רע"ב 6108/07 מאיר חדד נ. הממונה הארצי על עבודות השירות

1.

המבקש הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של התפרצות למקום מגורים, ובגין הרשעתו, נגזרו עליו שישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות. המבקש שובץ לעבודות שירות בבית-החולים רמב"ם בחיפה. לאחר העדרויות וחיסורים רבים של המבקש מעבודות השירות בבית-החולים וממקום עבודה נוסף אליו שובץ בהמשך, ולאחר שהתראות רבות שהופנו אליו לא נענו, הוחלט כי המבקש יוצב לעבודות שירות בבית תמחוי. אולם, לאחר פרק זמן קצר, פנה מפעילו של בית התמחוי לממונה על עבודות השירות וביקש להפסיק את העסקתו של המבקש שם. זאת, לטענתו, משום שהמבקש ושני עובדים אחרים התפרעו בבית התמחוי ופגעו בבאי הבית. בבירורים שנערכו עימו, הכחיש המבקש את הטענות שהעלה מפעיל בית התמחוי. בהמשך, הוא זומן לשימוע, שאליו נמנע מלהתייצב, חרף כך שמועד השימוע נדחה לבקשתו. נוכח כל אלה, המליץ הממונה על עבודות השירות להפסיק את עבודות השירות שהושתו על המבקש. המלצה זו התקבלה על דעתו של נציב בתי הסוהר, אשר הורה על הפסקתן המנהלית של עבודות השירות. עוד הורה הנציב, כי את יתרת עונשו – 104 ימי מאסר – ירצה המבקש מאחורי סורג ובריח.

2.

המבקש עתר לבית-המשפט לעניינים מנהליים בחיפה נגד החלטה זו, תוך שהוא טוען, כי החלטתו של הנציב להפסיק את העבודות נבעה מאירוע ההתפרעות בבית התמחוי, שבו, כך לטענתו, כלל לא היה מעורב. לאחר הדיון שהתקיים בבית-המשפט, המציא המבקש סרט בו נראה, לכאורה, אדם שהועסק עם המבקש בבית התמחוי המציין כי המבקש לא היה מעורב בתקרית שתוארה לעיל. כמו כן, המציא המבקש מכתב ממעסיק אחר בו ציין אותו מעסיק כי הוא עצמו היה שבע רצון מעבודתו של המבקש.

3.

עתירתו של המבקש נדחתה. בית-המשפט (כב' השופט ר' שפירא ) הניח לטובתו של המבקש, כי נסיבות האירוע בבית התמחוי לא נתלבנו עד תומן. אולם, כך ציין, המקום לבירורן של טענות אלה היה הליך השימוע, אליו נמנע המבקש מלהתייצב ומשכך, ויתר המבקש בהתנהגותו של זכותו לטעון בפני הרשות המנהלית, וממילא, הוא מנוע מלטעון בעניין זה במסגרת עתירתו. בד בבד נקבע, כי אף בהתעלם מן האירוע בבית התמחוי, התנהלותו של המבקש במהלך תקופת עבודות השירות היתה לקויה, שכן לא פעם הוא הפר הוראות מטעם המפקח על עבודות השירות. בנוסף צוין, כי המבקש החליף לא פחות משלושה מקומות עבודה אליהם שובץ, בשל תלונות מעסיקים על התנהלותו. כל אלה, סבר בית-המשפט, די בהם כדי להצדיק את החלטתו של נציב בתי הסוהר, גם בהתעלם מהאירוע בבית התמחוי.

4.

מכאן הבקשה שלפני, בגדרה שב המבקש וטוען, כי החלטתו של הנציב ניתנה בעטיו של האירוע בבית התמחוי שמעורבותו בו לא נבחנה כראוי בידי בית-משפט קמא. עוד הוא טוען בהקשר זה, כי בית המשפט נמנע מבחינת הראיות הנוספות שהובאו מטעמו. המבקש מוסיף ומציין, כי לא התייצב לשימוע שנקבע לו הואיל וחש ברע אותו יום, והקביעה לפיה אי התייצבותו לשימוע מהווה ויתור על השמעת טענותיו – שגויה.לבסוף, עותר המבקש לעריכתו של שימוע נוסף.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות ערעור ניתנת במשורה, ורק מקום מעלה הבקשה שאלה כללית החורגת מגדר עניינו של המבקש הספציפי. הבקשה שלפני – אשר נסבה כל כולה על נסיבות עניינו הפרטני של המבקש – אינה מעלה שאלה מעין זו, ומן הטעם הזה לבדו, דינה להידחות (רע"ב 130/07

זערור נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם); רע"ב 6866/06 גלואש נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם); רע"ב 6888/06 הלוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

6.

למעלה מן הדרוש, בחנתי את השגותיו של המבקש אף לגופן, ולא מצאתי בהן ממש. כעולה מהמלצת הממונה על עבודות השירות ומפסק-דינו של בית-משפט קמא, המבקש הפר פעם אחר פעם את כללי עבודות השירות. לחובתו נזקפו איחורים, אי-התייצבויות, עזיבת מקום העבודה במשך היום ועוד. לפנים משורת הדין ניתנה לו הזדמנות נוספת בדרך של שיבוצו לעבודה בבית התמחוי, זאת, עד לתלונות שהגיש נגדו מעסיקו שם. כבית-משפט קמא אף אני סבור, כי הזירה הנכונה לבירורן של השגותיו העובדתיות של המבקש היה הליך השימוע, ונוכח אי-התייצבותו לשימוע, יש לראותו כמי שוויתר על זכותו לטעון בפני הרשות (רע"ב 9659/05 דהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). למותר לציין, כי טענת המבקש לפיה לא התייצב לשימוע משום ש"חש ברע" אותו יום אינה יכולה להתקבל, הן משום שלא צורף תיעוד רפואי לתמיכה בה, הן משום שהשימוע נדחה לאותו מועד לבקשתו, והן בשל כך שהיה עליו, למצער, להודיע מבעוד מועד כי נבצר ממנו להתייצב לשימוע ולבקש פעם נוספת את דחייתו. מכל מקום, כפי שציין בית-משפט קמא, גם בהתעלם מן האירוע בבית התמחוי, מצויה החלטת הרשות במתחם הסבירות. נשוב ונזכיר, כי עבודות שירות הן חלופה לריצוי עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. מקום שנאשם אינו מקבל על עצמו את עול האחריות הנלווה לעבודות השירות, לא נותרת ברירה אלא לבטל חלופה עונשית זו (רע"ב 8648/04 הרץ נ' נציב שירות בתי הסוהר , לא פורסם; רע"ב 1063/07

נאפע נ' הממונה על עבודות שירות (לא פורסם)). התנהלותו של המבקש, הן ביחס לאופן ריצוין של עבודות השירות הן ביחס לאי-התייצבותו לשימוע, מעידה עליו כי הוא מסרב לקחת על עצמו את האחריות המוטלת עליו כתנאי לריצוי העונש בדרך של עבודות שירות, ומשכך, החלטת הנציב להורות שאת יתרת עונשו הוא ירצה מאחורי סורג ובריח, אינה חורגת ממתחם הסבירות ואין עילה להתערב בה.

הבקשה ליתן רשות ערעור נדחית אפוא. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע התייצבותו של המבקש לריצוי עונש המאסר בפועל. על המבקש להתייצב לריצוי יתרת עונש המאסר שנגזר עליו במועד שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי.