בש"פ 1792-24 בש"פ 1792-24

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' מינטקביץ) מיום 22.2.2024 בתיק מ"ת 15261-09-23, בה נדחו בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה על מיקום מעצרו בפיקוח אלקטרוני, ובקשתו ליציאה לאירוע משפחתי.

הרקע לערר

1.ביום 7.9.2023 הוגש כתב אישום בבית משפט המחוזי בירושלים כנגד העורר שהוא יליד שנת 1951, שייחס לו עבירות של אינוס במשפחה לפי סעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (עבירות רבות), וכן מעשים מגונים בתוך המשפחה, לפי סעיף 351(ג)(1) לחוק העונשין בנסיבות סעיפים 348(א) ו-345(א)(3) לחוק העונשין (עבירות רבות).

בקצירת האומר יובהר כי על פי עובדות כתב האישום, החל משנת 2003 או בסמוך לכך ובמשך כשנה וחצי, נהג העורר לפגוע מינית במתלוננת שהיא נכדתו החורגת. המתלוננת הייתה בראשית האירועים בת פחות מ-12, והפגיעות נעשו כאשר המתלוננת ביקרה בביתם של העורר ושל סבתה של המתלוננת שבירושלים. במהלך התקופה האמורה, אמר העורר למתלוננת כי אסור לה לספר על המעשים לאחרים.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו וכן בקשה לאיסור יצירת קשר עם המתלוננת. ביום 13.9.2024 ניתנה החלטתו של בית משפט קמא, בה ציין בית המשפט מחד גיסא את מסוכנותו של העורר ואת החשש לשיבוש הליכי משפט; ומנגד את גילו המבוגר ואת חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות. לאור כל אלה הוחלט לבחון מעצר בפיקוח אלקטרוני או שחרור לחלופת מעצר. לצורך כך, העביר בית המשפט את עניינו של העורר לבחינה של שירות המבחן.

בתסקיר שירות המבחן מיום 15.11.2023 צוין כי קיים סיכון גבוה להישנות ביצוע עבירות דומות וחשש משיבוש הליכי משפט וכן שהמתלוננת מחוסרת מקורות הגנה. מאחר שהעורר מגלה הבנה חלקית בלבד של התנהגותו הפוגענית, ובהיעדר חלופות מעצר מוצעות שיכולות להפחית את הסיכון בעניינו – לא הומלץ על שחרור העורר ממעצר. לאור האמור בתסקיר, קבע בית המשפט בהחלטה מיום 16.11.2023, כי אין מקום לסטות מהמלצת שירות המבחן, ובהתאם הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

3.ביום 28.11.2023, התקבל עררו של העורר על החלטה זו (בש"פ 8244/23; השופט ע' גרוסקופף, להלן: החלטת בית המשפט העליון). בית משפט זה קבע כי עד ליום 7.12.2023 יתקיים דיון חוזר בעניינו של העורר בבית המשפט המחוזי, ובו יורה בית המשפט על העברתו למעצר בפיקוח אלקטרוני בדירה שתוצע על-ידי העורר בבית שמש. בהתאם ניתנה ביום 3.12.2023 החלטתו של בית המשפט המחוזי, בה נקבע כי העורר ייעצר עד תום ההליכים בפיקוח אלקטרוני, בפיקוח רציף בדירה שבבית שמש, תוך שייאסר על קטינים להיכנס למקום המעצר. כן נקבעו מספר תנאים נוספים.

עוד יצוין כי ביום 13.12.2023 התקבלה בקשה של שירות המבחן לביטול פיקוח קצין מבחן בהיעדר תובנה של העורר לבעיותיו בתחום המיני, המהווה תנאי בסיסי לטיפול ולשילוב בטיפול ראשוני לעברייני מין. בהסכמת העורר, קיבל בית המשפט את הבקשה.

בימים 14.12.2023 ו-24.12.2023 התקבלו בקשות מוסכמות חלקית, לחלונות יציאה מפיקוח אלקטרוני לצורך מספר טיפולים רפואיים. בדומה, בימים 4.1.2024 ו-14.1.2024 התקבלו בקשות מוסכמות לחלונות יציאה מפיקוח אלקטרוני לשם פגישות עם בא-כוחו של העורר. בימים 28.1.2024, 29.1.2024 ו-15.2.2024 התקבלו בקשות העורר ליציאות לטיפולים רפואיים ולפגישה עם בא-כוחו בפיקוח אנושי בלבד.

