בש"פ 1840/08 הניה אבו רקייק נ. מדינת ישראל

1.

זו פעם שנייה שעניין מעצרו של העורר עד תום משפטו מובא בפני בית משפט זה. בהליך קודם – בש"פ 1063/07 – הורה חברי

השופט א' רובינשטיין ביום 23.12.07, כי יוגש תסקיר מעצר בעניינו של העורר. התסקיר הוגש לערכאה הדיונית – בית המשפט המחוזי בבאר שבע – וזו חזרה והורתה על מעצרו של העורר עד תום משפטו. הערר שבפניי מופנה נגד החלטת המעצר השנייה.

2.

בכתב האישום מיוחסות לעורר העבירות הבאות: הסעת שוהה בלתי חוקי, חבלה בכוונה מחמירה, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והסתייעות ברכב לביצוע פשע. על פי המתואר בכתב האישום, הסיע העורר שני תושבים של הרשות הפלסטינית ששהו בישראל שלא כדין. אנשי משטרה ביקשו לעצור את המכונית בה נהג העורר. או אז החל הוא להימלט בנסיעה במהירות גבוהה, שהגיעה עד 150 קמ"ש . חרף הוראות השוטרים לעצור המשיך העורר בנסיעה פראית ובשלב מסוים הוא כמעט ופגע באחד מאנשי המשטרה שביקשו לעוצרו, אלא שהלה הספיק לברוח. בהמשך התנגש העורר במכונית אחרת. השאלה הנשאלת היא האם ראוי לעשות במקרה זה שימוש בחלופה למעצר. לא מתעוררת שאלה בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה, ולטעמי אף לא לגבי עילת מעצר.

3.

כאמור, חברי השופט רובינשטיין קבע כי יוגש תסקיר. ואכן, לפני בית המשפט המחוזי הונח תסקיר שהוכן על ידי שירות המבחן. בשורה התחתונה המליץ התסקיר על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית דודו. נתון נוסף שראוי לציינו הינו כי העבר התחבורתי של העורר ניתן לתיאור כעבר שאינו חמור, אך גם אינו קל. מכל מקום, דעתי היא שצדק בית המשפט המחוזי בהחליטו בסופו של יום, וחרף התסקיר, להורות על מעצר. העובדות שנמצא להן ביסוס לכאורי בחומר הראיות הגולמי מצביעות על כך שהעורר הפר לכאורה ברגל גסה הוראות חוק שונות וניסה להימלט מאנשי משטרה שביקשו לעוצרו. ניסיון ההימלטות, והסיכון החמור למשתמשים בדרך, הם הם שמצדיקים מעצר עד תום ההליכים.

4.

אי לכך, הערר נדחה.