רע"ב 7067/10 איסר נסאסרה נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת נ' אהד ) בעת"א 14274-08-10 מיום 29.9.2010, בה נדחתה עתירתו של המבקש כנגד החלטתו של מפקד מחוז מרכז בשירות בתי הסוהר מיום 22.7.2010 בדבר הפסקה מנהלית של עבודות השירות שהוטלו על המבקש וריצוי יתרת התקופה בדרך של מאסר בפועל.

רקע עובדתי

1.

ביום 22.7.2010 החליט מפקד מחוז מרכז בשירות בתי הסוהר, קצין בדרגת גונדר, לקבל את המלצת הממונה על עבודות שירות במחוז מרכז מיום 12.7.2010 שהתקבלה על סמך המלצת עורכת השימוע למבקש מיום 5.7.2010, והורה על הפסקה מנהלית של עבודות השירות שביצע המבקש, זאת מכוח סמכותו לפי סעיף 51ט(א)(2) ו-(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ). לאחר שהבקשה דנן הובאה אל שולחני הוריתי למשיב להגיש תגובתו וכן הוריתי על עיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי עד להחלטה אחרת. מתגובת המשיב אליה צורפו מסמכים המפרטים את ההשתלשלות העובדתית במקרה דנן עולים הנתונים שלהלן.

2.

המבקש נשפט והורשע בבית משפט השלום בכפר-סבא בת.פ. 2826/07 בגין הסעה שלא כדין של תושבי האיזור בניגוד לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. המבקש עתר לריצוי מאסר בדרך של ביצוע עבודות שירות. בתחילה נתן הממונה על עבודות שירות חוות דעת שלילית לאור עמדת משטרת ישראל, לפיה מידעים מודיעיניים מצביעים על כך שלמבקש סכסוכים עם גורמים עבריינים ולכן נשקפת סכנה לחייו ולשלום הציבור. לאחר הליכים שהתנהלו קרוב לשנה בעניין זה בבית משפט השלום ושקילה מחדש של עניינו על ידי הממונה על עבודות שורות, הוחלט על ידי הממונה כי ניתן לשלב את המבקש בעבודות שירות. לפיכך, נגזרו על המבקש שלושה חודשי מאסר לריצוי בדרך של ביצוע עבודות שירות בעירית ראש-העין.

3.

ביום 2.5.2010 היה אמור המבקש להתחיל בריצוי עבודות השירות אולם הוא התייצב רק ביום 3.5.2010 ומשכך נשלח על ידי מעסיקו לביתו. עקב כך זומן המבקש לשיחת בירור עם המפקחת על עבודות השירות ליום 4.5.2010 אליה התייצב רק ביום 6.5.2010. חרף הפרותיו של המבקש הוחלט לשבצו בשנית החל מיום 9.5.2010 לעבודת "גננות ונוף". ביום 15.6.2010 התקבל דיווח ממעסיקו החדש כי הוא מעוניין להפסיק את עבודתו של המבקש מאחר ואינו מתפקד כנדרש ומגיע עייף לעבודה ויש צורך להעיר אותו מדי פעם. המבקש זומן לשיחת בירור שנייה ביום 16.6.2010 בה עלה כי הוא נעדר מעבודתו ללא אישור ביום 5.6.2010 וביום 15.6.2010 וכי תפקודו לקוי. במסגרת הבירור הוזהר המבקש לא לחזור על התנהגותו וניתנה לו הזדמנות לשוב לעבודה תחת אזהרה.

4.

למחרת שיחת הבירור נתבקש המבקש להתייצב לשיחת בירור נוספת לאחר ש"התחצף" למעסיקו שביקש בשל כך את הפסקת עבודתו המיידית של המבקש. בשיחת הבירור שנערכה עם המבקש ביום 17.6.2010 נטען על ידו כי מעסיקו התייחס אליו שלא כשורה, צעק עליו ודיבר אליו באופן לא ראוי. המבקש הוזהר במסגרת השיחה על ידי המפקחת פעם נוספת ונאמר לו כי אם ימשיך להיעדר תופסק עבודת השירות "ויופעל השימוע שניתן לו על תנאי ליום 5.7.2010". עוד צויין בתגובת המשיב כי הובהר למבקש היטב כי לא תהיינה שיחות ואזהרות נוספות.