4.ביום 12.2.2024 הוגשה בקשה מטעם העורר לעיון חוזר, בה עתר העורר כי בית המשפט ימיר את מקום המעצר בפיקוח אלקטרוני כך שהוא יהיה במקום מגוריו שבירושלים. נטען כי העורר ממלא את תנאי מעצרו באופן מופתי, וכי עדות המתלוננת נשמעה בהליך העיקרי והיא נחקרה בחקירה ראשית ונגדית. מבלי להקל בחומרת העבירות המיוחסות לעורר, נטען כי מאחר שהמתלוננת השלימה את עדותה, נקודת האיזון השתנתה – כך שחשש משיבוש הליכי משפט והימנעות המתלוננת מלהעיד אינם עומדים עוד מול חירותו של העורר באופן שעמדו קודם לכן. בנוסף, נטען כי העורר הוא אדם מבוגר הסובל ממחלות, ומסתייע רבות בבני משפחתו המצויים בירושלים.

המשיבה התנגדה לבקשה. לגישתה, מעצר בפיקוח למשך פרק זמן של חודשיים אינו מצדיק את שינוי ההחלטה הקודמת. כן נטען כי החלטת בית המשפט העליון לא הותנתה בעדותה של המתלוננת, וכי על פי הפסיקה יש ליתן משקל למצבה הנפשי של נפגעת עבירה גם לאחר מתן עדותה. המשיבה טענה כי חלופת המעצר בבית שמש הוצעה נוכח מגורי בני משפחתו של העורר שם, כך שאין ממש בטענה בדבר העתקת המעצר לירושלים בשל הקרבה למשפחת העורר. לבסוף צוינה מסוכנותו הגבוהה של העורר, המנותקת מעדותה של המתלוננת; העובדה שבתו של העורר, שאף היא נפגעה ממנו, טרם העידה בהליך העיקרי; וכן העובדה שהצפי לסיום התיק אינו כה רחוק.

5.ביום 18.2.2024 הגיש העורר בקשה ליציאה לאירוע משפחתי – חגיגת בר מצווה של נכדו. נטען כי בין העורר לנכדו מתקיים קשר מיוחד, כי באירוע ינכחו כל המפקחים שאושרו בידי בית המשפט וכי בכל עת ילווה העורר בידי כמה מפקחים צמודים. כן הודגש כי המתלוננת ובני משפחתה לא הוזמנו לאירוע. העורר ציין כי זוהי בקשה ראשונה מטעמו שאינה מבוססת על טעמים רפואיים, וכי היא מוגשת לאחר שהוא התנהג באופן מופתי בחצי השנה בה היה עצור בפיקוח. הבקשה הוגשה רק מפאת החשיבות הגבוהה של האירוע עבור העורר. בשולי הדברים נטען כי אם לא תותר לעורר יציאה זו, יאלץ אחד מבני משפחתו להיעדר מהאירוע לצורך פיקוח עליו.

6.ביום 22.2.2023 דחה בית משפט קמא הן את הבקשה לשינוי מקום המעצר והן את הבקשה ליציאה לחגית בר המצווה.

באשר לשינוי מקום המעצר, הבהיר בית המשפט כי בהחלטת בית המשפט העליון צוינה במפורש התנגדות המתלוננת לשחרור העורר לחלופת מעצר בירושלים; כי החלטה זו לא תחמה את חלופת המעצר בבית שמש בזמן וכי אין מקום לטענה כי לאחר שמיעת עדות המתלוננת יהיה ניתן לשנות את מקום המעצר; וכן כי לא חלף זמן רב מאז ניתנה החלטת המעצר, ומלבד שמיעת עדות המתלוננת, לא השתנה דבר. משכך נקבע כי אין לשנות את מקום המעצר.

באשר לאירוע בר המצווה, נקבע כי אין הצדקה לאפשר יציאה של העורר כדי להשתתף בו. בית המשפט ציין את הקושי המובנה בבקשה להשתתפות באירוע משפחתי, המגיעה מפיו של נאשם בעבירות מין חמורות בנכדתו החורגת. הוא הוסיף כי קשה להניח כי באירוע מעין זה לא יהיו קטינים – כך שישנו סיכון במתן אפשרות לעורר להשתתף בו. על כן, גם בקשה זו נדחתה.

על בקשה זו הוגש הערר שלפניי.

