רע"ב 1063/07 אמיר נאפע נ. הממונה על עבודות שירות - שב"ס

1.המבקש נידון לתקופת מאסר בת שישה חודשים ונקבע שירצה את מאסרו בעבודות שירות. ביום 15.6.06 החל המבקש בריצוי עונשו. לאחר יום עבודה בודד ניתק המבקש את הקשר עם מקום העבודה ועם הממונה עליו. בעקבות העדרותו זומן המבקש לשיחה אצל המפקח בה הובהרה למבקש חומרת התנהגותו והוא זומן לשימוע. על אף השיחה עם המפקח, המבקש המשיך בדפוס התנהגותו ונעדר מעבודתו. בסמוך למועד השימוע החל המבקש להתייצב לעבודתו. בשימוע שנערך ביום 27.9.06 הוחלט לתת למבקש הזדמנות נוספת לתקן את דרכיו. אולם, כעבור זמן קצר חזר המבקש לסורו ונעדר ממקום עבודתו. לפיכך, נערך למבקש שימוע נוסף ביום 18.10.06 בו החליט הממונה על עבודות השירות על הפסקה מנהלית של עבודת השירות. המלצת הממונה הועברה לנציב שירות בתי הסוהר לאישור. בתקופה שבין מתן ההמלצה על ידי הממונה לקבלתה על ידי הנציב, אישר הממונה את המשך העסקתו של המבקש. בתקופה זו לא נרשמו היעדרויות לחובתו של המבקש.

2.

המבקש ערער על החלטת הנציב לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (כב' השופט ר' שפירא), אולם בית המשפט דחה את עתירתו. בהחלטתו מיום 29.1.07 קבע בית המשפט כי המבקש שיפר את התנהגותו רק בסמוך למועדי השימוע. בית המשפט ציין כי למבקש ניתנה הזדמנות לאחר השימוע הראשון לשפר את דרכיו אולם המבקש המשיך להעדר מעבודתו. לפיכך, קבע בית המשפט כי החלטת הנציב אינה חורגת ממתחם הסבירות באופן שיצדיק התערבות. בית המשפט התייחס לאישורו של הממונה על המשך עבודתו של המבקש בתקופה בה שקל הנציב את ההמלצה וקבע כי "יתכן שטוב היה עושה הממונה על עבודות השירות לו היה מורה [למבקש] שלא לעבוד עוד לאחר שהתקבלה ההחלטה להמליץ על הפסקת ריצוי העונש בעבודות שירות, ובדרך זו היה מונע יצירת ציפיות אצל [המבקש]".

3.

על החלטה זו הוגשה הבקשה שבפני. המבקש טוען כי בית המשפט לא התייחס בהחלטתו לנסיבות אשר מנעו את התייצבותו במקום עבודתו המיועד. לטענתו, בהתחלה התקשה להגיע אל מקום עבודתו בשל אי נגישות של תחבורה ציבורית לאיזור. כמו כן, המבקש טוען כי היה מעורב בתאונת דרכים אשר מנעה ממנו להגיע לעבודתו. לטענתו, במהלך חודש ימים מהיום בו הוחלט על ידי הממונה על הפסקת עבודתו, המשיך להגיע באופן סדיר למקום עבודתו במרכז התרבות בשפרעם. בנוסף, המבקש טוען כי טעה בית המשפט קמא בקובעו כי אישורו של הממונה על המשך העסקתו לאחר מתן ההמלצה על הפסקה מנהלית של עבודות השרות אינו משליך על החלטת הנציב.

4.דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , תק-על 86(2) 1134).

סמכותו של נציב בתי הסוהר על הפסקה מנהלית של עבודות שירות נובעת מסעיף51ט(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 הקובע:

נציב בתי הסוהר רשאי להחליט כי עבודתו של עובד שירות תופסק וכי הוא ישא את יתרת עונשו בבית סוהר, אם ראה הנציב כי נתקיים בעובד השירות אחד מאלה:

(1)

הוא נעדר מהעבודה ללא אישור הממונה או המפקח;

עבודות שירות מהוות חלופה, וניתנות בידי נאשם כזכות. כאשר הנאשם אינו מקבל על עצמו את עול האחריות הנילווה לעבודות השירות, לא נותרת ברירה אלא לבטל חלופה עונשית זו ולהחיל במקומה עונש מאסר לגבי יתרת העונש (רע"ב 8648/04 הרץ נ' נציב שירות בתי הסוהר , תק-על 2004(3) 2860). העדרויותיו של המבקש ממקום עבודתו וניתוק הקשר עם הממונה עליו היוו הפרה ברורה של התנאים הנילווים לעבודות שירות. מה גם, שהמבקש הוזהר וניתנה לו הזדמנות לתקן את דרכו, הזדמנות שלא נוצלה. אף אם היו נסיבות מוצדקות להיעדרותו של המבקש, ןמסמכים על כך לא הוצגו בפני, היה על המבקש לפנות לממונה עליו ולידע אותו על נסיבות אלו. לפיכך, אין למבקש להלין אלא על עצמו על כך שנשללה ממנו האפשרות לרצות את העונש שהושת עליו בעבודות שירות.

אכן, יתכן ולא היה מקום לאפשר את המשך העסקתו של המבקש לאחר מתן ההמלצה על הפסקה של עבודות השרות , שכן בכך נטעו ציפיות בליבו של המבקש. עם זאת, החלטת הנציב על המרת עונשו של המבקש נבעה מהיעדרויותיו התכופות, ולכן התייצבותו הקבועה של המבקש לעבודתו ביודעו כי הנציב שוקל את המלצת הממונה הייתה בבחינת "מעט מדי מאוחר מדי".

לפיכך, הבקשה נדחית. על המבקש להתייצב לריצוי יתרת מאסרו ביום א' 11.2.07 שעה 10:00 בבית מעצר קישון כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא.