בש"פ 1783/11 אליעזר אדיסון נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 1.2.11 (כב' השופט דב מגד ), בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

1.

כנגד העורר ואחרים הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן: החוק ); חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק. על פי הנטען בכתב האישום, בהיותו אסיר בכלא איילון קשר העורר קשר עם הנאשמים שלומי דרעי ודוד לויאשוילי, על מנת לפגוע באשתו (להלן: המתלוננת ) מתוך כוונה להטיל בה מום או לגרום לה חבלה חמורה. ביום 30.12.10 התקשר העורר לדרעי, וסיכם עמו שעוד באותו יום יפגע במתלוננת על ידי חיתוך פניה באמצעות סכין ושיבהיר לה כי הדבר נעשה בשליחותו של העורר. למחרת, הגיעו דרעי ולויאשוילי לאיזור מגוריה של המתלוננת וכשהבחינו במתלוננת יצא לוישאוילי מהרכב והחל לצעוד לעברה בעוד דרעי ממתין ברכב. לויאשוילי עקב אחר המתלוננת עד שנעצר על ידי בלשי המשטרה אשר צפו במעשיו.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרם של העורר ושני הנאשמים הנוספים (להם יוחסו עבירות נוספות) עד לתום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: החוק ).

בהחלטתו מיום 1.2.11 סקר בית המשפט את חומר הראיות וקבע כי קיימות ראיות לכאורה המקימות עילת מעצר בגין מסוכנות וקיים חשש לשיבוש הליכים מצד הנאשמים בפרשה. מסוכנות זו מתעצמת לאור עברם הפלילי של הנאשמים ושתיקתם בחקירה. לעורר, 19 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, עבירות נגד שוטרים, אלימות, החזקת סכין, סמים והריגה. לאור האמור, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

מכאן הערר שבפניי.

4.

לטענת העורר אין בחומר החקירה כדי הרף של ראיות לכאורה, הפרשנות שנתנה המשטרה לשיחות שהאזינה להן היא שגויה ואין בינה לבין האמת ולא כלום. לא היה בכוונת העורר לפגוע באשתו-המתלוננת, נהפוך הוא, העורר התכוון לדאוג למתלוננת ולהביאה לשיקום עם שחרורו ממאסר. זאת ועוד, לא נתפס ברשות הנאשמים האחרים סכין או כל חפץ חד אחר בו יכולים היו לחתוך את פניה של המתלוננת, וגם בכך יש להחליש את עוצמת הראיות כנגדו.

לחילופין, טוען העורר, כי באם יקבע כי קיימות ראיות לכאורה, על בית המשפט

ליתן לעורר אפשרות להיבחן על ידי שירות המבחן, כפי שניתנה לנאשם אחר בתיק. העורר גורס כי יש לשחררו בתנאים מגבילים ולחילופין לבחון חלופת מעצר אשר תאיין את מסוכנותו.

5.

אקדים ואומר, כי עיון בחומר הראיות אינו מצביע על עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט

המחוזי ודין הערר להידחות. אסקור להלן את עיקר הראיות כנגד העורר:

ביום 30.12.10, בשיחה בין העורר לבין הנאשם דרעי, עולה בבירור כי העורר מתנה העברת כסף שהוא חייב לדרעי בביצוע מעשה כלשהו הקשור במתלוננת (הדגשה שלי – י.ע. ):

דרעי: אז אחרי היום אתה תצטרך לתת לי שמונה וחצי אלף

העורר: היא באה ... איך שאתה עושה את זה במקום אתה מקבל אותם במקום

דרעי: סגור אדיסון?

העורר: אהה. תשמע אני לא מדבר מהתחת, אדיסון מדבר מהפה

דרעי: טוב אז מחר אני יכול לבוא לקחת אותם?

העורר: אם אתה עושה את זה כן

[...]

העורר: אבל מה, בשני הצדדים .

דרעי: שני הצדדים. זה אני בעלך שתי נשיקות סלמאת .

העורר: כמו שצריך, של הז'ונקלר אבל

דרעי : של ה...של האיכותי...

העורר: איכותי אחי

דרעי: הכי טוב שיש

העורר: בן זונה מי נותן לא נותן לך אותם, מחר על הבוקר נותן לך אותם.

"אלף נשיקות לך אהובתי"? קשה להלום כי העורר הציע לשלם לדרעי סך 8,500 ₪ תמורת שתי נשיקות שיעתיר על לחייה של אשתו-המתלוננת, שפגעה בכבודו בשל עיסוקה כיצאנית (על הסכסוך בין השניים אנו למדים מחקירת המתלוננת בידי השוטר "איציק" מיום 4.1.11, בעמ' 14) והם נמצאים בעיצומו של הליך גירושין בשל כך.