7.לעמדת העורר, שגה בית משפט קמא בהחלטתו לדחות את הבקשה לעיון חוזר ושינוי מקום המעצר בפיקוח אלקטרוני לירושלים. העורר הזכיר כי העבירות אותן ביצע בוצעו למעלה מעשור לפני שהגישה המתלוננת את תלונתה, כאשר במהלך פרק הזמן האמור אין כל אינדיקציה לכך שהוא הוסיף לבצע מעשים דומים לאלה שיוחסו לו. בנוסף, בסמוך לאחר שהגישה המתלוננת את תלונתה, המשיבה והיחידה החוקרת לא עשו מאומה ביחס לעורר – דבר המעיד על רמת מסוכנותו הנמוכה. העורר אף התייחס לקביעתו של בית משפט קמא לפיה החלטת בית המשפט העליון לא תחמה את המעצר בזמן, ולכך שלא חלף זמן רב מאז ההחלטה ולא התחדש כל נתון לבד מעדותה של המתלוננת. לעמדתו, החלטת בית המשפט העליון ניתנה ביחס לשלב בו היה מצוי ההליך והוא לא נדרש בהחלטתו לסוגיות שטרם בשלו. על כן, אין ללמוד מההחלטה האמורה על המצב הנוכחי, בוודאי נוכח העובדה שחשש משיבוש הליכים הוא חשש מרכזי בתיקי עבירות מין. עוד נטען כי העורר היה כבן 73 במועד הגשת בקשת המעצר, כאשר המעשים הנטענים בוצעו לפני למעלה מעשור ובמשך תקופה זו (וכן בכל חייו) הוא נעדר עבר פלילי.

העורר ציין כי הוא סובל מבעיות רפואיות ונדרש לסיוע של בני משפחתו. הוא הוסיף כי הוא נמצא בפיקוח אלקטרוני מזה תקופה ארוכה, בלא שהפר את תנאי הפיקוח ובלא שעבר עבירות נוספות. לגישתו, החשש לשיבוש הליכים הינו השיקול המהותי בענייננו. החלטת בית המשפט המתייחסת לשיקול זה כשיקול שאין בו ממש לאחר עדותה של המתלוננת, פוגעת בחירותו של העורר ואינה מתאימה למצב העובדתי הנוכחי. מאחר שלא קיים עוד חשש לשיבוש, היה על בית המשפט לבחון חלופה אחרת בהתאם לעיקרון הפגיעה הפחותה. משסיימה המתלוננת להעיד, נקודת האיזון השתנתה ונוטה כעת לצד חירותו של העורר. עדותה של המתלוננת הוא הנימוק המהותי ביותר בעניין זה, כך ששגה בית משפט קמא עת קבע כי מלבד זאת "לא התחדש כל נתון".

בנוסף, נטען כי שאלת חלוף הזמן נבחנת באופן סובייקטיבי בהתאם לנסיבות העניין. בענייננו, חלף פרק זמן של קרוב לארבעה חודשים מאז ההחלטה על מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני, כאשר במהלך כל הזמן הזה לא נרשמו הפרות מטעמו. בית המשפט היה צריך להתייחס לכך בהחלטתו, והוא לא עשה כן.

8.העורר טען אף כי שגה בית משפט קמא כשאסר עליו לצאת לחגיגת בר המצווה, אירוע שהוא בעל חשיבות רבה מאוד עבור העורר ובני משפחתו, ומצדיק מתן אפשרות לעורר להשתתף בו. באירוע יהיו נוכחים כל המפקחים שאושרו על-ידי בית המשפט, ומנגד המתלוננת ובני משפחתה לא צפויים להיות בו. בהתייחס לקביעתו של בית המשפט לפיה סביר כי באירוע ישתתפו קטינים, נטען כי משמעות הדבר היא שלא יותר לעורר לעולם לצאת ממתחם הפיקוח האלקטרוני, לרבות לצורכי קבלת טיפול רפואי, שכן בכל מקום עולה חשש להימצאות קטינים. העורר התייחס להחלטות השונות בהן קיבל בית משפט קמא את בקשותיו לחלונות יציאה חרף התנגדות המשיבה, וציין כי בכל ההזדמנויות הללו לא נרשם כל ניסיון מצדו לעבור עבירות. לבסוף, חזר העורר על טענתו לפיה דחיית הבקשה פירושה שאחד מבני המשפחה הנוספים יאלץ להיעדר מבר המצווה לשם פיקוח על העורר; וכן שבמשך חצי השנה האחרונה התנהגותו הייתה למופת. צוין גם כי המפקחים כולם התחייבו לעמוד בכלל התנאים, הערבויות וההפקדות הנדרשים לשם אישור יציאתו של העורר לאירוע המשפחתי.

