ע"פ 5230/99 אליעזר אדיסון נ. מדינת ישראל

במהלך נסיעה משותפת במכוניתו של המנוח דוד אזולאי, ומסיבה שלא נתבררה לאשורה, החלו המערער והמנוח להתקוטט. המנוח עצר את המכונית, השניים יצאו ממנה, שלפו את סכיניהם והתנפלו זה על זה בחמת זעם. המנוח נעץ את סכינו בגופו של המערער שמונה פעמים, ואילו המערער נעץ את סכינו בגופו של המנוח אחת עשרה פעמים. באחת הפעמים החדיר את סכינו ללבו של המנוח. הלה חזר למכוניתו, התיישב במושב הנהג ושם נפטר. המערער נחלץ מן המקום, בסיועו של נהג מונית שהסיעו לבית חולים, וחייו ניצלו. המערער, מצדו, לא נקף אצבע לסייע לחברו שנותר מתבוסס בדמו.

בעקבות החקירה הואשם המערער ברצח בכוונה תחילה. לאחר שמיעת ראיות פסק בית המשפט המחוזי להרשיעו בהריגה וגזר עליו שתים-עשרה שנות מאסר. הערעור שלפנינו הופנה, מלכתחילה, נגד ההרשעה, אך במהלך הדיון הוגבל על-ידי הסניגורית לחומרת העונש בלבד.

העונש שנגזר על המערער אכן איננו קל, אך אין בידינו לקבל כי הוא חמור במידה העשויה להצדיק את התערבותנו. למערער הרשעות קודמות רבות, והעונשים שהוטלו עליו בעבר לא לימדוהו לקח. גם המנוח היה עבריין ומותו נגרם בקרב סכינים שפרץ בינו לבין המערער. התופעה של שימוש בסכינים ליישוב חשבונות בין עבריינים ראויה לענישה מרתיעה. כך, בדרך כלל, וכך בחינת קל וחומר במקרה שבו מסתיימת תגרה מעין זו בקיפוח חיי אדם. בקביעת עונשו של המערער ביקש בית המשפט המחוזי ליתן ביטוי למסר זה; וטענות הסניגורית לא שיכנעונו כי בית המשפט החמיר בעונשו של המערער יתר על המידה.

הערעור נדחה.