אציין כי על פי מזכרו של חוקר המשטרה, על פי מיטב ניסיונו והיכרותו את הסלנג העברייני, כאשר השניים משוחחים על "נשיקה" שיש לתת למתלוננת תמורת כסף ושהיא תהיה "ז'ונגלר" הכוונה

לביצוע חתכים בפניה של האשה.

6.

החשש כי העורר ישפיע על אחרים וישלח אותם לפגוע במתלוננת אף מצא את ביטויו עובר למעשים, בשיחה בין המתלוננת לאביו של שלומי דרעי. האב שוחח עם דרעי באותו היום וסיפר לו "אז היא אומרת לי (המתלוננת – י.ע. ) מה שלומי זורק לי מילה, אומר לי מה יש לך חתך בפנים? מה אמרת לה מילה כזאתי? אמרתי לה לא מה פתאום שלומי לא עושה דברים כאלה, בחיים הוא לא יגע בך שלומי. שלומי לא חייל של אף אחד, זה תלמדי כלל בחיים. היא אומרת לי לא אני לא יודעת שלא ישפיע עליהם או משהו, אמרתי לה הוא לא יכול להשפיע על אף אחד ..."

7.

על רקע שתי השיחות הללו, ראו צירוף מקרים מופלא, שלמחרת היום, נתפס דרעי יחד עם הנאשם השלישי בפרשה, לויאשוילי, עודם עוקבים אחר המתלוננת, ודקות ספורות בטרם נוצר מגע בינה לבין לויאשוילי. הצופה מהצד מתקשה לקבל כי מדובר בהעברת מסר של חיבה מבעל לאשתו. על פי עדות המתלוננת, לויאשוילי עקב אחריה באופן שעורר את חשדה ואף הסיט את מבטו לאחר שנוכח לדעת כי יש בידה מכשיר טלפון נייד והיא מנסה לצלם את פניו (הודעתה של המתלוננת במשטרה מיום 31.12.10) על אף שיתוף הפעולה עם המשטרה, סירבה המתלוננת לענות לשאלה אם היא פוחדת מהעורר ואם יש לו אינטרס לפגוע בה, אולם בסוף הודעתה, הוסיפה "אני חוששת לחיי".

8.

אף שתיקתו של העורר אינה מסייעת לו. במהלך חקירתו שמר העורר על שתיקה בזמן שהופנו אליו שאלות לגבי טיב הקשר בינו לבין המתלוננת, ולגבי היכרותו עם המעורבים הנוספים. כל שאמר העורר בפתח חקירתו הוא, כי ימסור את גרסתו רק בנוכחות עורך דין. גם דרעי בחקירתו מיום 31.12.2010 שמר על זכות השתיקה משנשאל אם הוא מכיר את המתלוננת ואם תכנן לפגוע בה.

9.

לכך יש להוסיף כי בחקירתו של אביו של דרעי מיום 1.2.2011 סיפר הלה כי התרה בבנו כי לא יפגע במתלוננת וכדבריו "בגלל שאני יודע שאדיסון משפיע עליהם על דוד ושלומי והם יכולים לעשות טעות בגללו שלא יגעו בבחורה ולא יפגעו בה ואני אמרתי שזה לא גברי ואני נגד פגיעה בנשים והוא אמר לי מה פתאום. אני מבחינתי הבנתי שהם לא סתם שואלים אותי אבל לא חשבתי שהם עומדים לפגוע בה". תמיהה היא, מדוע בכלל עלה הנושא של פגיעה במתלוננת אם לא היו דברים מעולם.

סיכומו של דבר, שיש בחומר החקירה ראיות לכאורה כנגד העורר.

10.

איני רואה צורך להכביר מילים לגבי עילת המעצר, ודומה כי המסוכנות של העורר למתלוננת אינה צריכה ראיה. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי המכביד מאוד של העורר. לעורר 19 הרשעות קודמות, ביניהן עבירות של סמים, פריצה, אלימות ואף עבירת הריגה בגינה בגינה ריצה העורר עד לחודש פברואר שנה זו, עונש מאסר של 12 שנים

(ראו ע"פ 5230/99 אדיסון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.3.2002).

נוכח עברו של העורר, ובהתחשב בכך שאפילו מבין כתלי הכלא זמם לפגוע במתלוננת, ברי כי חלופת מעצר לא תוכל לסכון ולא יהא בחלופה כדי להקהות את מסוכנותו של העורר.

11.

אשר על כן, אני דוחה את הערר.