9.בישיבת יום 5.3.2024 חזר ב"כ העורר על עיקרי טענותיו. הוא הוסיף כי החלטתו של בית המשפט העליון ביחס למעצר בפיקוח אלקטרוני בעיר בית שמש ולא בירושלים, נבעה מחשש משיבוש הליכי משפט. לגישתו, היום אין הצדקה משפטית אמתית להרחיק את העורר ממקום מגוריו כאשר לאור גילו ומצבו הרפואי, ברור כי נוח לו יותר לשהות בביתו בתנאים של פיקוח אלקטרוני. באשר לאירוע בר המצווה, נטען כי מדובר באירוע המתקיים בהפרדה בין גברים לנשים, והמצולם באופן רציף. המתלוננת איננה נמצאת בישראל ולכן אין כל חשש כי העורר יפגוש בה במהלך האירוע. לזכות העורר עומדת חזקת החפות, ולכן ולאור העובדה שמדובר באירוע חד פעמי שלא יחזור על עצמו – יש לאפשר לעורר לקחת בו חלק.

10.מנגד טענה ב"כ המשיבה כי דין הערר להידחות. היא הבהירה כי החלטת בית המשפט העליון להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני בעיר בית שמש ולא בירושלים, נבעה מכך שהמתלוננת מגיעה לירושלים ומבקרת שם את סבתה. המתלוננת התנגדה כי העורר ישהה בירושלים. ב"כ המשיבה הדגישה את זכותה של המתלוננת לתחושת מוגנות, וכי יש להתחשב בכך בעיקר בעבירות מין במשפחה. עוד היא הוסיפה כי העורר, שהכחיש את העבירות כלפי המתלוננת, הודה בעבירות כלפי אמה. כן צוין כי תסקיר שירות המבחן מעלה לא מעט אינדיקציות מעוררות דאגה.

בהתייחס לאירוע בר המצווה, נטען כי העורר יצטרך לבלות פרק זמן של 24 שעות במהלך יום שבת בביתר עילית לצורך אירועי בר המצווה, ללא פיקוח אמתי. יובהר כבר עתה כי מההזמנה לחגיגת בר המצווה עולה כי האירוע כולל הן עלייה לתורה בביתר עילית; והן חגיגה שאמורה להתקיים ביום 7.3.2024 בשעות הערב באולם בירושלים. לעניין זה נתייחס בהמשך. בהחלטתו של בית המשפט העליון נקבע כי העורר אמור לשהות במקום בו לא יימצאו קטינות. ב"כ המשיבה ציינה עוד – בהתייחס לטענה לפיה מדובר באירוע בהפרדה מגדרית – כי אין אינדיקציה כי הסכנה הנשקפת מהעורר מתייחסת לבנות בלבד ולא לבנים, וכי הנטל על העורר להוכיח כי לא קיימת מסוכנות ביחס אליהם. עוד נטען כי שירות המבחן פסל מפקחים שבית המשפט העליון אישר אותם, והביע דאגה ביחס למפקחים אלה המאמינים בחפותו של העורר. שחרור לאירוע בר המצווה יחתור תחת החלטתו של בית המשפט העליון לפיה השחרור יהיה שלא בסביבת קטינים.

ב"כ המתלוננת שהתנגדה אף היא לבקשה, הוסיפה כי מתעורר חשש לאור העובדה שב"כ העורר מודע לכך שמרשתה מצויה בחו"ל, וכי אין זו הפעם הראשונה שב"כ העורר מודע למיקומה של המתלוננת.

דיון והכרעה

11.לאחר שעיינתי בכל החומר בתיק בית המשפט ושמעתי את טענות הצדדים בעל פה, אני סבורה כי דין הערר להידחות ככל שהדבר נוגע לשינוי מקום המעצר; ולהתקבל ככל שמדובר בחגיגת בר המצווה.

12.חלקו הראשון של הערר מתייחס כאמור לאפשרות של המרת מקום מעצרו של העורר בתנאי פיקוח אלקטרוני מבית שמש לביתו בירושלים. העורר טען בהקשר זה כי מעצר בביתו יהיה לו נוח יותר, וכן כי חל שינוי נסיבות לאחר שהמתלוננת סיימה להיחקר הן בחקירה ראשית והן בחקירה נגדית, כך שהחשש האפשרי מפני שיבוש הליכי משפט פג.

