה כי בתשעים הימים שחלפו עשה בית-המשפט המחוזי מאמץ ניכר לסיים את שמיעת המשפט. המדינה הסבירה, כי הסניגורים - פעם סניגורו של המשיב ופעם סניגוריהם של השותפים - לא הסכימו למועדים שהוצעו לשמיעת המשפט, וכך התמשך הדיון.

בעיקרון, האחריות לניהול המשפט בקצב ראוי מוטלת על בית-המשפט, והחוק מחייב את בית-המשפט לסיים את שמיעת המשפט בפסק-דין בתוך תקופה של תשעה חודשים. הסמכות להאריך את המעצר מעבר לכך הוענקה לצורך מקרים חריגים בלבד.

למרבה הצער, הפך החריג לכלל, ומשפטים - בשל אילוצי המערכת - מתנהלים לאיטם. אלא שאם צווים להארכת המעצר יינתנו כדבר שבשגרה, על יסוד אותם הטעמים שבגינם מלכתחילה נעצר עד תום ההליכים הנאשם, שעומדת לו חזקת החפות - הוראת החוק תהפוך לאות מתה.

עם זאת, מובן הוא, כי במקום שקיימת מסוכנות בולטת של הנאשם, באיזון הראוי יעדיף בית-המשפט את ההגנה על שלום הציבור על-פני חירותו של הנאשם.

במקרה שבפניי, פרשת התביעה, למעשה, הסתיימה, כך שאין עוד חשש להשפעה על עדים. שותפיו של המשיב, שמואשמים כאמור באותו סוג של עבירות, שוחררו ממעצר זה מכבר. נראה לי, על-כן, כי ראוי הוא לשחרר אף את המשיב ממעצרו.

עם זאת, לנוכח חומרת העבירות שבהן מואשם המשיב, על השחרור להיות רק בתנאים מגבילים, לרבות חלופת-מעצר.

אשר-על-כן, אני מאריכה את מעצרו של המשיב בשבעה ימים, שבמהלכם יקבע בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע חלופת-מעצר.