5.

המבקש שובץ בפעם השלישית במקום עבודה חדש – "ציימס ראש העין". ביום 1.7.2010 התקבל דיווח ממעסיק זה כי המבקש התווכח עם משתקם אחר ואיים לרצוח אותו וכי המעסיק והמשתקם מרגישים מאוימים ומפוחדים. באותו יום שוחחה המרכזת מטעם מערך עבודות השירות עם המבקש בטלפון והוא זומן לשיחה בה הכחיש את המיוחס לו וטען כי דבריו הוצאו מהקשרם. בתום השיחה הוחלט על ידי רכזת המחוז בעבודות השירות לזמן את המבקש לשימוע ביום 5.7.2010 עם המלצה להפסקת ריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות.

6.

ביום 5.7.2010 נערך למבקש שימוע אשר בתומו הומלץ על הפסקה מינהלית של עבודות השירות, אולם בד בבד הוחלט כי עד לקבלת החלטה סופית בעניינו יופנה המבקש לעבודות שירות במקום עבודה אחר בבית האבות "פג'ה" בפתח-תקווה. בתום השימוע הוחלט על ידי עורך השימוע להמליץ למפקד מחוז בשירות בתי הסוהר להורות על הפסקה מינהלית של עבודות השירות שכן מדובר בעובד שירות שהתנהגותו ותפקודו בעבודות השירות לקויה, וכן הוא נעדר מעבודות השירות, התחצף לממונים עליו ואיים על משתקם במקום עבודה. עורכת השימוע ציינה כי התנהלותו וחוסר יכולתו של המבקש להשתלב במספר מקומות למרות הזדמנויות שניתנו לו מצביעים על אי לקיחת אחריות ומזעור התנהלותו תוך הטלת דופי בכלל הסובב אותו מבלי לבחון את מעשיו. עורכת השימוע הגיעה לכלל מסקנה כי אין מקום לאפשר למבקש להמשיך במסגרת עבודות השירות ויש לבחון את השלמת ריצוי תקופת המאסר שהושתה עליו מאחורי סורג ובריח. ביום 12.7.2010 קיבל הממונה המחוזי על עבודות שירות את המלצת עורכת השימוע והמלצתו זו הועברה למפקד מחוז מרכז בשירות בתי הסוהר.

7.

עד לקבלת הכרעה סופית בעניינו של המבקש על ידי מפקד המחוז נערכה למבקש לאחר השימוע שיחת בירור נוספת בהמשך לבקשתו להשתלב במקום עבודה חדש. הוחלט להיעתר לבקשתו של המבקש ולאפשר לו להמשיך בעבודות השירות ב"פג'ה". המבקש החליט לא להתייצב לעבודתו וביקש להעבירו למקום אחר. המבקש הועבר למרכז הקשיש בראש-העין, ועד להחלטת מפקד המחוז שניתנה ביום 22.7.2010 התייצב המבקש לשמונה ימי עבודה מתוך 17 שהיה צריך להתייצב אליהם ללא כל אישור לכך. על יסוד כל האמור הוחלט ביום 22.7.2010 על ידי מפקד המחוז להורות על הפסקת עבודות השירות של המבקש. חרף החלטה זו התייצב המבקש על דעת עצמו לשלושה ימי עבודה נוספים אצל המעסיק ואלה נוכו מיתרת ימי המאסר. המשיב עדכן בתגובתו כי תקופת המאסר שנותרה למבקש לרצות בפועל עומדת על 58 ימים.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

8.

