בש"פ 1784/02 דבורה הילה בן דוד נ. מדינת ישראל

לפני בקשה להעברת עניין למקום אחר על פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- (להלן: חוק בתי המשפט).

1.בקשתה של המבקשת להעברת מקום דיון בתיק התעבורה שהתנהל נגדה (שמספרו 14-12-02803-5) מבית משפט השלום בטבריה לבית משפט השלום בירושלים, נדחתה בהחלטת בית משפט זה (ביום 7.2.2002). בית משפט השלום בטבריה נתן פסק דין נגד המבקשת במעמד צד אחד (ביום 27.1.2002). המבקשת הגישה (ביום 19.2.2002) לבית משפט השלום בטבריה (השופט ח' סבאג) בקשה לביטול פסק דין. בהחלטתו (מיום 24.2.2002) קבע השופט סבאג:

"לאחר שתמציא המבקשת החלטת בית המשפט העליון בדבר העברת הדיון, רק אז אדון בבקשה לביטול פסק דין".

כעת, הגישה המבקשת בקשה זו לביטול ההחלטה מיום 7.2.2002 ולהעברת מקום הדיון לבית משפט השלום בירושלים. בבקשתה הבהירה המבקשת, כי היא מודה בכל עובדות כתב האישום וכל כוונתה היא לטעון לעונש. כמו כן, אין בכוונתה להעיד אנשי משטרה והיא תסתפק בתצהיר בכתב מטעמם. המשיבה בתגובתה טוענת, כי המבקשת אינה מודה בבירור שבכוונתה לטעון בנוגע לעונש בלבד. מאחר והעברת הדיון ללא הודאה נעשית במקרים חריגים, אין המקרה שלפנינו מהווה חריג המצדיק הטרחת עדי התביעה. זאת ועוד, לדעת המשיבה סדר הדברים הנכון הוא כי בקשה זו תוכרע לאחר ההכרעה בבקשה לביטול פסק הדין ולא לפניה.

2.לאחר שעיינתי בבקשה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. המבקשת הגישה בקשה לביטול הכרעת הדין שניתנה בהעדרה. על פי סעיף 130 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב1982-, דרך המלך לביטול פסק הדין עוברת דרך אותה ערכאה שנתנה את פסק הדין. הוראה זו הגיונה בצידה. בית המשפט שנתן פסק דין על בסיס חומר הראיות שהונח בפניו, הוא זה שצריך להידרש לטענות השונות של הצד המעונין לבטל את פסק הדין. הוא יהיה זה שיחליט האם יש מקום לבטל את פסק דינו שלו, ואם כן באילו תנאים אחרת (ראו: בש"א 10118/01 אליוף נ' פנרמה ניהול ואחזקה בע"מ (לא פורסם)). משכך, אין מקום, במקרה שלפנינו, להיענות לבקשה להעביר את ההחלטה בעניין הבקשה לביטול פסק הדין לערכאה. על המבקשת להמתין לתוצאת בקשתה לביטול פסק הדין. אם בית המשפט בטבריה ימצא לנכון לבטל את פסק הדין, כי אז תעמוד למבקשת היכולת לבקש את העברת מקום הדיון על פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט.

3. הבקשה נדחית.