אני סבורה כי סיום עדותה של המתלוננת הוא נושא בעל משקל שיש להביאו בחשבון כאשר בוחנים את נושא מקום המעצר של העורר. החשש מפני שיבוש הליכי משפט לפני שהמתלוננת מעידה הוא רכיב בעל משמעות רבה בהחלטות הנוגעות למעצר של מי שמואשם בעבירות מין, וקל וחומר כשמדובר בעבירות מין במשפחה.

יחד עם זאת, אין פירוש הדבר כמובן כי כל אימת שמתלוננת מסיימת להעיד, יש מקום לשנות את תנאי השחרור או המעצר בפיקוח אלקטרוני. כדי לבחון את ההשלכה של סיום העדות, יש לבחון את מכלול השיקולים שהביאו את בית המשפט לקבוע כי העורר ייעצר בפיקוח בעיר בית שמש, ולבחון האם לאור המכלול האמור ניתן, לעת הזאת, להורות על שינוי מקום המעצר.

במקרה דנן, הקביעה על מעצר בפיקוח אלקטרוני בבית שמש מבוססת כאמור על החלטתו של בית המשפט העליון מיום 26.11.2023. בהחלטה זו אין כל התייחסות לחשש משיבוש הליכי משפט לפני שהמתלוננת העידה. מנגד, בית המשפט ציין בהחלטה האמורה כי הוא מביא בחשבון "את עמדת המתלוננת (המביעה התנגדות לשחרור לחלופת מעצר באזור ירושלים)". לכן, קבע בית המשפט באותה החלטה כי ניתן לבחון בחיוב העברה של העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני באזור בית שמש. גם היום, המתלוננת עדיין מתנגדת לכך שהעורר ישהה במעצר בפיקוח אלקטרוני בעיר ירושלים – שאליה היא מגיעה לעיתים תכופות. משכך, לאור ההנמקה שביסוד החלטת בית המשפט העליון ונוכח פרק הזמן הלא רב שחלף מאז ההחלטה האמורה, אינני סבורה כי בשל הזמן לשנותה ולקבוע מקום אחר בו ישהה העורר.

לכן, הבקשה לשינוי מקום המעצר נדחית.

13.באשר לחגיגת בר המצווה – בהחלטתו האמורה של בית המשפט העליון, הודגש כי מעצרו של העורר יהיה במקום שלא יימצאו בו קטינות (קרי – בית המשפט התייחס לבנות ולא לבנים). מההזמנה שצורפה לערר עולה כי חגיגת בר המצווה עתידה להתקיים ביום חמישי הקרוב, 7.3.2024 בשעה 19:30. בנוסף יעלה חתן בר המצווה לתורה בשבת בבית הכנסת בביתר עילית.

העורר יצא מביתו מספר פעמים בעבר לצורך טיפולים רפואיים באישור בית המשפט. זאת חרף האפשרות שבמהלך השהות שלו מחוץ לבית – הוא עלול היה להיתקל בקטינות. מדובר היה ביציאות לפרקי זמן קצרים ומוגבלים ולא לשהות של לילה מחוץ לבית (שהייתה נדרשת אילו היה העורר יוצא מהבית ומגיע לעלייה לתורה שעתידה להיערך ביום שבת). כאמור, בית המשפט אישר את היציאות הללו מספר פעמים, ולא נטען כי העורר הפר בהן את האמון שניתן בו.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי ניתן להיעתר לבקשה ולאפשר לעורר לקחת חלק בחגיגת בר המצווה – אך לא בעלייה לתורה. זאת מאחר שמדובר ביציאה מהבית לפרק זמן מוגבל בלבד; כאשר העורר יהיה מלווה כל העת במפקחים אשר יערבו לכך שהוא לא יפר את תנאי מעצרו; וכאשר האירוע ייערך – כך נטען – בהפרדה. אני מתירה לכן לעורר לצאת מהבית בו הוא שוהה ביום ה' 7.3.2024 לחגיגת בר המצווה, וזאת בין השעות 19:00 עד 21:00 בלבד. כך יוכל העורר להיות נוכח למצער בחלק מאירוע. העורר יהיה מלווה כל העת במפקחים, ויחזור לדירה בה הוא מצוי בפיקוח אלקטרוני. כאמור אינני מתירה לעורר להגיע לעלייה לתורה שתתקיים ביום שבת ומחייבת לכן שהות של 24 שעות במספר מקומות שלא ברור מה הם ומי יהיה נוכח בהם.

14.סוף דבר – הערר מתקבל באופן חלקי כפי שפורט לעיל.