בפני בית המשפט המחוזי טען המבקש כי החלטת מפקד המחוז להפסיק את עבודות השירות סותרת את ההחלטות הקודמות שניתנו לאחר השימוע לפיהן שובץ להמשך עבודות שירות, ומשכך טוען המבקש כי החלטת מפקד המחוז הינה בלתי סבירה ובלתי חוקית. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו בנימוק כי החלטת עורך השימוע הינה רק המלצה שכן על הפסקה מנהלית של עבודות השירות לפי סעיף 51ט(א) לחוק העונשין מוסמך להורות רק נציב שירות בתי הסוהר או קצין בדרגת גונדר, ולפיכך עד להחלטה סופית של בעל הסמכות היו רשאים בעלי התפקידים הרלבנטיים לאשר את המשך התייצבותו של המבקש לביצוע עבודות שירות. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי אין בתפקודו של המבקש בעבודות השירות אותן ביצע לאחר קבלת ההחלטה הממליצה על הפסקת עבודות השירות כדי לפתוח את עניינו מחדש, ואין בכך כדי לאיין את ההחלטות שניתנו בעניינו עד לשימוע מאז תחילת ביצוע עבודות השירות. כמו כן ציין בית המשפט המחוזי כי הפניית העותר להמשך ביצוע עבודות שירות לאחר השימוע הינה לטובתו שכן ככל שיקבל מפקד המחוז את ההמלצה להפסיק את עבודות השירות הרי שהימים שביצע עובד השירות ינוכו מתקופת ריצוי המאסר בפועל. כנגד החלטה זו מופנית הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

9.

המבקש – באמצעות בא כוחו, עו"ד פריג אנואר – טוען אף לפניי כי החלטת מפקד המחוז להפסיק את עבודות השירות אינה סבירה היות שהיא סותרת החלטות קודמות שניתנו בעניינו החל מיום 5.7.2010, לאחר השימוע שנערך למבקש, ולפיה ניתנה לו הפנייה להתייצב להמשך ריצוי העונש בדרך של ביצוע עבודות שירות. לטענת המבקש, נוצר לו אינטרס הסתמכות מוגן לאור תוצאות השימוע אשר מיד לאחריו הופנה להמשך עבודות השירות ולא הודע לו על הפסקת עבודותיו. כמו כן, נטען בבקשה כי יש ליתן משקל להתנהגותו של המבקש במסגרת עבודתו בבית הקשיש לאחר השימוע שנערך לו ביום 5.7.2010 ועל ההמלצה החיובית שקיבל ממעסיקו. מעבר לכך, משיג המבקש על כך שבית המשפט המחוזי לא בירר במסגרת החלטתו כמה ימים נותרו לו לריצוי בפועל וכיום נתון זה לא ידוע. כמו כן טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לטענותיו בדבר נכונות תוכן השימוע.

תגובת המשיב

10.

לטענת המשיב – באמצעות באת כוחו, עו"ד ערין ספדי – דין הבקשה להידחות על הסף היות שהיא מתמקדת בהחלטה פרטנית בעניינו של המבקש ואין היא מעלה שאלה משפטית בעלת השלכות רוחב. לטענת המשיב יש לדחות את הבקשה גם לגופו של עניין שכן בית משפט זה אינו מחליף את שיקול דעתו של שירות בתי הסוהר וכן כי החלטת מפקד המחוז בעניינו של המבקש הייתה סבירה, שכן המבקש הפר את תנאי עבודות השירות באופן מתמשך ולא ביצע אותן כראוי. המבקש קיבל מספר הזדמנויות לתקן את דרכיו אך בחר להפר שוב ושוב את תנאי עבודות השירות ואף איים לרצוח משתקם אחר. גם כששובץ המבקש לעבודות שירות לאחר השימוע שנערך לו הוא החסיר שמונה ימי עבודה. כלומר, גם לאחר השימוע המשיך המבקש לעשות דין לעצמו. כמו כן טוען המשיב כי החלטתו של מפקד המחוז אינה החלטה הסותרת את ההחלטות שניתנו בעניינו של המבקש בסמוך לאחר השימוע, שכן החלטת עורך השימוע היא בגדר המלצה בעוד שסמכות הפסקה מנהלית של עבודות שירות מסורה לקצין בדרגת גונדר ועד להחלטתו יש מקום לאפשר לעובד השירות להמשיך בעבודתו.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשה וכן בתגובת המשיב על כל נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

12.

כידוע, כלל מושרש בפסיקתו של בית משפט זה הוא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים, הדן בעתירת אסיר, תינתן כאשר מתעוררת בעיה משפטית או נושא אחר שהם בעלי חשיבות כללית [ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986) ]. כלל זה יפה גם בעניין הפסקה מנהלית של עבודות שירות [ראו למשל: החלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה ברע"ב 4973/06 אדרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.7.2006); החלטתה של השופטת ע' ארבל ברע"ב 1063/01 נאפע נ' הממונה על עבודות שירות (לא פורסם, 8.2.2007); החלטתי ברע"ב 4352/10 חאג יחיא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.7.2010)]. ברם, הבקשה שלפניי אינה מעלה כל שאלה משפטית או שאלה אחרת בעלת חשיבות כללית וכל כולה מתמקדת בנסיבותיו הפרטניות של המבקש. אכן, כפי שציינתי ברע"ב 6956/09 יונס נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 7.10.2010) , יש הסוברים כי ראוי להעמיד מבחנים מרחיבים יותר למתן רשות ערעור בעניינם של אסירים כגון כאשר מדובר "בעניינים אנושיים" (ראו: רע"ב 6687/09 אביטל נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 24.8.2009), פסקה י"א להחלטתו של השופט א' רובינשטיין ). איני סבור כי עניינו של המבקש מצדיק מתן רשות ערעור גם לא לפי גישה זו.

13.

בבחינת למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. לא מצאתי כי נפל כל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. הטענה כי החלטתו של מפקד המחוז מיום 22.7.2010 אינה סבירה בהיותה סותרת החלטות קודמות במסגרתן הותר למבקש לשוב לריצוי עבודות השירות, לאחר השימוע שנערך בעניינו, הינה טענה מוטעית. הוא הדין באשר לטענתו של המבקש בדבר קיומו של אינטרס הסתמכות. ובמה דברים אמורים? המבקש עצמו חתם על מסמך השימוע, ובמסגרתו אף על טופס המלצת עורך השימוע (נספח מש/7 לתגובת המשיב) שכותרתו "המלצת עורך השימוע". כלומר, המבקש היה מודע לכך שמדובר על המלצה של עורך השימוע וכי טרם התקבלה בעניינו החלטה סופית. משידע המבקש כי עניינו נמצא בבדיקת הגורמים המוסמכים וטרם התקבלה החלטה סופית בעניינו הרי שלא יכול הוא לטעון לקיומו של אינטרס הסתמכות מוגן. מעבר לכך, יתכן כי לא היה מקום לאפשר את המשך העסקתו של המבקש לאחר מתן ההמלצה על הפסקת עבודות השירות, כפי שהדגישה זאת השופטת ארבל ב רע"ב 1063/07 הנ"ל ( שם , סעיף 4), אולם בכך אין די כדי להצביע על היעדר סבירות החלטתו של מפקד המחוז שניתנה בסמכות והינה החלטה סבירה מהטעמים המפורטים להלן.

14.

הלכה היא כי אין בית המשפט שם עצמו במקום גורמי המקצוע והרשות המוסמכת, ככל ששיקול דעתם אינו חורג קיצונית ממתחם הסבירות, ואין הוא ממיר את שיקול דעתם בשיקול דעתו שלו. היקף הביקורת השיפוטית עיקרו בבדיקת תקינות ההליך: האם החלטת הרשות נתקבלה ללא משום פנים, בלא הפליה, תוך שקילת השיקולים הרלבנטיים בתום לב וללא עירובם של שיקולים זרים (ראו למשל: החלטתה של השופטת ע' ארבל ברע"ב 1496/07 כץ נ' נציב שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 26.4.2007); החלטתו של השופט א' רובינשטיין

ברע"ב 11160/07 מדינת ישראל נ' ביטון (לא פורסם, 11.2.2008)].

15.

סבור אני כי החלטתו של בית המשפט המחוזי לפיה שיקול דעתו של שירות בתי הסוהר היה סביר ואופן הפעלת סמכות ההפסקה המנהלית של עבודות השירות היה תקין מעוגנת בדין. כך, המבקש זומן שוב ושוב לשיחות בירור וניתנו לו הזדמנויות חוזרות ונשנות להשתלב במערך עבודות השירות אותן לא השכיל לנצל למרות האזהרות שניתנו לו. אין עסקינן בהחלטה שרירותית של המשיב אשר ניתנה תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, שכן למבקש ניתנו אפשרויות נאותות להציג את טענותיו לרבות במסגרת השימוע. כמו כן, החלטתו של המשיב לא הושתתה רק על האירוע האחרון בו איים המבקש על חייו של משתקם אחר אלא היא התבססה על מכלול התנהלותו של המבקש במסגרת מערך עבודות השירות, כפי שהדברים תוארו בתגובת המשיב ותועדו במסמכים המתאימים שצורפו כנספחים לה. המבקש נעדר מהעבודה בלא אישור ותיאום מראש, לא הצליח להשתלב במספר מקומות בהם הוצב, התנהג באופן לא ראוי כלפי הממונים עליו וכלפי עמיתיו וביצע את עבודתו באופן לקוי. בכך הבהיר המבקש הלכה למעשה כי אין הוא מקבל על עצמו את עול האחריות הנלווה לעבודות השירות (ראו למשל: רע"ב 1063/07 הנ"ל, סעיף 4). כידוע, ריצוי העונש על דרך עבודות שירות הינה פריבילגיה הניתנת לנאשם והיא הדירה וניתנת לביטול בכל שלב, מקום בו הנאשם אינו עומד בציפיות המתחייבות ממנו לצורך מימושה [ראו למשל:

החלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה ברע"ב 426/06 חווא נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 12.3.2006), סעיף 10; רע"ב 4352/10 הנ"ל, סעיף 11; רע"ב 4973/06 הנ"ל, סעיף 7]. כפי שציין בית המשפט המחוזי, גם בעובדה כי המבקש תיקן לכאורה דרכיו במסגרת עבודתו בבית הקשיש בראש-העין אין כדי להצביע על כך שהחלטתו של המשיב בלתי סבירה, שכן מדובר ב"מעט מדי מאוחר מדי" (ראה רע"ב 1063/07 הנ"ל, סעיף 4), מה גם שטענתו זו אינה מדויקת נוכח העובדה כי המבקש נעדר ללא אישור ותיאום מראש גם ממקום עבודתו זה ועשה דין לעצמו כפי שהדברים עולים מתגובת המשיב.

16.

כמו כן, מספר הימים שנותרו למבקש לרצות בפועל ידוע היטב וברור למרות טענתו של המבקש כי סוגיה זו לוטה בערפל. כך, בהמלצת הממונה על עבודות שירות שהובאה לפני מפקד המחוז והיוותה בסיס להחלטתו (מש/9) צויין מפורשות כי ביום השימוע נותרו למבקש 69 ימים לריצוי בפועל. והנה בתגובה שלפניי הצהיר המשיב כי נוכו מתקופת מאסרו של המבקש אף הימים שבהם התייצב לעבודות שירות לאחר ה 5.7.2010 באופן שנותרו לו בסך הכל 58 ימים לריצוי בפועל (סעיף 10 לתגובת המשיב).

17.

אשר על כן, הבקשה נדחית. למותר לציין כי עיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי עליו הוריתי ביום 3.10.2010 מבוטל. המבקש יתייצב להשלמת ריצוי עונשו במשרדי הממונה על עבודות שירות ביום 11.11.2010 עד השעה 10:00.